תקופת הזפת

לניאנדרטלים יצא שם רע, שבאמת לא מגיע להם. זה התחיל ממחקרים במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, שהציגו את קרובי משפחתנו כיצורים פרימיטיביים, בריונים בעלי זרועות עבות ומוח קטן, שלא מסוגלים לחשיבה של ממש. המוניטין הזה השתרש בציבור הרחב, וקשה מאוד לעקור אותו – למרות שכבר עשרות שנים מדענים מספקים עוד ועוד ראיות לכך שהניאנדרטלים ממש לא היו טיפשים כפי שהם מתוארים לעיתים קרובות. הם יצרו כלים מתוחכמים, מאבן וגם מעץ, צדו בחבורות, יצרו אומנות. והמוח שלהם? הוא כנראה היה גדול לפחות כמו שלנו.

ניאנדרטלים גם השתמשו באש. הם אפילו לא היו הראשונים לעשות זאת – נראה שגם הומו ארקטוס ידעו את סודות האש, כבר לפני מיליון שנים ויותר. אך הניאנדרטלים, אולי בפעם הראשונה, לא השתמשו באש רק לבישול אלא גם ליצירת חומרים חדשים – שכן באתרים שונים שבהם הם חיו נמצאו אבנים ועליהן זפת מעצים. ייצור הזפת הוא משימה מורכבת ומסובכת: צריך לבחור את חומר הגלם הנכון, לחמם אותו בצורה מבוקרת מבלי להבעיר אותו וגם מבלי להגיע לטמפרטורות גבוהות מדי, ולהגביל את כניסת החמצן כדי שהוא לא יישרף. 

אם עושים זאת נכון, כל העבודה הזו משתלמת, שכן זפת היא חומר שימושי מאוד: היא דביקה וסמיכה כשהיא חמה, ומתקשה כשהיא מתקררת. כך היא מהווה דבק חזק ביותר, שיכול לחבר ראשי חניתות מאבן למקלות עץ. ואומנם, נראה שלכך שימשה הזפת שנמצאה על האבנים – החוקרים משערים שהן היו מחוברות בעבר לחניתות עץ, שהתפוררו ונעלמו עם השנים.

ב-2017 התפרסם מחקר שהראה שניתן לייצר זפת עץ, גם בכלים שהיו זמינים לניאנדרטלים לפני עשרות אלפי שנים – אבל הוא לא יכול להגיד לנו אם זו השיטה שבה אכן השתמשו האנשים הקדומים. כעת חוקרים מספרד מתארים במאמר חדש מבנה שמצאו במערה בגיברלטר, שלטענתם שימש בדיוק למטרה זו. הם אף שיחזרו את ייצור הזפת במבנה דומה ועם אותם חומרים, והראו שהטכניקה עובדת היטב. 

משמאל לימין: הדלקה של עלי לוטם השרף; כיסוי בתערובת חול, אדמה וזבל עופות; כיסוי בענפים ועשב יבש; סחיטת השרף; ערבוב עם אפר לקבלת זפת. שחזור תהליך הפקת הזפת | מתוך Ochando et al

איך עושים זפת

המבנה התגלה במערת ונגארד (Vanguard) בגיברלטר, סמוך לחוף הים, ותוארך לכ-65 אלף שנים לפני זמננו - לפני שבני המין שלנו, הומו ספיינס, הגיעו לאירופה. בקרקעית המערה נחפר בור קטן, קוטרו קצת יותר מעשרים סנטימטר ועומקו פחות מעשרה. הוא היה מצופה במשקע כהה, שהחוקרים בחנו בשיטות שונות כדי למצוא את המבנה הכימי שלו. הם מצאו שהוא מכיל אפר, פחם, גבישים - שהחוקרים משערים שהם גבישי זפת, וגם אטומים של אבץ ונחושת. המתכות הללו, אומרים החוקרים, מעידות על נוכחות של זבל עופות – והם משערים שהוא עורבב עם חול ליצירת כיסוי לבור, כדי שהחומר מתחתיו לא ייחשף לאש ישירה.

הפחם שבתוך הבור הגיע מכמה צמחים, וביניהם גם לוטם השרף (Cistus ladanifer). הוא ראוי לאזכור מיוחד משום שהעלים שלו מייצרים, כנרמז משמו, שרף שומני רב, המכונה לאבדנום (labdanum). הוא שימש בעבר לייצור בשמים וגם ברפואה עממית, ואפשר גם ליצור ממנו זפת. 

החוקרים שיחזרו את רצף הפעולות שעשו האנשים הקדמונים, לפי הממצאים במערה, כדי להפיק זפת. לאחר מכן הם ביצעו אותן בעצמם, במבנה בעל מידות דומות שחפרו לא רחוק משם. הם מילאו את הבור בעלים צעירים של לוטם השרף, ואז כיסו אותו בתערובת של חול ואדמה, שמכילה גם זבל עופות. בהמשך הם הדליקו מעל הכיסוי ענפים של לוטם השרף, יחד עם עשב יבש. האש בערה מעל העלים במשך כשעתיים, ואז הסירו החוקרים את הכיסוי והוציאו את העלים, שמהם זלג שרף רב בעקבות החימום. החוקרים סחטו את העלים לתוך צדפות גדולות – כלים שהיו זמינים לניאנדרטלים באזור הזה – וחיממו אותו מעל המדורה, כשהם מערבבים לתוכו מעט מהאפר. כך השיגו זפת כהה, סמיכה ודביקה. בטרם היא תתייבש, החוקרים השתמשו בה בהצלחה כדי להצמיד חוד אבן למוט עץ ליצירת חנית. 

החוקרים השתמשו בזפת הדביקה שהפיקו כדי להצמיד חוד אבן למוט עץ. החנית שבראשה חוד מאבן | מתוך Ochando et al

שיטות ייצור מתוחכמות

המחקר מראה שהאנשים הקדומים יכלו לייצר זפת במבנה שנמצא במערה – אבל לא כל החוקרים משוכנעים שהם באמת עשו זאת. "הפירוש של החוקרים, לפיו ניאנדרטלים שמו בבור צמחי לוטם השרף ושרפו אותם, נראה מבוסס", אמר הארכיאולוג הגרמני פטריק שמידט (Schmidt) בראיון לאתר Science, אך הוסיף שקשה לקבוע אם המטרה שלהם הייתה אכן לעשות זפת. חוקרים אחרים הציעו שימושים אפשריים אחרים לשרף: כבושם, לרפואה, או כחומר עמיד למים. 

"מה שבעיקר מסקרן אותי זה אם החוקרים הצליחו למצוא שאריות זפת על כלי אבן באותו אתר, שמתאימות מבחינה כימית לזפת מלוטם השרף", אמר הארכיאולוג ההולנדי אנדרו סורנסן (Sorensen) בריאיון לאתר Science News. "אני חושב שממצא כזה יעזור מאוד לשכנע את הספקנים". 

גם אם אנחנו לא יכולים לקבוע בוודאות שהניאנדרטלים ייצרו זפת, ברור שהם השתמשו במבנה כדי ליצור משהו – יהיה זה בושם, משחה רפואית, או משהו אחר. זה מראה על תכנון מראש והוצאה לפועל של רצף פעולות מורכב, ידע על הצמחים שבסביבתם והבנה של מה ניתן להפיק מהם. בכך המחקר מראה שוב שקרובי משפחתנו הנכחדים לא היו טיפשים כלל, והיו מסוגלים ללמוד ולפתח שיטות ייצור מתוחכמות.