מחקר חדש: הדברת החולדות באי צפוני הובילה להתאוששות של המערכת האקולוגית, מעופות המים ועד לאצות, בתוך 11 שנים בלבד

עד לפני כ-250 שנה, האי הוודאקס (Hawadax) היה מקום מבטחים לעופות מים וגם לציפורים שחיו לאורך החופים, ואכלו דגים וחסרי חוליות ימיים במים הרדודים שמסביבו. האי הקטן, שאורכו כ-15 קילומטר ורוחבו כחמישה, הוא חלק מארכיפלג האיים האלאוטיים, שמשתרע בין הקצה הדרום מערבי של אלסקה לחופי סיביר. עם טמפרטורה ממוצעת של כחמש מעלות צלסיוס, ערפל כבד וגשמים רבים, הוא לא בדיוק יעד החופשה המועדף על רוב בני האדם, אך עבור ציפורים רבות מדובר היה כמעט בגן עדן. ואז הגיעו החולדות.

מינים פולשים הם בעיה קשה במקומות רבים, וחולדת החוף (Rattus norvegicus) היא אולי הפולש המזיק מכולם. כשמין פולש מגיע למקום חדש, הוא מוצא לעתים קרובות מערכת אקולוגית שלא התאימה את עצמה אליו, ולכן מעניקה לו יתרונות רבים: הטורפים שנמצאים שם לא יודעים כיצד לצוד אותו, לטפילים אין את ההתאמות הדרושות כדי להיטפל אליו, והטרף שלו אינו יודע כיצד להתגונן מפניו. איים פגיעים במיוחד לפולשים, כי המערכות האקולוגיות שם מצומצמות יותר, ובחלקם אין טורפים כלל. לכן בעלי החיים שנמצאים שם לא פיתחו כלל אסטרטגיות הגנה. 

החולדות הגיעו לאי הוודאקס בשנות ה-80 של המאה ה-18, בעזרתה האדיבה של ספינה יפנית. במאה  ה-19 הצטרפו אליהם גם שועלי שלג (Vulpes lagopus), והפעם זה היה בכוונה: בני האדם השאירו אותם באיים שונים בתקווה שיתרבו וכך אפשר יהיה לצוד אותם עבור פרוותם. השועלים התאקלמו יפה למדי, והחולדות, כמו באיים רבים אחרים, פרחו ממש. הן מילאו את בטנן בביצים ובגוזלים של הציפורים שקיננו באי, והתרבו עד כדי כך שהוודאקס קיבל את השם "אי החולדות". כתוצאה מכך, אוכלוסיית הציפורים, גם עופות המים וגם אלו השוכנות ביבשה, הצטמצמה במידה דרמטית.

קורלה מצמידה משדר לחולדה כדי לחקור את השפעתן על הסביבה | צילום: Shauna Reisewitz, UNIVERSITY OF CALIFORNIA - SAN DIEGO
החולדות שגשגו באי. קורלה מצמידה משדר לחולדה כדי לחקור את השפעתן על הסביבה | צילום: Shauna Reisewitz, UNIVERSITY OF CALIFORNIA - SAN DIEGO

קרוליין קורלה (Kurle) מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שחקרה את האקולוגיה של האיים האלאוטיים, אמרה בראיון לסיינטיפיק אמריקן שהדבר הראשון שבו הבחינה בביקורה באי היה השקט. "כשאת על אי שבו מעולם לא היו חולדות, יש ציפורים בכל מקום – והן ממש רועשות. כשאת מגיעה לאי שיש בו חולדות, את מיד שמה לב: במקום הקקופוניה יש שקט".

אך זו לא עוד כתבה על ההרס שגורם האדם, במו ידיו או באמצעות בעלי החיים שהוא מעביר ממקום למקום. זו כתבה אופטימית, שמראה שאפשר, לפחות במקרים מסוימים, להחזיר את המצב לקדמותו. שכן אחרוני השועלים באי ניצודו ב-1984, והחולדות חוסלו ב-2008, לאחר מבצע שבו פתיונות רעילים הוטלו באי ממטוסים. כשחוקרים חזרו לאי ב-2019 הם מצאו שאוכלוסיית העופות בו התאוששה, ולא רק זה: כל המערכת האקולוגית, עד לרמת האצה, הראתה סימנים של חזרה למצב בו הייתה לפני הגעת המכרסמים המזיקים. הקקופוניה השמחה חזרה לאי, וגם הפסיקו להשתמש בכינוי הלא מחמיא  "אי החולדות".

גוזלי שלצדף שחור בקן, אחד הציפורים שאוכלוסייתן נסקרה במחקר | צילום: Rory Stansbury, UNIVERSITY OF CALIFORNIA - SAN DIEGO
התאוששות מרשימה של המערכת האקולוגית לאחר הדברת החולדות. אפרוחי שלצדף שחור בקן, אחד הציפורים שאוכלוסייתן נסקרה במחקר | צילום: Rory Stansbury, UNIVERSITY OF CALIFORNIA - SAN DIEGO

לנקות אחרי עצמנו

החוקרים בדקו את תפוצתן של שני מיני ציפורים, שחף אפרפר (Larus glaucescens) ושלצדף שחור (Haematopus bachmani), ומצאו עלייה של מאות אחוזים במספר הפרטים משני המינים. ב-2008, כשעדיין היו חולדות באי, נצפו רק חמישה קינים של השחף האפרפר וקן אחד בלבד של שלצדף שחור שבו הוטלו ביצים. ב-2019, המספרים הללו גדלו ל-19 קינים וחמישה קינים, בהתאמה. 

כדי לבדוק את ההשפעה שהייתה לסילוק החולדות על המערכת האקולוגית הרחבה יותר, פנו החוקרים לקו החוף, ובמיוחד לאזור שמכוסה מים בשעות הגאות ונחשף בשעות השפל. הם מצאו שהתפוצה של חלזונות ים ממינים שונים ירדה משמעותית, תוצאה של הגדילה באוכלוסיית הציפורים שאוכלות את החלזונות האלו. בהתאם עלתה התפוצה של האצות, שאוכלים החלזונות. 

"המחקר הזה הוא דוגמה להישגים החיוביים שמתרחשים כשבני האדם נוקטים פעולה כדי לנקות אחריהם", אמרה קורלה. "זה גם מדגיש את הקשרים בין כל השחקנים במערכת אקולוגית, במיוחד במערכות חוף".

 

0 תגובות