ההוביטים היו מין אדם קדום שחי באינדונזיה לפני עשרות אלפי שנים. מחקר חדש שבחן עצמות של חולדות מציע שייתכן שהם נכחדו מאוחר משחשבנו

קרובי המשפחה המסתוריים שלנו חיו עד לפני כמה עשרות אלפי שנים באי פלורס השייך כיום לאינדונזיה. גובהם היה כמטר אחד והיה להם מוח קטן, כמעט כמו זה של שימפנזה, ובכל זאת הם יצרו כלים והשתמשו בהם. למדנו על קיומם רק ב-2003, ועדיין לא ברור לחלוטין מי הם היו, מהיכן הגיעו ומתי עשו זאת. המחקרים האחרונים מצביעים על כך שהם קרובים דווקא להומו הביליס, שחשבנו שמעולם לא עזב את אפריקה, וייתכן שאבותיהם הגיעו לאי כבר לפני 700 אלף שנה. השם שניתן להם הוא הומו פלורסיינסיס (Homo floresiensis) על שם האי שבו נמצאו שרידיהם, אך בשל קומתם הנמוכה כולם מכנים אותם הוביטים.

מחקרים מוקדמים טענו שהם עדיין חיו באי לפני 19 אלף שנה, אך התברר כי התיארוך היה מוטעה, וכיום לא ידועים מאובנים של ההוביטים שגילם פחות מ-50 אלף שנה. חוקרים שבחנו דווקא את העצמות של חולדות שחיו לצידם של הומו פלורסיינסיס מציעים במחקר חדש כי שינוי סביבתי משמעותי התרחש לפני כ-60 אלף שנים באתר שבו נמצאו המאובנים, וכי ייתכן שההוביטים – ובעלי חיים אחרים – פשוט עזבו את האזור בחיפוש אחר סביבה מתאימה יותר. אם זה נכון, היעלמות העצמות לא מצביעה בהכרח על כך שקרובינו הנמוכים נכחדו: אולי הם פשוט נדדו.

לאיים יש השפעות מעניינות על גודלם הפיזי של בעלי חיים. השועלים של איי התעלה בקליפורניה, למשל, "התכווצו" תוך כמה אלפי שנים לגודל של חתול קטן. ללטאות יש דווקא נטייה לגדול. באי פלורס חיו בעבר, לצד האנשים הנמוכים, גם סטגודונים גמדיים, קרובי משפחה קדומים של הפיל שגובהם פחות ממטר וחצי, דרקון קומודו גדול, חסידה ענקית ועוד. והיו גם חולדות, שהגיעו במגוון מרשים במיוחד של גדלים: חלקן קטנות כמו עכבר, במשקל של פחות ממאה גרם, חלקן ענקיות ממש ומגיעות למשקל של שני קילו וחצי, וכל מה שבאמצע. חולדות ענקיות עדיין חיות באי גם היום.

כמעט 200,000 שנות היסטוריה של חולדות ומינים אחרים. מערת ליאנג בואה | צילום: Science photo Library
כמעט 200,000 שנות היסטוריה של חולדות ומינים אחרים. מערת ליאנג בואה | צילום: Science photo Library 

חולדות בכל מקום (וזמן)

החוקרים, מארצות הברית, אוסטרליה ואינדונזיה, חקרו את העצמות שהצטברו במערת ליאנג בואה (Liang Bua) באי ב-190 אלף השנים האחרונות. בעוד עצמות של הומו פלורסיינסיס, סטגודונים ובעלי חיים אחרים נמצאו בשכבות מסוימות אך לא באחרות, המכרסמים - כך נראה לפי העצמות - היו שם תמיד. "כשהגעתי בפעם הראשונה לחפירות בליאנג בואה, אני זוכר שהסתכלתי על העצמות שנחפרו ונדהמתי כמה מהן היו של חולדות" אמר מתיו טוצ'רי (Tocheri), אחד המדענים החתומים על המאמר, בראיון לנשיונל ג'יאוגרפיק. בסך הכל, כשמונים אחוזים מהעצמות במערה זוהו כשייכות לחולדות ממינים וגדלים שונים.

החוקרים מדדו יותר מעשרת אלפים עצמות גפיים של חולדות מהמערה, ממגוון שכבות שמייצגות את 190 אלף השנים האחרונות. הם מצאו שבשכבות הקדומות יותר היו בעיקר חולדות קטנות ובינוניות, ומעט יותר חולדות גדולות, במשקל 300 גרם ויותר. אך לפני כ-60 אלף שנה חל שינוי: מספר החולדות הבינוניות צנח בחדות. מרגע זה ואילך נמצאו באתר בעיקר חולדות קטנות, וקצת חולדות גדולות – אלו שבאמצע, במשקל של בין 100 ל-300 גרם, כמעט ונעלמו.

ממחקרים על חולדות מודרניות אנחנו יודעים שאותם מכרסמים בגודל בינוני מעדיפים שטחים פתוחים, בעוד החולדות הקטנות יותר אוהבות את היער. השינוי בגודל העצמות שנמצאו עשוי להצביע, לדעת החוקרים, על שינוי בצמחיית האזור, שהתאים יותר למינים הקטנים: היער השתלט על השטחים הפתוחים שהיו בסביבת המערה.

מתיו טוצ'רי ובנפיאס סגוט מודדים חולדה ענקית במערת ליאנג באו. מימין: שחזור של הוביט עם חולדה כזו | Peter Schouten, EMORY
מתיו טוצ'רי ובנפיאס סגוט מודדים חולדה ענקית במערת ליאנג באו. מימין: שחזור של הוביט עם חולדה כזו | Peter Schouten, EMORY

הכחדה או נדידה

מדוע זה חשוב? כי עוד משהו קרה ממש באותו זמן. "60 אלף שנה לפני זמננו, זה בדיוק הזמן שבו אנחנו מתחילים לראות פחות הוביטים, לפני שהם נעלמו מהאתר לחלוטין" אמר וואהיו סאפטומו (Saptomo) אחד החוקרים השותפים למחקר החדש. האם יש קשר בין שני הדברים?

החוקרים מציעים שכאשר הסביבה השתנתה, ההוביטים עזבו את המערה בחיפוש אחר סביבה שתהיה דומה יותר למה שהתרגלו אליו. "העדויות מצביעות על כך שהומו פלורסיינסיס העדיף שטחים פתוחים יותר, וכמוהו גם הסטגודונים, החסידות והנשרים" אמרה גרייס וטץ' (Veatch), שהובילה את המחקר. "אנחנו חושבים שכאשר הסביבה השתנתה ונהייתה מיוערת יותר, הומו פלורסיינסיס כנראה עזב את אזור ליאנג בואה, ועבר בעקבות בעלי החיים האלו אל שטחים פתוחים יותר באי".

אם זה נכון, ייתכן שההוביטים שרדו אלפי שנים לאחר ששרידיהם נעלמו מהמערה. המחקר מזכיר לנו שאם איננו מוצאים מאובנים מאתר מסוים, אין זה אומר שהמין עצמו נכחד – הוא עשוי היה לנדוד למקום אחר. ואפילו אם הקבוצה שחיה באתר אכן מתה, ייתכן שקבוצות אחרות המשיכו לשגשג במקומות שעדיין לא נמצאו.

האפשרות שהומו פלורסיינסיס המשיכו לחיות עד מועד מאוחר משחשבנו מעלה עוד שאלה. בני המין שלנו, הומו ספיאנס, הגיעו לאי כבר לפני 46 אלף שנה - האם הם פגשו שם את קרוביהם נמוכי הקומה? על כך בינתיים אפילו לחולדות אין תשובה.

0 תגובות