האם צלחת גדולה תגרום לנו ״להעמיס״ יותר אוכל, ולכן להשמין? מחקרים בתחום הניבו מסקנות סותרות. בשורה התחתונה: לא בטוח

בעידן שבו עודף משקל והשמנת יתר התרחבו לממדי מגפה וגורמים למותם של יותר מ-4 מיליון איש מדי שנה, השאלה מה משפיע על הרגלי האכילה שלנו הפכה לרלוונטית מתמיד. מחקרים רבים מנסים לבחון זאת מזוויות שונות, שאחת מהן היא גודל הכלים שבהם אנחנו מגישים ואוכלים את הארוחות שלנו.

צלחת גדולה, צלחת קטנה

אחד המאמרים בנושא פורסם בשנת 2013 ובו החוקרים ניסו להבין איך גודל הצלחת משפיע על צריכת המזון, ולשם כך ערכו ניסוי שבו עקבו אחר משתתפים שסעדו בשיטת המזנון הפתוח. הנבדקים יכלו לבחור אם לקחת צלחת קטנה או צלחת גדולה, ותצפיתנים סמויים העריכו עד כמה הצלחת של כל סועד מלאה וכמה אוכל הוא השאיר על צלחתו בסיום הארוחה. החוקרים מצאו שסועדים שבחרו את הצלחת הגדולה הגישו לעצמם כמות מזון גדולה ב-52 אחוז ואכלו כמות מזון גדולה ב-45 אחוז לעומת אלו שבחרו את הצלחת הקטנה. המשתתפים שבחרו בצלחת גדולה גם בזבזו יותר מזון מאלו שבחרו בצלחת קטנה. החוקרים הסיקו כי גודל הצלחת גורם לעלייה בצריכת המזון ובבזבוזו. 

כדי להסביר את ההשערה הזאת, שלפיה אנשים שמשתמשים בצלחות גדולות יותר צורכים מזון רב יותר, הסתמכו החוקרים על אשליית דלבוף (Delboeuf). זוהי אשליה חזותית שגורמת לנו לתפוס בצורה שונה את הגודל של שתי דסקיות זהות, שאחת מהן מוקפת בעיגול גדול והאחרת בעיגול קטן: הדסקית המוקפת בעיגול הגדול תיראה לנו יותר קטנה מהדסקית המוקפת בעיגול הקטן יותר. בהקשר של צריכת מזון, החוקרים סבורים כי אשליית דלבוף משפיעה על התפיסה שלנו לגבי כמות המזון המוגש בצלחות בגדלים שונים. כאשר אותה מנת מזון מונחת על צלחת גדולה ועל צלחת קטנה, נראה לנו כאילו על הצלחת הגדולה יש פחות אוכל. כדי לפצות על אשליה חזותית זו, אנשים עשויים להגיש לעצמם מנות גדולות יותר על צלחות גדולות.

האם מסקנתם של החוקרים נכונה? לא בטוח. חשוב לשים לב לכמה חסרונות של הניסוי שתיארנו: המשתתפים בחרו בעצמם את גודל הצלחת, וייתכן שהמשתתפים האלה לא לקחו יותר מזון משום שאכלו בצלחת גדולה, אלא ששתי הבחירות האלה נבעו מגורם מתערב, כלומר גורם שלישי שמשפיע על שני המשתנים שנבדקו. למשל, ייתכן שהם לקחו גם צלחת יותר גדולה וגם יותר אוכל משום שהם היו רעבים, או משום שהם פשוט אוכלים יותר באופן כללי. נוסף על כך, העובדה שמדידת כמות האוכל התבצעה באמצעות תצפית והערכה ולא באמצעות מדד אובייקטיבי יכולה גם היא לגרום להטיה בתוצאות.

נוסף על החסרונות האלה של המחקר, החוקרים מדדו את כמות המזון שהמשתתפים הגישו לעצמם, ולא את הצריכה הקלורית שלהם, ולכן הניסוי אינו מספק תשובה לגבי ההשפעה האפשרית על המשקל. 


שטח העיגול השחור מימין נראה קטן מהעיגול שמשמאל, אם כי שטחם זהה בשני האיורים. אשליית דלבוף | Zaporizhzhia vector, Shutterstock

מועדון ארוחת הבוקר

במחקר אחר, שבו השתתפו 37 נשים במשקל תקין, החוקרים רצו לבדוק כיצד גודל הצלחת משפיע על הצריכה הקלורית, וניסו לשלוט במספר גדול ככל האפשר של משתנים מתערבים. 

המשתתפות התבקשו להגיע למעבדה בשמונה בבוקר לאחר צום של 12 שעות. עם הגעתן קיבלו כולן ארוחת בוקר קלה זהה, ורק לאחר כמה שעות התקיים הניסוי עצמו: בארוחת הצוהריים המשתתפות קיבלו צלחת באחד משלושה גדלים והגישו לעצמן אוכל במזנון חופשי. החוקרים בדקו את צריכת האנרגיה של כל משתתפת בקלוריות ואת צריכת הפחמימות, החלבונים והשומנים בגרמים. המשתתפות חזרו והשתתפו בניסוי בשלושה ימים שונים, ובכל פעם קיבלו צלחת בגודל שונה. 

החוקרים ניתחו את תוצאות הניסוי ולא זיהו השפעה של גודל הצלחת על כמות הקלוריות שצרכו המשתתפות או על הרכב הארוחה שלהן מבחינת צריכת פחמימות, חלבונים או שומן. ואולם, חשוב לשים לב שגם למחקר זה יש חסרונות: גודל המדגם היה קטן והוא כלל אך ורק נשים במשקל תקין. ייתכן שאילו היו משתתפים במחקר גברים, או אנשים עם עודף משקל, תוצאות הניסוי היו שונות.


האם צלחת גדולה מעודדת להעמיס עליה יותר מזון? צלחת גדולה לצד צלחת קטנה | Elena.n.Osipova, Shutterstock

משתנים רבים, מסקנות מעטות

מחקר אחד מראה שלגודל הצלחת יש השפעה על צריכת המזון, ומחקר אחר מראה שלגודל הצלחת אין השפעה על צריכת האנרגיה או על הרכב הארוחה. אז מה המסקנה? האם גודל הצלחת משפיע על הרגלי האכילה ועל הסיכוי להשמנת יתר, או לא? במצב כזה אפשר להיעזר במחקר סקירה, שמסכם ומשווה את התוצאות של כמה וכמה מחקרים קודמים ומצומצמים יותר. ואכן, נערך מחקר כזה. 

מחקר סקירה שבדק 15 מחקרים קודמים, וניסה לענות על השאלה אם גודל הצלחת משפיע על הרכב הארוחה ועל צריכת האנרגיה בארוחה, הראה כי שמונה מחקרים מצאו שיש השפעה ושבעה מצאו שאין השפעה. החוקרים בחנו את ההבדלים בין המחקרים והצביעו על כמה גורמים שיכולים להסביר את הממצאים השונים. ברוב המחקרים שהצביעו על הבדלים בצריכת האנרגיה היו גורמים שהסיחו את דעת הנבדקים בזמן האכילה, למשל נוכחות של אנשים אחרים או צפייה בטלוויזיה. לעומת זאת, במחקרים שלא מצאו הבדלים בצריכת האנרגיה, לא היו הסחות דעת כאלו. נוסף על כך, ברוב המחקרים שהראו שגודל כלי האוכל משפיע על צריכת האנרגיה המשתתפים אכלו בקערות, ואילו במחקרים שהסיקו שאין השפעה, המשתתפים אכלו בצלחות. גם סוג המזון שהוגש במחקרים השונים היה יכול להשפיע על הצריכה: במחקרים שבהם נמצאה השפעה של גודל כלי האוכל, המזון שהוגש כלל בעיקר חטיפים וממתקים. נוסף על כך, היו הבדלים בין אופן ההגשה של המזון במחקרים השונים: בכמה מהמחקרים המשתתפים הגישו לעצמם את האוכל, ואילו במחקרים אחרים כל אחד מהמשתתפים קיבל מנה זהה של אוכל והחוקרים בדקו כמה ממנה הוא אכל. מחקרי סקירה מסוג זה ממחישים את החשיבות של תנאי מחקר מבוקרים ללא גורמים מתערבים שונים ושחזור מחקרים בתנאים זהים כדי להגיע לתוצאות חד־משמעיות. 


סקירה של 15 מחקרים שבחנו אם גודל הצלחת משפיע על הרכב הארוחה הראתה ששמונה מחקרים מצאו שכן ושבעה - שלא. מנה זערורית מוגשת על צלחת קטנטנה | 4634093993, Shutterstock

בוחרים את המזון אך לא את הצלחת

סקירת הספרות שביצעו החוקרים הראתה כי גורמים שונים, כמו הסחות דעת, סוג המזון וסוג כלי ההגשה, עשויים להשפיע על צריכת המזון. לכן החליטו החוקרים לבצע גם ניסוי שבו הם בחנו באופן מבוקר כיצד גודל הצלחת משפיע על בחירת המזון בהגשה עצמית. המשתתפים בניסוי הוזמנו בנפרד להגיש לעצמם ארוחת צוהריים מ"מזנון מזויף" שכלל העתקים ריאליסטיים לא־אכילים של מגוון רחב של מזונות. שיטת המזנון המזויף מאפשרת לחקור את בחירות המזון של משתתפים בניסוי בתנאי מעבדה מבוקרים, ולהציע מגוון רחב של מנות ראשונות, מנות עיקריות, קינוחים ושתייה. חלק מהמשתתפים קיבלו צלחת גדולה וחלקם קיבלו צלחת קטנה. החוקרים לא בחנו רק את כמות המזון שהמשתתפים הגישו לעצמם, אלא גם את כמות הקלוריות ואת הרכב הארוחה. 

בניסוי זה, החוקרים לא גילו השפעה של גודל הצלחת על כמות המזון שהמשתתפים הגישו לעצמם או על כמות הקלוריות שבמזון. אשר להרכב הארוחה, רוב סוגי המזון לא הושפעו מגודל הצלחת, אולם נמצא שאנשים שהשתמשו בצלחת גדולה הגישו לעצמם יותר ירקות בהשוואה לאנשים שהשתמשו בצלחת קטנה. החוקרים ציינו כי ״ההמלצה להימנע מצלחת גדולה כדי להפחית את צריכת המזון ובכך לקדם ירידה במשקל אינה נתמכת על ידי תוצאות מחקר זה״. 

חשוב לזכור שגם למחקר זה יש חסרונות – העיקרי שבהם הוא השימוש במזנון מזויף, כלומר בפריטים בצורת מאכלים ולא באוכל אמיתי. שיטת המזנון המזויף אומנם נבדקה ואושרה ככלי מחקרי שמאפשר להעריך גורמים המשפיעים על בחירת המזון בתנאים מבוקרים, אבל עדיין חשוב לזכור שהמשתתפים אינם לוקחים אוכל אמיתי, וגם יודעים זאת. הקלוריות אינן שיקול, וגורמים כמו ריח, שלרוב משפיעים על בחירת המזון שלנו, הופכים ללא־רלוונטיים. נוסף על כך, בשיטה זו החוקרים יכלו לבדוק כמה "מזון" המשתתפים לקחו, אך לא כמה ממנו היו אוכלים בפועל.


בניסוי ה"מזנון המזויף" בדקו אילו העתקי מזון לא-אכילים בחרו הנבדקים. פירות וירקות עשויים נייר | 13Smile, Shuttestock

ניתוח־על של מחקרים

מלבד מאמרי סקירה, דרך נוספת להבין תוצאות של כמה מחקרים היא מטא־אנליזה (ניתוח־על), שבה אוספים את הממצאים של כמה מחקרים ומבצעים ניתוחים סטטיסטיים של כל הנתונים יחד. במטא־אנליזה שכללה כמה מחקרים בנושא השפעת גודל כלי ההגשה על צריכת המזון, נמצא שכלי הגשה גדול הוביל לצריכה גדולה יותר של מזון, אך ההשפעה הייתה קטנה. החוקרים ציינו כי ההבדלים הרבים באופן שבו נערכו המחקרים השונים הקשו עליהם להסיק מסקנה חד־משמעית, וציינו כי לגודל כלי ההגשה אין השפעה עקבית על צריכת המזון. 

מטא־אנליזה אחרת, שכללה 56 מחקרים מעשרים מאמרים שונים, הראתה כי הכפלת גודל הצלחת הגדילה גם את גודל המנה שהנבדקים הגישו לעצמם וגם את כמות המזון שהם אכלו. נוסף על כך, החוקרים מצאו שכאשר נבדקים לא היו מודעים לכך שהם משתתפים במחקר הקשור למזון, ההשפעה של גודל הצלחת הייתה גדולה יותר. החוקרים הסיקו שלגודל הצלחת יש השפעה רבה על כמות המזון הנצרכת.


ההבדלים הרבים בין המחקרים שנכללו במטא-אנליזה הקשו להסיק מסקנה חד־משמעית. כריך גבוה על צלחת מסתיר את הסועד שמאחוריו | Christi Tolbert, Shutterstock

מחקרים רבים ותשובה אין

אז האם כדאי לאכול מצלחת קטנה כדי למנוע השמנת יתר? לא בטוח: ראינו שמחקרים שונים הגיעו למסקנות שונות. ייתכן שגודל הצלחת משפיע על כמות המזון שאנחנו שמים על הצלחת ועל כמות המזון שאנחנו אוכלים, אך לא בהכרח על כמות הקלוריות שאנחנו צורכים. הקושי להגיע למסקנה חד־משמעית בנוגע להשפעה של גודל הצלחת על הרגלי האכילה שלנו נובע מכך שמחקרים שונים נערכים בדרכים שונות ובודקים משתנים שונים, ולכן קשה להשוות ביניהם. בכמה מחקרים החוקרים שינו את שטח כלי ההגשה, במחקרים אחרים שינו את הנפח של כלי ההגשה ובכמה מחקרים שינו את שניהם גם יחד. מלבד זאת, גם תנאי הניסוי שונים מאוד ממחקר למחקר – למשל, בכמה מהמחקרים המשתתפים בחרו בעצמם את כלי ההגשה ובאחרים לא, בכמה מהם המשתתפים הגישו לעצמם את הכמות שבחרו ואילו באחרים גודל המנה היה מוגדר מראש, ועוד הבדלים רבים. גם המדד הנבדק היה שונה ממחקר למחקר: בכמה מחקרים, החוקרים בדקו כמה מזון המשתתפים שמו על הצלחת ואכלו, ואילו אחרים בדקו דווקא את כמות הקלוריות שצרכו המשתתפים. 

בשורה התחתונה, אנו ניאלץ כנראה לחכות לעוד מחקרים, סקירות ומטא־אנליזות כדי לקבל תשובה ברורה יותר על השאלה אם שימוש בצלחות גדולות עלול לגרום לנו לאכול ולהשמין יותר.

תגובה אחת

  • Nfmgb

    אם שמים לכולם אותו נפח מנה,

    אם שמים לכולם אותו נפח מנה,
    אז נשמע לי הגיוני שאלו עם הכלי היותר קטן
    יחסלו יותר. כיוון שאז יש נפח הפוך
    בין גודל הכלי לאחוזים מנפח הכלי לאותו גודל מנה.