המרדף אחרי המגפות

בקיצור

• בשנת 2004 גילתה החוקרת שִי ז'נגלי שמערות עטלפים בדרום סין הפכו למאגרים טבעיים של נגיפים ממשפחת הקורונה.
• בדיקות גנטיות הראו שהנגיפים הללו עברו אל בני אדם כמה וכמה פעמים, וחוללו מחלות קטלניות כמו COVID-19.
• ככל שגובר המגע בין בני אדם לחיות בר, כך עולה הסיכון להתפרצות מגפות.

הדגימות המסתוריות מהחולים הגיעו למכון לווירולוגיה בעיר הסינית ווהאן בשעה שבע בערב ב-30 בדצמבר 2019. לא עברו אלא רגעים ספורים לפני שהטלפון הנייד של שִי ז'נגלי (Shi Zhengli) צלצל. על הקו היה הבוס שלה, מנהל המכון. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בווהאן זיהה נגיף קורונה חדש אצל שני חולים מאושפזים, שסבלו מדלקת ריאות לא שגרתית, והוא רצה שהמעבדה המפורסמת של שִי תחקור את זה. אם יאששו את הממצא, אזי מדובר במחולל מחלה (פתוגן) חדש שעלול להישקף ממנו איום חמור על בריאות הציבור – משום שהוא שייך לאותה משפחת נגיפים כמו זה שגרם למחלת הסארס, שהדביקה 8,100 איש והרגה קרוב ל-800 מהם בשנים 2002 ו-2003. "עזבי הכול וטפלי בזה מיד", היא משתחזרת את דברי המנהל.

שִי, וירולוגית שעמיתיה נוהגים לכנות "אשת העטלפים" של סין, בשל מסעות ציד הנגיפים שלה שערכה במערות עטלפים במהלך 16 השנים האחרונות, יצאה מהכנס שבו השתתפה בשנחאי וקפצה על הרכבת הראשונה לווהאן. "תהיתי אם [רשות הבריאות העירונית] טעתה", היא אומרת. "לא העליתי בדעתי שדבר כזה יקרה בווהאן, במרכז סין". מחקריה העלו שהסכנה הגדולה ביותר למעבר של נגיפי קורונה מבעלי חיים בני אדם נשקפת מהמחוזות הדרומיים, הסובטרופיים: גואנגדונג, גואנגשי ויונאן. חשש רב במיוחד הופנה גלפי העטלפים, שהם פונדקאים מוכרים של נגיפים. אם האשמה היא בנגיפי קורונה, היא זוכרת שחשבה, "האם ייתכן שהם הגיעו מהמעבדה שלנו?"

בזמן שצוותה של שִי במכון ווהאן, החבר באקדמיה הסינית למדעים, אץ לזהות את גורם המחלה – בתוך שבוע הם קישרו את המחלה לנגיף קורונה חדש שנקרא SARS-CoV-2 – המחלה התפשטה כאש בשדה קוצים. עד 20 באפריל נדבקו בסין יותר מ-84 אלף איש. כ-80 אחוז מהם תושבי מחוז הוביי (Hubei), שווהאן היא בירתו, ויותר מ-4,600 איש מתו. מחוץ לסין הדביק הנגיף בתקופה הזאת כ-2.4 מיליון איש בכ-210 מדינות וטריטוריות, ויותר מ-169 אלף מהם מתו מהמחלה שהוא חולל, COVID-19.

חוקרים מזהירים כבר זמן רב שהקצב שבו מופיעות מחלות זיהומיות חדשות הולך וגובר – במיוחד במדינות מתפתחות שבהן אוכלוסיות צפופות של בני אדם ובעלי חיים חיים ומסתובבים אלה לצד אלה. "חיוני לאתר את מקור ההדבקה ואת שרשרת ההעברות בין המינים", אומר אקולוג המחלות פיטר דסזאק (Daszak), נשיא התאחדות EcoHealth, ארגון מחקר ללא מטרות רווח הפועל מניו יורק ומשתף פעולה עם חוקרים כמו שִי בשלושים מדינות באסיה, באפריקה ובמזרח התיכון כדי לגלות נגיפים חדשים אצל חיות בר. משימה חשובה לא פחות, הוא מוסיף, היא לרדוף אחרי מחוללי מחלה נוספים כדי "למנוע הישנות של מקרים דומים".

המערות

בפעם הראשונה ששִי הצטרפה למשלחת לגילוי נגיפים היא הרגישה כאילו היא יצאה לחופשה. ביום שמש אביבי עם רוח קלה בשנת 2004 היא חברה לקבוצת חוקרים בינלאומית במטרה לאסוף דגימות ממושבות עטלפים במערות ליד ננינג, בירת מחוז גואנגשי. המערה הראשונה שלה הייתה מערה טיפוסית לאזור: גדולה ושופעת עמודי אבן גיר – וכיוון שהייתה אתר תיירות פופולרי, הגישה אליה הייתה קלה מאוד. "זה היה מהפנט", משחזרת שִי. נטיפים לבנבנים נתלו מהתקרה כמו קרחונים, מנצנצים בלחות.

שִי ז'נגלי משחררת עטלף פירות אחרי בדיקת דם ליד מערה במחוז גואנגשי, 2004  | צילום: שואי ז'אנג

אולם תחושת החופשה התפוגגה עד מהרה. עטלפים רבים – ביניהם כמה מיני עטלפים פרספיים אוכלי חרקים, שנפוצים בדרום אסיה – שוכנים במערות עמוקות וצרות באזורים תלולים. שִי ועמיתיה, שאספו לא פעם מידע מתושבי כפרים בסביבה, מצאו את עצמם צועדים שעות ארוכות לאתרים פוטנציאליים וזוחלים על בטנם דרך בתרונות אבן הדוקים. והיונקים המעופפים היו חמקמקים. בתוך שבוע מתסכל אחד בחן הצוות יותר משלושים מערות, אך נתקל בתריסר עטלפים בלבד.

המשלחות האלה היו חלק מהמאמץ לתפוס את האשמים בסארס, שהייתה המגפה המשמעותית הראשונה של המאה ה-21. צוות מהונג קונג דיווח שסוחרי חיות בר בגואנגדונג נדבקו לראשונה בנגיף הסארס מזְבָדִים, יונקים דמויי נמייה החיים באפריקה ובאזורים הטרופיים והסובטרופיים של אסיה.

לפני סארס לא ידעו בעולם כמעט דבר וחצי דבר על על נגיפי קורונה – שנקראים כך בשל המעטפת הקוצנית שלהם שמזכירה כתר כשמתבוננים בה במיקרוסקופ, אומר לינפה ואנג (Wang), מנהל התוכנית למחלות זיהומיות חדשות בבית הספר לרפואה דיוק-NUS בסינגפור. עד אז נגיפי קורונה זוהו בעיקר עם הצטננות.

"מגפת הסארס הייתה נקודת מפנה מהותית", אומר ואנג. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הופיע נגיף קורונה קטלני עם פוטנציאל לגרימת מגפה. הגילוי הניע מסע עולמי לחיפוש אחרי נגיפים של בעלי חיים שעלולים לעבור לבני אדם. שִי גויסה למאמץ הזה בשלב מוקדם, וגם ואנג ודסזאק משתפים איתה פעולה כבר תקופה ארוכה.

במה שנוגע לנגיף הסארס, עדיין לא ברור איך הוא עבר לזבדים. רמזים כלשהם אפשר היה למצוא בשני אירועים קודמים: זיהומי נגיף ההנדרה (Hendra) שהתפרץ ב-1994 באוסטרליה, כשמחולל המחלה עבר מסוסים לבני אדם, ומגפת נגיף ניפה (Nipah) ב-1998 במלזיה, שם הוא עבר מחזירים לבני אדם. ואנג מצא שהפתוגנים של שתי המחלות הגיעו מעטלפי פירות. סוסים וחזירים היו רק שלב מעבר. גם בעטלפים בשוק גואנגדונג נמצאו שרידים של נגיפי סארס, אך מדענים רבים דחו את האפשרות שמדובר בזיהום. עם זאת, ואנג חשב שעטלפים עלולים להיות המקור.

בחודשים הראשונים הללו של ציד הנגיפים ב-2004, כששִי ועמיתיה איתרו מערת עטלפים, הם נהגו לכסות את פתח המערה ברשת לפני השקיעה וחיכו שהיונקים הליליים ייצאו לאכול. כשלכדו עטלף, הם לקחו ממנו דגימות דם, רוק וצואה, ולא פעם המשיכו לעבוד עד אישון לילה. אחרי שהשלימו שעות שינה, הם חזרו למערה בבוקר כדי לאסוף שתן וגללים.

אולם כל הדגימות, בלי יוצאת מן הכלל, לא גילו כל זכר לחומר גנטי של נגיפי קורונה. זו הייתה מהלומה כואבת. "חשנו ששמונה חודשים של עבודה קשה ירדו לטמיון", אומרת שי. "חשבנו שאולי העטלפים כלל לא קשורים לסארס". המדענים כבר עמדו להרים ידיים, כשקבוצת מחקר ממעבדה אחרת מסרה להם ערכת אבחון לזיהוי נוגדנים שנוצרים בגופם של חולי סארס אנושיים.

לא הייתה דרך להבטיח שהבדיקה תזהה גם נוגדנים של עטלפים, אבל שִי ניסתה בכל זאת. "לא היה לנו מה להפסיד", היא אומרת. הממצאים היו מעל ומעבר למצופה. דגימות שהגיעו משלושה מינים שונים של עטלפים פרספיים הכילו נוגדנים לנגיף סארס. "זו הייתה נקודת מפנה בפרויקט", מספרת שִי. החוקרים נוכחו לדעת שהנוכחות של נגיפי קורונה בגוף העטלפים הייתה זמנית ועונתית – אך תגובת נוגדנים יכולה לשרוד שבועות ואפילו שנים. לפיכך, ערכת האבחון סיפקה סמן חשוב לדרך שבה צריך לחפש רצפים גנטיים נגיפיים.

הקבוצה של שִי נעזרה בבדיקת נוגדנים כדי לצמצם את רשימת המקומות ומיני העטלפים שיש לעקוב אחריהם בחיפוש אחרי רמזים גנטיים. אחרי שיטוטים רבים על ההרים כמעט בכל אחד מעשרות המחוזות של סין, התמקדו החוקרים בנקודה אחת: מערת שִיטוּ (Shitou), בפאתי קונמינג (Kunming), בירת יונאן. הם לקחו שם במאמץ רב דגימות מעטלפים בעונות שונות במשך חמש שנים רצופות.

המאמצים נשאו פירות. ציידי הפתוגנים גילו מאות נגיפי קורונה שמדביקים עטלפים, עם מגוון גנטי עצום. "רובם לא מזיקים", אומרת שִי. אך עשרות מהם משתייכים לקבוצה שגם הסארס משתייך אליה. הם מסוגלים להדביק תאי ריאה אנושיים בצלחת פטרי ולגרום לעכברים ללקות במחלות דמויות סארס.

במערת שִיטוּ – שם בדיקות שקדניות יצרו ספרייה גנטית טבעית של נגיפים הנישאים בגופם של עטלפים – גילתה הקבוצה זן של נגיף קורונה שהגיע מאותם עטלפים פרספיים, והרצף הגנטי שלו היה זהה בכמעט 97 אחוז לזה שזוהה אצל זבדים בגואנגדונג. הממצא השלים מסע חיפוש של עשר שנים אחרי הפונדקאי הטבעי של נגיף הסארס.

שילוב מסוכן

ברבים מאתרי המחיה של העטלפים ששִי דגמה, וביניהם מערת שִיטוּ, "ערבוב מתמשך של נגיפים שונים פותח שער רחב להופעת מחוללי מחלות חדשים ומסוכנים", אומר הווירולוג רלף בריק (Baric) מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ'פל היל. בקרבתם של כורי היתוך נגיפיים כאלה, אומרת שִי, "לא צריך לסחור בחיות בר כדי להידבק".

לדוגמה, בקרבת מערת שִיטוּ משתרעים כפרים רבים על מדרונותיהן של גבעות פוריות באזור שהתפרסם בזכות הוורדים, התפוזים, האגוזים וגרגירי העוזרד שלו. באוקטובר 2015 אסף הצוות של שִי דגימות דם מיותר ממאתיים תושבים בארבעה כפרים. הוא מצא ששישה אנשים, כמעט שלושה אחוזים, נשאו נוגדנים לנגיפי קורונה דמויי סארס שמקורם בעטלפים – אף על פי שאיש מהם לא עבד עם חיות בר או התלונן על תסמינים דמויי סארס, או דלקת ריאות אחרת. רק אחד מהם יצא מחוץ לגבולות יונאן לפני מועד הדגימה, וכולם סיפרו שראו עטלפים עפים בכפרם.

שלוש שנים קודם לכן נקרא הצוות של שִי לחקור פרופיל של נגיף שנמצא בפיר של מכרה בהרים של מחוז מוג'יאנג (Mojiang) ביונאן – המפורסם בזכות תה הפואר (Pu’er) המותסס שמגדלים בו – שם שישה כורים סבלו ממחלות דמויות דלקת ריאות ושניים מהם מתו. החוקרים אספו דגימות במערה במשך שנה וגילו מגוון רחב של נגיפי קורונה בשישה זני עטלפים. לא פעם התברר שעטלף בודד נדבק בכמה זני נגיפים ביחד, וכך הפך למפעל מעופף ליצור נגיפים חדשים.

"פיר המכרה היה מסריח ממש", מספרת שִי, שכמו עמיתיה, נכנסה פנימה במסכה ובחליפת הגנה. "המערה הייתה מטונפת בלשלשת עטלפים, מכוסה בפטריות". אומנם במקרה הזה התברר שמחולל המחלה שפגע בכורים היה דווקא הפטריות, אך היא אומרת שזאת הייתה רק שאלה של זמן לפני שהיו נדבקים גם בנגיפי קורונה, אלמלא המכרה נסגר.

חוקרים במערה בווהאן. לבוש הגנה מלא | צילום: EcoHealth Alliance

בשעה שהאוכלוסייה האנושית הגדלה פולשת יותר ויותר אל בתיהן של חיות הבר, וחלים שינויים חסרי תקדים בניצול הקרקעות, ובשעה שחיות בר ומשק מועברות מיבשת ליבשת ותוצריהן מופצים בכל רחבי העולם, עם עלייה חדה בהיקף התנועה במישור המקומי והבינלאומי גם  יחד, ההסתברות המתמטית להתפרצויות של מחלות חדשות היא כמעט ודאית. המצב הזה הדיר שינה מעיניהם של שִי וחוקרים רבים נוספים, הרבה לפני הדגימות המסתוריות שהגיעו למכון לווירולוגיה בווהאן באותו ערב מבשר רעות בדצמבר האחרון.

לפני יותר משנה פרסמה הקבוצה של שִי שני מאמרי סקירה מקיפים על נגיפי קורונה בכתבי העת Viruses ו-Nature Reviews Microbiology. על סמך ראיות ממחקרים שלה – שרבים מהם פורסמו בכתבי עת מדעיים נחשבים – ושל אחרים, הזהירו שִי ועמיתיה מפני הסכנה להתפרצות מגפות עתידיות של נגיפי קורונה שמקורם בעטלפים.

תסריט אימה

ברכבת שלקחה אותם לווהאן ב-30 בדצמבר האחרון, שקלו שִי ועמיתיה איך להתחיל לבדוק ללא דיחוי את הדגימות שנלקחו מהמטופלים. בשבועות הבאים – התקופה הכי אינטנסיבית ומורטת עצבים בחייה – חשה אשת העטלפים של סין כאילו היא לוחמת בקרב המשקף את סיוטיה הגרועים ביותר, אף על פי שהיו לה 16 שנה להתכונן לדבר הזה בדיוק. באמצעות טכניקה שנקראת תגובת שרשרת פולימראז (PCR), שמאפשרת לזהות נגיף על ידי שכפול החומר הגנטי שלו, מצאה הקבוצה בדגימות של חמישה מתוך שבעה מטופלים רצפים גנטיים המשותפים לכל נגיפי הקורונה.

שִי הורתה לאנשיה לבדוק את הממצאים בשנית ובמקביל שלחה את הדגימות למוסד אחר שירצף את הקוד הגנטי המלא של הנגיף. בינתיים היא בדקה בקדחתנות את הרשומות של מעבדתה מהשנים האחרונות כדי לבדוק אם ייתכן שנפל פגם כלשהו בטיפול בחומרי הניסויים שערכו, ובמיוחד בסילוקם. שִי נשמה לרווחה כשהתקבלו התוצאות: אף רצף לא תאם לנגיפים שקבוצתה דגמה במערות העטלפים. "ירדה לי אבן מהלב", היא מספרת. "ימים שלמים לא עצמתי עין".

ב-7 בינואר הצוות בווהאן כבר היה יכול לקבוע שהנגיף החדש אכן גרם למחלה שממנה סבלו המטופלים – מסקנה שהתבססה על ממצאי בדיקות ה-PCR, ריצוף הגנום המלא, בדיקת נוגדנים בדם והעובדה שהנגיף הצליח להדביק תאי ריאות אנושיים בצלחת פטרי. הרצף הגנטי של הנגיף, שזכה לשם SARS-CoV-2, היה זהה ב-96 אחוז לזה של נגיף קורונה שהחוקרים זיהו בעטלפים פרספיים ביונאן. ממצאיהם פורסמו במאמר מקוון בכתב העת Nature ב-3 בפברואר. "ברור כשמש שעטלפים, גם הפעם, הם המאגר הטבעי", אומר דסזאק, שלא היה מעורב במחקר.

נגיף SARS-CoV-2. מגפה עולמית | איור: D. Chaban, שאטרסטוק

מאז ועד היום פרסמו חוקרים יותר מ-4,500 רצפים גנטיים של הנגיף, והראו שדגימות שנאספו בכל רחבי העולם "חולקות אב קדמון משותף", אומר בריק. חוקרים קובעים גם שהנתונים מעידים על מפגש חד-פעמי בין הנגיף לאדם, ואחריו העברות חוזרות ונשנות מאדם לאדם.

היות שהנגיף נראה יציב למדי במקור, ושרבים מהנדבקים סובלים מתסמינים קלים בלבד, מדענים חושדים שמחולל המחלה הסתובב בשטח במשך שבועות ארוכים ואולי אפילו חודשים לפני שהופיעו מקרים חמורים שעוררו דאגה. "ייתכן שהיו התפרצויות זוטא, אבל הנגיף התכלה או המשיך להפיץ את עצמו בקצב נמוך לפני שזרע הרס", אומר בריק. רוב הנגיפים המגיעים מבעלי חיים צצים מחדש מפעם לפעם, הוא מוסיף, כך ש"המגפה בווהאן לא הייתה מקרית בשום מובן".

כוחות השוק

בעיני רבים, שווקי חיות הבר המתפתחים של האזור – שמוכרים שלל בעלי חיים, ובכלל זה עטלפים, זבדים, פנגולינים, גיריות ותנינים – הם כור היתוך מושלם לנגיפים. אף שייתכן שבני אדם נדבקו בנגיף הקטלני ישירות מעטלפים (על פי כמה מחקרים, כולל אלו של שִי ועמיתיה), קבוצות עצמאיות משערות שההדבקה עברה דרך פנגולינים. הקבוצות הללו דיווחו שהן גילו נגיפי קורונה דמויי SARS-CoV-2 בגופם של פנגולינים שהוחרמו בפשיטות על מבריחים בדרום סין.

ב-24 בפברואר השנה הודיעה סין שהיא אוסרת באופן קבוע על צריכה של חיות בר ומסחר בהן, פרט לצורכי מחקר, רפואה או תצוגה – צעד שירמוס תעשייה ששוויה 76 מיליארד דולר ויוציא כ-14 מיליון איש למעגל האבטלה, על פי דו"ח שנעשה ב-2017 בהזמנת האקדמיה הסינית להנדסה. יש מי שמברכים על היוזמה, אך אחרים, ובהם דסזאק, חוששים שאם לא ייעשו צעדים לשנות את המנהגים המסורתיים של הציבור הסיני או ליצור מקורות פרנסה חלופיים, איסור מוחלט עלול פשוט להוריד את השוק כולו למחתרת. דבר כזה יקשה עוד יותר לעקוב אחרי מחלות. "אכילת חיות בר נטועה בתרבות" הסינית כבר אלפי שנים, אומר דסזאק. "זה לא ישתנה בין לילה".

כך או כך, לדברי שִי, "הסחר בחיות בר וצריכתן הם רק חלק מהבעיה". בסוף 2016, חזירים בארבע חוות במחוז קינגיואן (Qingyuan) בגואנגדונג – כמאה קילומטרים מאתר ההתפרצות המקורי של מחלת הסארס – סבלו מהקאות ומשלשולים קשים, וכ-25 אלף מהם מתו. וטרינרים מקומיים לא הצליחו לזהות אף מחולל מחלה מוכר וביקשו את עזרתה של שִי. מקור המחלה – תסמונת שלשולים חריפים של חזירים (SADS) – היה נגיף שהרצף הגנטי שלו דומה ב-98 אחוז לזה של נגיף קורונה שנמצא אצל עטלפים פרספיים במערה סמוכה.

שוק בצ'ונקינג, סין. תרבות האוכל לא תשתנה בין לילה | צילום: Vichie81, שאטרסטוק

"זה מדאיג מאוד", טוען האפידמיולוג למחלות זיהומיות גרגורי גריי (Gray) מאוניברסיטת דיוק. מערכת החיסון של חזירים דומה מאוד לזו של בני האדם, דבר  שמקל על נגיפים לעבור בין שני המינים. כמו כן, חוקרים מאוניברסיטת זג'יאנג (Zhejiang) בעיר האנגצו בסין גילו שנגיף ה-SADS מסוגל להדביק תאים של יצורים רבים בצלחת פטרי, ובכלל זה מכרסמים, תרנגולות, יונקי-על (פרימטים) לא אנושיים ובני אדם. לדברי גריי, בהתחשב בתפוצה הגבוהה של חוות חזירים במדינות רבות, כגון סין וארצות הברית, יש להציב את החיפוש אחרי נגיפי קורונה חדשים אצל חזירים בראש סדר העדיפויות.

למגפה הנוכחית קדמו כמה התפרצויות אחרות בשלושת העשורים האחרונים, שגרמו להן שישה סוגים שונים של נגיפים שמקורם בעטלפים: הנדרה, ניפה, מרבורג, סארס, MERS (תסמונת נשימתית מזרח-תיכונית) ואבולה. אבל "החיות [עצמן] אינן הבעיה", אומר וונג. למעשה, עטלפים מקדמים מגוון ביולוגי ואקולוגיה בריאה בכך שהם אוכלים חרקים ומאביקים צמחים. "הבעיה צצה כשאנחנו באים איתם במגע", הוא אומר.

לקראת מניעה

כשדיברתי עם שִי בסוף פברואר – חודשיים מתחילת וחודש אחרי ההגבלות המחמירות שהטילה ממשלת סין על התנועה בווהאן, כרך עצום שחיים בו 11 מיליון איש – היא צחקה ואמרה לי שהחיים מבחינתה כמעט שגרתיים. "אולי פשוט התרגלנו. שיא המשבר כבר בהחלט מאחורינו". עובדי המכון קיבלו אישורי תנועה חריגים מהבית למעבדה, אך היה להם אסור ללכת לשום מקום אחר. הם התקיימו מארוחות מיקרוגל בשעות העבודה הארוכות, משום שהמזנון של המכון נסגר.

גילויים חדשים על נגיף הקורונה זרמו בלי הפוגה. החוקרים גילו לדוגמה שמחולל המחלה חודר לתאי ריאה אנושיים בעזרת קולטן שנקרא angiotensin-converting enzyme 2, והחלו לחפש, לצד קבוצות אחרות, תרופות שיכולות לחסום אותו. מדענים גם מנהלים מירוץ לפיתוח חיסונים. בטווח הארוך, מדעני ווהאן שואפים לפתח חיסונים ותרופות רחבות טווח נגד נגיפי קורונה שעלולים לסכן בני אדם. "המגפה בווהאן היא קריאת השכמה לכולנו", אומרת שִי.

מדענים רבים אומרים שהעולם צריך להתקדם הלאה ולא להסתפק בתגובה למחוללי מחלות קטלניים רק אחרי שהם מופיעים. "הפתרון הטוב ביותר הוא מניעה", אומר דסזאק. מאחר ש-70 אחוז מהמחלות הזיהומיות החדשות שמקורן בבעלי חיים מגיעים מחיות בר, יש להציב את הזיהוי שלהם ופיתוח בדיקות אבחוניות יעילות יותר בראש סולם העדיפויות, הוא מוסיף. צעדים כאלה ירחיבו למעשה לקנה מידה הרבה יותר משמעותי את מה שחוקרים כמו דסזאק ושִי כבר עשו עד שמיצו את התקציב שלהם לשנה הנוכחית השנה.

המאמצים האלה יצטרכו להתמקד בקבוצות נגיפים מסוכנות במיוחד אצל יונקים שחשופים לזיהומים של נגיפי קורונה, כגון עטלפים, מכרסמים, גיריות, זבדים, פנגולינים ויונקי-על לא אנושיים, אומר דסזאק. הוא מוסיף שארצות מתפתחות שנמצאות באזורים טרופיים, שם מגוון חיות הבר גדול במיוחד, צריכות להימצא בחזית המאבק הזה נגד הנגיפים.

עטלפים בסין. מדע מסוכן עם בני אדם | צילום: Independent birds, שאטרסטוק

דסזאק ועמיתיו ניתחו כ-500 מחלות זיהומיות שפגעו בבני אדם במאה השנים האחרונות. התברר להם שמחוללי מחלות חדשים נוטים להופיע במקומות שבהם אוכלוסייה צפופה משנה את פני השטח על ידי סלילת כבישים וחפירת מכרות, בירוא יערות ועידוד החקלאות. "סין איננה המוקד היחיד", הוא אומר, ומציין שכלכלות צומחות בולטות, כגון הודו, ניגריה וברזיל, נמצאות גם הן בסכנה גבוהה.

אחרי שיסיימו למפות מחוללי מחלה פוטנציאליים, מדענים ואנשי רפואה מונעת יוכלו לנטר בשגרה זיהומים אפשריים על ידי ניתוח דגימות דם ורוק מחיות משק, מחיות בר שבני אדם מגדלים וסוחרים בהן, ומאוכלוסיות של בני אדם בסיכון גבוה, כגון איכרים, כורים, כפריים הגרים לצד עטלפים ואנשים שצדים חיות בר או באים במגע איתן, מציין גריי. הגישה הזאת, המכונה "בריאות אחת", נועדה לנהל במשולב את הבריאות של חיות בר, חיות משק ובני אדם. "רק אז נוכל לזהות התפרצות לפני שתהפוך למגפה", הוא אומר. והוא מוסיף שגישה כזאת תוכל להלכה לחסוך מאות מיליארדי דולרים שמגפה עלולה לעלות.

בווהאן, שם ההסגר הוסר לבסוף ב-8 באפריל, אשת העטלפים של סין לא מחפשת סיבות לחגוג. היא מוטרדת מהשמועות שעולות שוב ושוב באינטרנט ובכלי התקשורת על האפשרות הקלושה ש-SARS-CoV-2 חמק בטעות ממעבדתה – אף על פי שהרצף הגנטי שלו שונה מכל דבר שמעבדתה חקרה בעבר. חוקרים אחרים דוחים את הטענה בביטול. "שִי מנהלת מעבדה מובילה בקנה מידה בינלאומי וברמה הגבוהה ביותר", אומר דסזאק.

למרות ההפרעה, שִי נחושה בדעתה להמשיך בעבודתה. "המשימה עדיין בעיצומה", היא אומרת. "חשפנו עד כה רק את קצה הקרחון". היא שואפת להוביל פרויקט לאומי של דגימת נגיפים שיטתית במערות עטלפים, בהיקף רחב יותר ובאופן הרבה יותר נמרץ לעומת העבר. דסזאק ועמיתיו מעריכים שיש ברחבי העולם עוד יותר מ-5,000 זנים של נגיפי קורונה שטרם התגלו, אצל עטלפים בלבד.

"נגיפי קורונה שמקורם בעטלפים יחוללו התפרצויות נוספות", מהרהרת שִי בשכנוע עמוק. "עלינו לגלות אותם לפני שהם יגלו אותנו".

הכתבה פורסמה במקור בגיליון יוני 2020 של כתב העת "סיינטיפיק אמריקן".