קורבנות ממין אחר

צ'יצ'ן איצה (Chichén Itzá) הייתה עיר קדומה בחצי האי יוקטן במקסיקו, אחד המרכזים הפוליטיים הדומיננטיים של בני המאיה שחיו באזור, שהגיעה לשיא פריחתה בין השנים 1000-800 לספירה. כיום זהו אתר ארכיאולוגי מפורסם ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו. באזור נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים רבים, וחלקם מעידים על טקסים פולחניים שנערכו בעיר, ביניהם טקסים שכללו קורבנות אדם. במשך שנים שיערו שהקורבנות היו ילדות, נערות ונשים, אולם מחקר גנטי חדש, שהתמקד באחד האתרים בעיר, חושף מידע עדכני שקורא תיגר על ההנחה הזאת, ועל סברות ותיקות נוספות בעניין מנהגי הפולחן של תרבות המאיה.

מאז ועד היום 

בני המאיה של צ'יצ'ן איצה חיו בציוויליזציה מורכבת ביותר, ונודעו במיוחד בידע המפותח שלהם בתחומי האסטרונומיה, המתמטיקה והארכיטקטורה. הם חיו בחברה מעמדית; חברי האליטה השלטת היו מופקדים על מוקדי השלטון ועל פולחני הדת, והם מתוארים לעיתים כמתווכים בין יתר החברה ובין האלים. טקסים דתיים, כולל קורבנות אדם, היו חלק בלתי נפרד מהמאמץ המתמשך להשביע את רצון האלים, על מנת שישמרו בתמורה על האיזון בטבע. 

באתר מצויות כמה דוגמאות מרשימות לתופעת טבע גיאולוגית יוצאת דופן – סנוטות (cenotes), בולענים תת-קרקעיים מלאים במי תהום, שנוצרו באופן טבעי ממערות שתקרותיהן התמוטטו. הסנוטות היו מקור המים היחיד של בני המאיה שחיו באזור, והם ראו בהן שַׁעַר לעולם התחתון, שם התגוררו האלים. בסנוטה גדולה במיוחד, "הסנוטה הקדושה" שקוטרה 60 מטרים, נמצאו במשך השנים אלפי חפצים שהושלכו אליה בידי בני המאיה. חלק מהחפצים שנמצאו יקרי ערך במיוחד, ונראה שהם היו חלק מהמנחות הטקסיות שהוענקו לאלים. ייתכן שהמנחות נועדו לאל הגשם צ'אק (Chac), כדי להבטיח יבול שופע והגנה מפני בצורת; ואולי דווקא לאל הון הונאח'פו (Hun Hunahpu), הממונה על מחזורי גידול התירס.

ההשערה שלפיה עיקר הקורבנות היו נשים ונערות צעירות התבססה על דיווחים מהמאה ה-16 ועל מחקרים מתחילת המאה העשרים. עם זאת, ניתוחי עצמות עדכניים מאתר אחר הצביעו על כך שבני שני המינים הוקרבו ושרבים מהקורבנות היו ילדים ופעוטות. היות שקשה להבחין בין שרידי עצמות של ילדים וילדות רק לפי המראה, נדרשו כלים נוספים כדי להגיע למסקנות מדויקות יותר ולכן במחקר הנוכחי מהסנוטה הקדושה השתמשו גם ב-DNA לצורך הזיהוי. 

מקור המים היחיד של בני המאיה שחיו באזור, והם ראו בהן שער לעולם התחתון, שם התגוררו האלים. סנוטה בצ'יצ'ן איצה | ecstk22, Shutterstock

חלון אל העבר באדיבות ה-DNA

המחקר החדש התמקד בפענוח ה-DNA של 64 שרידי בני אדם שאותרו סמוך לסנוטה הקדושה ובחלקים אחרים של צ'יצ'ן איצה, ונחשבים, לדברי הארכיאולוגים, קורבנות של הקרבה טקסית. החוקרים השתמשו בטכניקות מתקדמות לניתוח DNA עתיק: הם הפיקו בזהירות אבקת עצמות מהשיניים ומחלקים באוזן התיכונה של אותם בני אדם קדומים, ניקו בקפדנות את הדגימות וריצפו את הקוד הגנטי שלהן. 

בעבודה עם DNA עתיק או פגום נדרשת זהירות מיוחדת בכל שלבי ההפקה, שכן החומר הגנטי לא השתמר היטב, הרצף שמופק ממנו קטוע ושבור, ויש לו מאפיינים שונים במקצת מאלה של DNA "טרי". לכן נדרשים החוקרים להשתמש בשיטות חישוביות מורכבות מהרגיל ולהשוות את הממצאים ל-DNA מודרני, שמאפשרים להסיק מסקנות לגבי הרצף המקורי. לצורך ההשוואה אספו החוקרים דגימות של חומר תורשתי מתושבים בני זמננו של חצי האי יוקטן – תושבי העיירה הסמוכה Tixcacaltuyub – שהעידו על עצמם כצאצאים של בני המאיה, וניסו לזהות קרבה משפחתית. כיוון שאפילו סמנים גנטיים חלקיים של בני המאיה אצל התושבים היו מספקים די מידע לצורך ההשוואה, ההסתמכות על הצהרות התושבים לא עוררה בעיה.

של מי אתן, עצמות?

העצמות שהשתייכו לילדים ולפעוטות הציבו אתגר לחוקרים, והצריכו שימוש ב-DNA כדי לזהות בוודאות את המין (זוויג) של בעליהן. בניגוד למצופה, הבדיקות המעמיקות הראו שרוב הקורבנות היו ילדים בני 6-3, שכולם היו זכרים ושחלקם היו קרובי משפחה, אחים ובני דודים, כולל שני זוגות תאומים. 

בין 64 הילדים בסנוטה הקדושה זוהו שני זוגות של תאומים זהים – שיעור גבוה במיוחד, לאור העובדה ששכיחותם של תאומים זהים באוכלוסייה הכללית היא 0.4 אחוזים בלבד. ייתכן שהבחירה בתאומים כקורבנות קשורה למשמעות המיתולוגית שהייתה לתאומים עבור בני המאיה, בפרט בהקשרים של מוות, לידה מחדש ואיזון קוסמי. באחד מסיפורי הפופול וו (Popol Vuh), אסופת סיפורי עם של בני המאיה שהועלו על הכתב במאה ה-16, מככבים התאומים הגיבורים הונאח'פו (Hunahpú) ושבאלאנקה (Xbalanqué), שיורדים לעולם התחתון ומתמודדים מול אדוני המוות. הסיפור זכה לגרסאות רבות ולשלל ייצוגים אמנותיים, שממחישים כמה מורכבת ועשירה הייתה מערכת האמונות והפולחן של בני המאיה בכלל, ואת החשיבות שהם ייחסו לתאומים בפרט. 

קורבנות אדם היו חלק בלתי נפרד מהמאמץ המתמשך של בני המאיה להשביע את רצון האלים. סכין מזכוכית געשית ששימשה את בני המאיה לקורבן אדם | Kai Grim, Shutterstock

חסינות בין-דורית

במחקר נמצא דמיון בין החומר הגנטי העתיק ל-DNA של תושבי העיירה, ששמחו לשמוע על הקשר הגנטי בינם לתושבי צ'יצ'ן איצה הקדומים. עם זאת, אזור ספציפי בגנום, שקשור למערכת החיסון, היה שונה במובהק אצל התושבים המודרניים בהשוואה ל-DNA העתיק. ההבדל הזה הוא עדות לאיומים בריאותיים שנשקפו לבני המאיה ולצאצאיהם במאות השנים האחרונות: הקונקיסטדורים, אותם ספרדים שיצאו לכבוש את יבשת אמריקה בתקופה הקולוניאלית, הביאו עימם גם מחלות, שחלקן היו קטלניות למקומיים. 

הנגיפים שהגיעו מעבר לאוקיינוס במאה ה-16 חוללו חורבן דמוגרפי של ממש ביבשת אמריקה. מיליוני תושבים ילידיים של היבשת מתו ממחלות, ביניהם חלקים מבני המאיה. אולם מי שלא חלו, או חלו והחלימו, התברר שהיו מותאמים יותר מאחרים להתמודדות עם המחלות הללו; לפיכך הם הצליחו לשרוד, להעמיד צאצאים ולהוריש להם את התכונות הגנטיות שמתבטאות בעמידוּת למחלה. שינויים גנטיים מהסוג הזה מתרחשים במקרים של מחלות שמאיימות על האנושות לאורך דורות רבים. ההתאמה הזאת השאירה חותם גנטי, שמסביר את ההבדל בין הפרופיל הגנטי של תושבי העיירה – צאצאי בני המאיה ששרדו – ובין ה-DNA העתיק. אלמלא הצליחו צאצאי המאיה בציצ'ן איצה להסתגל מהר מספיק לתנאים החדשים, כך שהתפתח אצלם מנגנון החסינות או הריפוי שנמצא בגנום המודרני, הישרדותם הייתה עומדת בסכנה.

לעומת החומר הגנטי העתיק, ב-DNA שנדגם מתושבי העיירה נמצאו יותר מרכיבים שמסייעים בהתמודדות עם החיידק סלמונלה אנטריקה (Salmonella enterica). חיידק זה גורם לדלקת מעיים, ובמחקרים קודמים עלתה ההשערה שתושבי האימפריות הקדומות של מסו-אמריקה (מיוונית "אמריקה האמצעית") היו רגישים לו במיוחד. ידוע שמגפה המכונה "קוקוליצלי" (cocoliztli, מגפה בלשון האצטקים) פקדה את התושבים האצטקים של מקסיקו ב-1545 והרגה רבים מהם; ראיות ארכיאולוגיות שלה אף נמצאו בקברים מהתקופה הקולוניאלית באואח'אקה (Oaxaca) שבדרום מקסיקו. ייתכן שאנשי צ'יצ'ן איצה נדבקו באותו חיידק, אך אצל חלקם התפתח פתרון כלשהו.

הוקמה על ידי בני המאיה ונמצאת בקרבת הסנוטה הקדושה, שימשה כמקדש לאל קוקולקן. הפירמידה בצ'יצ'ן איצה | Bruno Bergmann

איפה הייתם ומה אכלתם

לבסוף, צוות המחקר ביצע ניתוח איזוטופי של העצמות. ניתוח כזה יכול לספק מידע על התזונה, על הבריאות ועל המקור הגיאוגרפי של בעלי העצמות, בעזרת מדידת הקולגן בעצם. הניתוח הגנטי והבדיקה האיזוטופית סייעו לחוקרים לשרטט תמונה מקיפה של אוכלוסיית הקורבנות, וכך התברר שלילדים שהוקרבו הייתה תזונה שונה מעט אלה מאלה. ייתכן שההבדלים התזונתיים מקורם באזורי מחיה שונים, ושמדובר בקורבנות שהגיעו מחוץ לצ'יצ'ן איצה – בניגוד לסברה שרווחה עד כה, לפיה הקורבנות היו תושבי העיר, ומשפחותיהם חיו בסמוך למקדש. 

ייתכן שהממצאים הללו מעידים על צ'יצ'ן איצה כמרכז קוסמופוליטי, שהחיים החברתיים והפולחניים של תושביו כללו קורבנות מכל האזור, והללו הגיעו לאזור או הובאו אליו. החוקרים הציעו הסבר אפשרי נוסף: ייתכן שההבדל בתזונה נובע מהמעמד החברתי-כלכלי של משפחות הקורבנות, ואולי לא כל סוגי המזון היו זמינים לכל המעמדות.

בני המאיה הציגו לראווה את גולגולות קורבנותיהם על גבי מבנים מיוחדים. מבנה להצגת גולגולות באתר צ'יצ'ן איצה | Matyas Rehak, Shutterstock

הפתעות ומבט קדימה

המחקר ממחיש לראשונה קשר אפשרי בין המיתוסים של בני המאיה למנהגיהם במציאות, כמו חשיבות התאומים. הוא מראה שבסנוטה הקדושה הוקרבו ילדים ונערים, ובכך מפריך את ההשערה הישנה, שלפיה הקורבנות היו ילדות ונשים. הקשר המשפחתי בין כרבע מהילדים יכול, אולי, להעיד שהם לא הוקרבו באקראי, אלא נבחרו משיקולים חברתיים, דתיים או אחרים.

בריאיון ל-CTV News אמר רודריגו ברקרה (Barquera) ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג שבגרמניה, שהוביל את המחקר: "אנחנו צריכים לזכור שהמוות, וכל מה שמשתמע מהטקסים האלה, שונים לחלוטין עבורנו, כי יש לנו השקפה שונה מאוד על העולם מכפי שהייתה להם. עבורם לא היה מדובר באובדן ילד, אלא בהזדמנות שכוחות כלשהם העניקו להם, להיות חלק מהקבורה המיוחדת הזו".

המחקר אומנם התמקד בפרקטיקות הפולחניות של בני המאיה, אך הוא מספק גם חלון הצצה להיבטים נוספים בתרבות המורכבת והמגוונת שלהם. הודות לטכנולוגיה של אמצעי המחקר, שממשיכים להתפתח ולהתייעל, יכולים המדענים לפתח שיטות חדשות, ולחשוף מידע שלא היה נגיש עד כה. המשך המחקר הגנטי של תרבויות עתיקות עשוי לחשוף סודות רבים על העבר האנושי, להעשיר את הידע ולאתגר את הנחות היסוד שלנו לגבי התרבויות הללו ותפיסותיהן.