בגיל ההתבגרות המוח עובר שינויים משמעותיים, מבניים והורמונליים. מחקרים עדכניים מסבירים את הביולוגיה של המתבגרים באופן שהיה שמור בעבר רק לפסיכולוגיה

במשפחות רבות גיל ההתבגרות נוחת ללא סימנים מוקדמים – לפתע פתאום הילדים הרכים מפסיקים להקשיב להוריהם "הזקנים", ונענים רק לחבריהם. ולא רק זה, אלא שהילדים בגיל הזה מפגינים אנרגיות מתפרצות באופן שיוצר לא פעם מתחים בתוך המשפחה.

דוגמה טובה להתנהגות כזאת מופיעה במקורותינו: רחבעם בן שלמה המלך עלה לכס השלטון בגיל צעיר ולקראת טקס משיחתו ביקשו ממנו נתיניו להפחית את עול המסים בתמורה לנאמנותם. רחבעם לא הקשיב לזקנים המפוכחים, אלא דווקא לחבריו הצעירים: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ" (מלכים א' י"ב 10). החברים יעצו לו לענות "אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". תוצאת המדיניות הכוחנית הייתה מרד בהנהגת ירבעם, שוד אוצרות בית המקדש בידי מלך מצרים ובסופו של דבר פיצול הממלכה.

בשלות רגשית ורציונלית
יכולת ההערכה הרציונלית  של ילדים בני 15 אינה שונה מזו של מבוגרים, ובמחקרים רבים נמצא שהם יודעים לנתח את מידת הסיכון של מצבים שונים בדומה למבוגרים. עם זאת, כמו שקרה לרחבעם, משהו באינטליגנציה הרגשית שלהם גורם למתבגרים לקחת יותר סיכונים, להיות כוחניים יותר, לא להתחשב בדעת ה"זקנים" ופחות "לספור עד עשר" לפני שהם מקבלים החלטות. בניסויים חברתיים רואים שמתבגרים לוקחים יותר סיכון כאשר בני גילם צופים בהם.

עד שלהי המאה הקודמת חשבו שרקמת המוח מתפתחת רק בינקות ואז מתקבעת. בשנים האחרונות גילו שהמוח עובר שינויים מפליגים גם בגיל ההתבגרות.  השינויים שמתרחשים באזורים שונים וברמות הפעילות של חלקים מהמוח מסבירים באופן ישיר את שינויי ההתנהגות שאנו רואים בגיל ההתבגרות. מה שונה במוחם של מתבגרים בהשוואה למוחם של המבוגרים? ניתן לחלק את התשובה לשני היבטים: מבנה המוח, כולל החיווט הפנימי שלו, וההורמונים המשפיעים על פעילות המוח.

מוח המתבגר
המוח עובר שינויים עצומים מתחילת גיל ההתבגרות ועד תחילת שנות העשרים לחייו של אדם. השינויים ברקמת המוח מתמקדים במה שמכונה "החומר האפור", כלומר האזור שמכיל את גופי תאי העצב, בשונה מהחומר הלבן המכיל את סיבי תאי העצב (האקסונים).

נפח החומר האפור בקליפת המוח הקדם מצחית, האחראית על פעולות רצוניות, חשיבה יצירתית וניהולית וגיבוש אסטרטגיות פעולה, מגיע לשיאו אצל בנות בגיל 12-11 ואצל בנים בגיל 13. לאחר מכן ובמהלך גיל ההתבגרות כמות החומר האפור באזור הזה יורדת באופן משמעותי ויותר משליש מהחיבורים בין תאי עצב (סינפסות) פשוט נעלמים. אפשר לראות בזה מעין גיזום מבורך שמכייל את המערכת, לצד עיבוי מעטפת תאי העצב (מיאלין), כדי שהתקשורת הבין-עצבית תהיה מדויקת יותר.

במחקר ביצעו סדרה של הדמיות תהודה מגנטית (MRI) על קבוצה של נבדקים בני 21-4 ומצאו שהשינויים בחומר האפור מתרחשים בצורה הדרגתית, כך שהאזורים הקדמוניים יותר (שמשותפים לבעלי חיים רבים יותר) מתפתחים ראשונים ואילו האזורים המתקדמים יותר מבחינה אבולוציונית, שייחודיים לקופים ולבני אדם, בקליפת המוח הקדם-מצחית, מתפתחים מאוחר יחסית, בגיל ההתבגרות. המחקרים גם מראים שתנאי הסביבה משפיעים מאוד בקביעה אילו חיבורים בין-עצביים ייעלמו ואיזה מהם יישארו. לכן גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה הסביבה הלימודית חשובה במיוחד ככלי לעיצוב המוח לקראת החיים הבוגרים.

לפי תיאוריות מסוימות, בעיות בכמות החומר האפור ובעיבוי מעטפת המיאלין, לצד רגישות גבוהה לשינויים בכמות הורמוני המין, עלולות לגרום להתפרצות של מחלות נפש חמורות כמו סכיזופרניה, שמתחילות להתבטא בדרך כלל בגיל הנעורים.

קליפת המוח הקדם מצחית מחוברת גם למרכז העונג במרכז המוח. השינויים שחלים באזורים הללו ובקישור ביניהם בגיל ההתבגרות גורמים לכך שבני נוער אנושיים, וגם בעלי חיים אחרים בגיל המתאים (למשל חולדות מעבדה) מתמכרים בקלות רבה לניקוטין ולסמים אחרים. הדבר קשור גם לכך שבהשוואה למבוגרים, בני נוער מגיבים בעוצמה רבה יותר להתנסויות חדשות, כפי שהוכח בניסויי דימות תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI).

https://www.youtube.com/watch?v=6zVS8HIPUng

הכימיה של ההתבגרות

ברמה ההורמונלית, המוח המתבגר עובר תהליכים ייחודים בשל השינויים משמעותיים ברמת הורמון גדילה, הורמוני המין וההורמונים אדרנלין וקורטיזון שמפרישה בלוטת יותרת הכליה (אדרנל). הבלוטה הזאת מתקשרת עם בלוטת תת הרמה (היפותלמוס) במוח ובלוטת יותרת המוח הנמצאת מתחתיה ואחראית על שחרור והפעלה של הורמונים רבים, כולל הורמוני מין. האדרנלין והקורטיזול אחראים על תגובת הדחק של הגוף, ושינויים ברמתם משפיעים על ההתמודדות שלנו עם מצבי לחץ.

השינויים ההורמונליים שקורים בגיל ההתבגרות משמעותיים. לדוגמה הרמה של הורמון המין הזכרי טוסטסטרון והורמון המין הנשי אסטרוגן עולה אצלם יותר מפי עשרה. הורמוני המין משפיעים גם על המוליך העצבי סרוטונין, שממלא תפקיד חשוב בבקרה על מצב הרוח ועל רמת העוררות המינית.

גם רמות ההורמון מלטונין, המווסת את מחזור היום והלילה, עוברות שינויים בגיל ההתבגרות, ולכן בני נוער רבים מתקשים להירדם בערב או לקום בבוקר. לא פחות חשוב מזה, הורמוני המין משפיעים על המוליך העצבי דופמין.

הדופמין, שמופרש מרקמות במוח ומבלוטת יותרת הכליה, אחראי על מגוון תפקידים ובהם תפיסה, למידה, חשיבה גבוהה, ויסות עצמי וקשב. כמות הקולטנים לדופמין בקליפת המוח עולה משמעותית במהלך גיל ההתבגרות, ואיתם משתנה יכולת הקליטה של האות שההורמון הזה מנסה לשגר. לעומת זאת, הקולטנים באזורים אחרים במוח נמצאים ברמתם הסופית כבר בגיל הילדות. התופעה הזו יכולה להסביר את האימפולסיביות ורדיפת עונג ללא עיבוד רציונלי האופייניים לגיל ההתבגרות.

שינויים נרחבים
מחקרים רבים מדגימים שחלק ניכר מהשינויים בגיל ההתבגרות קשורים לשינויים מוחיים רחבי היקף, למשל בנפח הרקמות השונות במוח, כמות הקולטנים להורמונים, צורת החיבור בין רקמות וההשפעה של השינויים ההורמונליים המשמעותיים המתרחשים בשנים האלה. חלק מהשינויים האלה הדרגתיים ואחרים מתרחשים בקפיצות.

השינויים המוחיים מופיעים לאורך גיל ההתבגרות באופן שונה אצל כל אחד והם חשובים יותר מהגיל הכרונולוגי המדויק. הידיעה שהמוח מתפתח בצורה משמעותית כל כך לא רק במהלך ההיריון והינקות אלא עד תחילת העשור השלישי לחיים, מחייבת אותנו להבין טוב יותר את תופעות גיל ההתבגרות. בכל התפרצות של מתבגר, ואפילו חוסר התחשבות בדעה של אחרים, יש לזכור שאם ניקח דגימת רוק ונבחן את השינויים בכמות ההורמונים, הם יוכלו להסביר לא מעט על הקשיים של תהליך ההתבגרות. כפי שאנו שמחים שתינוק היוצא מרחם אימו בוכה כאשר ריאותיו נפתחות והוא נושם את נשימתו הראשונה, כך כדאי להבין שהתנהגויות רבות של גיל ההתבגרות הם חלק טבעי של התפתחות המוח המתבגר.

 

רוצים לדעת עוד על המדע של גיל ההתבגרות? בואו לערב הרצאות על המוח בגיל ההתבגרות: יום ה', 8 בספטמבר 19:45 במכון דוידסון

0 תגובות