משוב מוחי
להתמודדות עם עקה רגשית

אחד הטיפולים הלא-תרופתיים השכיחים ביותר לעקה (סטרס) הוא נוירופידבק (neurofeedback), שבו מקבל הנבדק משוב בזמן אמת על פעילות האמיגדלה - איזור במוח שמעורב בעיבוד תגובות רגשיות, ובייחוד תגובות למצבי עקה. המשוב מועבר לרוב באמצעות סריקת דימות תהודה מגנטית תפקודי (real time fMRI או rt-fMRI), ובתגובה הנבדק יכול לנסות ולווסת את פעילות האמיגדלה. הבעיה היא שסריקת מוח כזו מחייבת את הנבדק לשהות במעבדה ולכן אינה מתאימה לשימוש יומיומי. חסרונות נוספים שלה הם מחירה הגבוה והזמינות הנמוכה שלה: לאנשים רבים אין גישה קלה למכשירים אלו. כל זה מגביל את השימוש בשיטה למטרות טיפוליות.

להיות בלי (MRI) ולהרגיש עם (MRI)

בניגוד ל-rt-fMRI, אלקטרואנצפלוגרם (EEG) שמודד גלי מוח חשמליים הוא כלי פשוט יותר לשימוש וזול יותר - אלא שהוא מוגבל ביכולתו לרשום את פעילות המוח באזורים שנמצאים במעמקי המוח כמו האמיגדלה. כדי להתגבר על החסרונות של שתי השיטות, צוותה של פרופ' תלמה הנדלר מאוניברסיטת תל אביב וממרכז סגול לחקר המוח במרכז הרפואי תל אביב פיתח טכניקה חדשה המשלבת את שתיהן. השיטה מבוססת על אלגוריתם שלומד את הקשר בין ערכי EEG שמשקפים פעילות חשמלית, לבין ערכי fMRI – שמשקפים ניצול חמצן באזורי מוח שונים. כך אפשר לנבא את הפעילות שנמדדת בדרך כלל על ידי MRI מתוך ה-EEG, וזאת ללא ביצוע סריקת מוח שמחייבת ציוד מורכב. טכניקה זו נקראת Amyg-EFP, קיצור של amygdala-electrical fingerprint.

מטרת המחקר הנוכחי, שהוביל תלמיד הדוקטורט נמרוד קינן, היתה לבדוק את יעילות השיטה בוויסות תגובות האמיגדלה בתנאי עקה רגשית. החוקרים עשו זאת על ידי בחינת מדדים שונים שמעידים על תפקוד עצבי, שכלי, ועל ויסות רגשי. 180 חיילים בני 18-24 בתקופת הטירונות שלהם, שהיו בריאים לחלוטין הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, השתתפו במחקר. כל המדדים ההתנהגותיים נבדקו לפני האימון ואחריו בבסיס הצבאי, וגם אימון הנוירופידבק נעשה שם, וזאת כדי להראות שהשיטה ישימה גם בתנאים "אמיתיים" שאינם תנאי מעבדה. רק סריקת המוח הסופית נעשתה באוניברסיטת תל אביב.

נוירופידבק תחת אש

הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות: 90 נבדקים שעברו אימון Amyg-EFP, הוא האימון המבוסס על השיטה החדשה; 45 שעברו אימון נוירופידבק שמבוסס על EEG בלבד (יחס בין גלי מוח שונים) ולכן לא אמור להשפיע על פעילות האמיגדלה; ו-45 שלא עברו אימון כלל. הקבוצה השניה שימשה למעשה כ"פלצבו" – תחת ההנחה שלעצם המפגש של החיילים עם נסיינים ולמידת ויסות עצמי מסוג כלשהו עשויה להיות השפעה שאינה תלויה באימון עצמו. הנבדקים בשתי הקבוצות הראשונות עברו שש סדרות אימונים זהות, כאשר כל אחת מורכבת משני שלבים החוזרים על עצמם. בשלב הראשון של האימון הנבדקים צפו בסצנה וירטואלית שמתרחשת בחדר המתנה בבית חולים ומאופיינת באי שקט. בשלב השני הם התבקשו "להרגיע את האווירה" בסצנה הווירטואלית בהסתמך על משוב שהם מקבלים על פעילותה החשמלית של האמיגדלה. כך, מידת אי השקט בחדר ההמתנה היוותה משוב על פעילותה של האמיגדלה.

בשלב השני שבו התבקשו הנבדקים לווסת את פעילות האמיגדלה הפעילות אכן הייתה חלשה יותר בהשוואה לשלב הראשון שבו צפו באופן סביל בסצנה, כפי ששיערו החוקרים. אולם זה קרה רק אצל מי שאומנו ב- Amyg-EFP ולא אצל מי שאומנו על ידי EEG בלבד. זאת ועוד, מידת הוויסות גדלה עם התמשכות האימון, כלומר בין סדרת אימונים אחת לזו שאחריה: החל מסדרת האימונים הרביעית נראה שיפור מובהק סטטיסטית לעומת סדרת האימונים הראשונה. בנבדקים שאומנו ב-EEG בלבד לא נראה שיפור כזה. היכולת לווסת את פעילות האמיגדלה לא נפגעה גם כשבמקביל נדרשו הנבדקים לבצע מטלת זיכרון, וגם כאשר סדרת האימונים לא כללה משוב על פעילות האמיגדלה (לאחר סדרות רבות שבהן כן התקבל משוב), מה שמעיד על חוזק הלמידה ועל האפשרות שהיא יכולה לעמוד בעינה גם ב"עולם האמיתי" שאינו נקי מהסחות דעת.

הנבדקים התבקשו "להרגיע את האווירה". הסביבה הוירטואלית במחקר | תמונה: נמרוד קינן

השפעה על תגובות לגירויים רגשיים

ברמה ההתנהגותית, היכולת לוויסות רגשי נבדקה במבחן שנקרא eStroop ומודד עד כמה תגובותיו של נבדק למילים טעונות רגשית ותואמות לרגשות שמובעים על ידי פרצופים שמופיעים ביחד עם המילים, שונות מתגובותיו למילים שאינן טעונות רגשית (ולכן אינן תואמות); ככל שההפרש בין זמני התגובה קטן יותר, המילים ה"טעונות" פחות מעוררות רגשית מבחינת הנבדק ולכן יכולת הוויסות הרגשי שלו טובה יותר. הביצוע של הנבדקים הוערך לפני האימון ולאחריו, בהפרש זמנים של ארבעה שבועות, כדי לבדוק אם אימון הפידבק גרם לשיפור. בעוד ש-Amyg-EEP שיפר את הוויסות הרגשי בהשוואה למצב טרם האימון, האימון ב-EEG לא השפיע עליו, ואילו בהיעדר אימון כלל אף היתה ירידה בוויסות הרגשי – ממצא שמעיד על כך שרמת העקה עולה ככל שהטירונות מתמשכת. "זהו ממצא צפוי, שכן טירונות היא מצב מלחיץ. ועדיין, לא מדובר בעלייה גדולה מאוד בעוררות הרגשית של החיילים, כי בכל זאת לא מדובר ברמת עקה שמשתווה, למשל, להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)", אמר קינן בראיון למכון דוידסון.

מבחן אחר בדק אלקסיתימיה (alexithymia, כלומר חוסר היכולת לבטא רגשות, להביע או לעבד אותם). לדברי קינן, אלקסיתימיה גורמת לעקה רגשית אך גם נובעת ממנה. אצל מי שעברו אימון Amyg-EFP היה שיפור באלקסיתימיה לאחר האימון, אך אצל מי שעברו אימון EEG לא נראה שיפור ואצל מי שלא עברו אימון כלל אף נראתה הרעה עם הזמן – שוב, עדות לעקה בעקבות הטירונות. נמצא מתאם בין השיפור בניקוד האלקסיתימיה לבין ויסות פעילות האמיגדלה: ככל שהוויסות היה גדול יותר (ירידה גדולה יותר בפעילות), השיפור באלקסיתימיה היה גדול יותר.

לבסוף, כדי לוודא שהנבדקים יכלו לא רק לווסת את פעילותה החשמלית של האמיגדלה אלא גם את פעילותה המטבולית – כפי שנמדדת ע"י צריכת חמצן ב-fMRI, שהיא המדד שרלוונטי בסופו של דבר לאזור "עמוק" כמו האמיגדלה - נעשתה לנבדקים סריקת MRI באוניברסיטת תל אביב בסוף הניסוי בעת שעברו אימון נוירופידבק. בשל הקושי לנייד קבוצה גדולה של חיילים למרכז הרפואי נבדקו רק קבוצת Amyg-EFP והקבוצה שלא אומנה כלל. מי שעברו אימון Amyg-EFP הצליחו לווסת את הפעילות המטבולית של האמיגדלה ואילו מי שלא אומנו כלל לא הצליחו בכך. ככל שוויסות הפעילות החשמלית היה חזק יותר, כך גם ויסות הפעילות המטבולית היה חזק יותר.

"המחקר הזה מראה לראשונה שאפשר לווסת פעילות באזורים עמוקים במוח באמצעות מכשיר נייד וללא צורך במכשיר סריקה שהיה הופך את כל ההליך לבלתי אפשרי" אמר קינן. "השינוי בפעילות בא לידי ביטוי גם בשינויים התנהגותיים כפי שנמדדו במבחנים". פרופ' הנדלר הוסיפה: "הממצאים שלנו מדגישים שעמידות לעקה רגשית היא משהו שאפשר לרכוש באופן פעיל באימון, ועל ידי כך אולי למנוע פסיכופתולוגיה".

ומה הלאה? קינן אמר שכיוון שהמחקר היה ראשוני ביותר נכללו בו רק שתי קבוצות ביקורת, אך במחקרי המשך יהיה צורך לבדוק גם קבוצות ביקורת אחרות. הוא גם מתכוון לבדוק את יעילות השיטה בתנאים אחרים. "המחקר נעשה בתנאי עקה 'מתונים', אך מה שבאמת מעניין אותנו הוא מה קורה באנשים שנתונים לעקה חמורה יותר, למשל פעילות מבצעית שיכולה לגרום גם ל-PTSD. אם נצליח לאמן חיילים בוויסות רגשי לפני יציאה לפעילות מבצעית ובכך למנוע PTSD, או לחילופין לטפל במי שכבר חווה טראומה וסובל מ-PTSD, תהיה בכך בשורה חשובה", סיכם.