חוקרים זיהו אצל דבורים גנים של הימנעות חברתית שקשורים גם לאוטיזם אצל בני אדם
כדי לשרוד ולהתרבות, יצורים חיים זקוקים למזון, מחסה ובני זוג להזדווג עמם. לשם כך נדרשת אינטראקציה מגוונת עם פרטים שונים מאותו המין. היחסים החברתיים האלה מתבטאים בצורות רבות: בעוד שחיות כמו דובים, נמרים ושועלים חיות בבידוד יחסי, חיות אחרות, כמו בני אדם ודבורים, מקיימות קשרים רחבי היקף ותדירים עם פרטים אחרים.
גם בתוך אותו מין, פרטים שונים זה מזה במידת המעורבות שלהם באינטראקציות חברתיות ובתגובותיהם למצבים חברתיים. מחקר חדש מציג ראיות לכך שבבסיסה של ההתנהגות החברתית האנושית וזו של הדבורים נמצאים גנים משותפים.
הרצף האוטיסטי הוא אוסף של תסמונות קליניות שמתאפיינות בעיקר בהפרעות בתחום החברתי. הפרעות על הרצף הן תחום מחקר מרכזי בפסיכיאטריה, ומחקרים מהעשורים האחרונים הצביעו על ריבוי גורמים להן, ובהם גנטיקה, אפיגנטיקה, בעיות התפתחותיות וגורמים סביבתיים.
במחקר שפורסם בכתב העת PNAS ביקשו חוקרים מאוניברסיטת אילינוי בהובלתו של חגי שפיגלר (Shpigler) לבחון אם יש דמיון גנטי במקורן של התנהגויות חברתיות דומות של בני אדם ודבורים.
לדבורים יש רפרטואר רחב של התנהגויות חברתיות. הן כוללות לדוגמה תקשורת מבוססת-סימנים (ריקוד הדבורה המשמש להעברת מידע על מיקום מקורות מזון), טיפול הורי בפרטים שאינם צאצאים ישירים (alloparenting) וזיהוי של צאצאים. כל אלה הפכו אותן לחיית מודל פופולרית במחקרים חברתיים-גנטיים ולחקר התנהגויות כגון אגרסיביות, הדוניזם, גמישות קוגניטיבית וזיהוי חברות לקן. במחקר הנוכחי החוקרים שיערו שקיימים הבדלים בין התגובות החברתיות של דבורים שונות, ושמקור ההבדלים הוא במידת הביטוי והפעילות של גנים שונים. כדי לבדוק את ההשערה הם חשפו דבורים לשני סוגים של גירויים חברתיים: פלישה של דבורה זרה, שמשקפת איום טריטוריאלי ומעוררת תגובה תוקפנית בכוורת, וזחל של מלכת דבורים, שמעורר אותן לטיפול הורי. החוקרים חשפו מספר רב של דבורים לצמד הגירויים החברתיים בסדר אקראי, פעמיים (זרה וזחל בסדר אקראי, ושוב זרה וזחל בסדר אקראי).
מכל שילובי התגובות האפשריים, החוקרים התמקדו בשלושה סוגים: דבורים שלא הגיבו לדבורה הזרה בשתי הפעמים אך השגיחו על הזחל והאכילו אותו כונו "מטפלות". דבורים שלא הגיבו לזחל בשתי החשיפות, אך נשכו את הדבורה הפולשת ועקצו אותה כונו "שומרות". הדבורים שלא הגיבו לשני הגירויים כונו "בלתי מגיבות".
בשלב הבא ביקשו החוקרים למצוא מאפיינים גנטיים שיבחינו בין הדבורים בשלוש הקבוצות. הם קבעו את ההרכב הגנטי של אזור במוח הדבורה בשם "גופי הפטרייה" שאחראי על אינטגרציה של מידע חושי, ונמצא קשור להתנהגות חברתית, ומצאו בו מעל לאלף גנים שמתבטאים ברמות שונות בין הקבוצות. לאחר מכן, בהליך סטטיסטי הם הדגימו שאפשר לקבוע ברמת דיוק גבוהה מה הייתה התנהגות הדבורה על סמך פרופיל הגנים הפעילים שלה.
לבסוף ביקשו החוקרים להשוות בין הגנים שנמצאו חשודים במעורבות בהתנהגות החברתית של דבורים לבין כאלף גנים שמקושרים לתסמונות הרצף האוטיסטי אצל בני אדם. הם השתמשו בשיטה חדשה שפיתחו כדי לבחון את מידת החפיפה בין הגנים הללו לבין גנים שנמצאו אצל בני אדם עם הפרעות על הרצף האוטיסטי, ומצאו חפיפה משמעותית בין שתי קבוצות הגנים.
החוקרים סבורים כי המקור לדמיון בפרופיל הגנים הפעילים הוא בתהליך הנקרא אבולוציה מתכנסת, בו קיים דמיון בין מינים ממוצא שונה שנתקלים בבעיות דומות ופותרים אותן בעזרת אותם הכלים, שנגזרים מהפרופיל הגנטי שלהם. לאור הדמיון בין התנהגויות שהציגו הדבורים לאלו שמאפיינות הפרעות על הרצף האוטיסטי, הם מציעים כי הדבורים יכולות לשמש כחיית מודל לתסמונות המאופיינות בלקויות חברתיות, כדוגמת אוטיזם.
