פטפוטי ביצים

מושבת הקינון של השחפים צהובי הרגל (Larus michahellis) באי סאלבורה (Sálvora) שלחופי ספרד מתנהלת בשלווה יחסית, עד כמה שמושבה של אלפי שחפים יכולה להיות שלווה. אך לפתע, מעל ציוצי האפרוחים ונפנופי הכנפיים של הבוגרים, נשמעת קריאה רמה: הא! הא! הא! שחפים נוספים מצטרפים אליה, ובמהרה המושבה כולה יודעת: בשטחי הקינון נצפה חורפן אמריקאי (Neovison vison), טורף שאוהב במיוחד ביצים ואפרוחים.

האפרוחים ששומעים את קריאת האזהרה נשכבים על הארץ ונשארים שם ללא תנועה, אך הקריאה הזו לא משפיעה רק עליהם: היא מגיעה אפילו לאוזניהם של העוברים שנמצאים עדיין בביצה. מחקר שהתפרסם לפני כשנה וחצי הראה שאפרוחים שנחשפו לקריאות האזהרה בעודם בביצה הגיבו אליהן מהר יותר לאחר שבקעו. כעת החוקרים מראים במחקר חדש כי העוברים ששמעו את האזהרה מסוגלים להעביר אותה לאחיהם, שגם הם טרם בקעו מהביצה. 

פיזיולוגיה שונה לאפרוחים ששמעו את קריאות האזהרה בעודם בביצה. שחף צהוב רגל | צילום: Duarte Frade/iNaturalist

תעביר את זה הלאה

כמה וכמה מחקרים בשנים האחרונות הראו כי עוברי ציפורים, שעדיין מתפתחים בביצים, קשובים לנעשה בחוץ. גוזלים של ציפורי שיר, לדוגמה, מתחילים ללמוד את השיר האופייני לבני מינם לפני שבקעו, ומחקר הראה שציפורי זברה פינק מעבירות לצאצאיהן מידע על הטמפרטורה באזור, והגוזלים משנים את קצב הגדילה שלהם בהתאם.

במחקר החדש רצו החוקרים לבדוק אם המסרים יכולים לעבור גם בין העוברים באותה תטולה. כך למשל, אם אחד האפרוחים ישמע קריאת אזהרה, הוא יוכל להעביר לאחר מכן את המידע לאחיו הצעיר, שאולי בזמן השמעת הקריאה עוד לא נמצא בשלב התפתחותי מתקדם מספיק בשביל לשמוע אותה ולהגיב אליה.

כדי לבדוק זאת, אספו החוקרים 90 ביצים מהמושבה באי סאלבורה, כשבוע לפני שהיו אמורות לבקוע, והעבירו אותן למדגרה, מאוחסנות בקבוצות של שלוש. כל יום הם לקחו שתיים מהביצים ושמו אותם בתיבה אטומה לקול שבה הושמעו, במשך כמה דקות, קריאות אזהרה מוקלטות של שחפים. לאחר מכן הן הוחזרו ל"קן", והושמו שוב צמוד לביצה השלישית, שנשארה תמיד במדגרה ולא נחשפה לקריאות כלל. כביקורת, חלק מקבוצות הביצים עברו בדיוק את אותו תהליך – כל יום נלקחו שתיים מהן לקופסה אטומה והוחזרו לאחר כמה דקות – אך ללא השמעת קריאות האזהרה.

כאשר האפרוחים בקעו, החוקרים גילו שהאפרוחים בקבוצות שנחשפו לקריאות האזהרה היו שונים בהתנהגותם וגם בפיזיולוגיה שלהם מהאפרוחים בקבוצות הביקורת. הם בקעו מאוחר יותר מאפרוחי הביקורת וגם גדלו לאט יותר. בדמם היו יותר הורמונים הקשורים ללחץ ועקה, והם הגיבו מהר יותר לקריאות האזהרה. ההבדלים נראו אפילו עוד לפני שבקעו: האפרוחים בקבוצות ששמעו את הקריאות השמיעו פחות ציוצים מתוך הביצה. 

הממצא המעניין ביותר הוא שכל ההבדלים האלו נראו גם אצל האפרוחים שביציהם נשארו במדגרה, ורק חבריהם לקבוצה נלקחו לתיבה שבה נשמעו קריאות האזהרה. בלי ששמעו אף קריאה, אפרוחים אלו התאימו את עצמם לחיים במושבה שטורפים מאיימים עליה, ממש כמו אחיהם ששמעו את הקריאות. איך הם ידעו לעשות זאת? החוקרים משערים שהם למדו זאת מהביצים שהיו איתם ב"קן".

"זה בלתי צפוי לחלוטין", אמר קווין מק'גוואן (McGowan), חוקר ציפורים שלא היה מעורב במחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. "זה דבר אחד אם כולם מקבלים את אותו מידע – אם הם שומעים את אותו דבר ומגיבים באותה צורה. אבל המחקר הזה מצביע על כך שעוברי הציפורים שמקדימים ביום או יומיים את האחים שלהם יכולים להעביר להם את מה שלמדו". 

תקשורת באמצעות רעידות עוד לפני הבקיעה. ביצים של שחף צהוב רגל בקן | צילום: Duarte Frade/iNaturalist

מקשיבים לרעידות

איך מצליחים העוברים "לדבר" זה עם זה כשהם בתוך הביצים? ככל הנראה, בעזרת הרעדה שלהן. כאשר עוברי שחפים שומעים את קריאות האזהרה, הם מתחילים לזוז בתוך הביצה בצורה מסוימת, שגורמת לביצה לרעוד. במהלך הניסוי, הרעידות האלו אכן היו נפוצות יותר בקבוצות שבהן שתיים מהביצים נחשפו לקריאות אזהרה. החוקרים משערים שהרעידות הן לפחות חלק מהמנגנון שבעזרתו עבר המידע מהביצים ה"מנוסות", ששמעו את הקריאות, לביצה שלא שמעה אותן. 

בהמשך מתכוונים החוקרים לבחון בצורה עמוקה יותר את העברת המידע בין הביצים, ולבדוק אם הם יכולים ללמוד בעזרתו לא רק על הימצאות טורפים, אלא גם על מצבם של האחים שלהם: מי חזק יותר, מי יבקע מוקדם יותר, ועוד. מידע כזה יוכל לעזור להם להתכונן לתחרות בין האחים על מזון לאחר הבקיעה. "אם העובר מסוגל לקלוט מידע על הסביבה, אפשר להניח שהוא גם יוכל לקלוט מידע על האחים, או המתחרים, שעומדים לבקוע", אמר חוסה נוגרה (Noguera), שהוביל את המחקר, בראיון לסיינטיפיק אמריקן. "כך הם יוכלו לעקוב את התפתחות האחים שלהם, כדי להתאים את ההתפתחות שלהם עצמם לתחרות העתידית".