תמרור האזהרה של הדבורים

אחת מצורות התקשורת המתוחכמות ביותר בעולם החי שייכת לדבורי הדבש. ה"ריקוד" המפורסם שלהן, המציין את כיוונו של מקור מזון ואת המרחק אליו, הוא דוגמה קלאסית לאפשרות להעביר מידע מדויק גם בלי שפה בצורתה האנושית. מחקר חדש מראה שהדבורים אינן מסתפקות בכך: דבורי הדבש האסייתיות גם מעבירות זו לזו מידע מדויק על טורפים – מיקומם ומידת הסכנה הנשקפת מהם – בעזרת רטט כנפיהן.

ג'יימס נייה (Nieh) ועמיתיו באוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו גילו כבר לפני שש שנים שדבורי הדבש האירופיות (Apis mellifera) מייצרות סימן אזעקה מיוחד בתגובה על נוכחות טורפים. כאשר הן נתקלות בצרעה או בעכביש באזור שבו הן אוספות צוף, הן חוזרות לכוורת ובמקום לרקוד, הן מצמידות את ראשן אל דבורים אחרות ומרטיטות את כנפיהן במהירות. החוקרים קראו להתנהגות זו "תמרור עצור", שכן הדבורים האחרות הפסיקו גם הן את ריקודן בתגובה. הפסקת הריקודים הובילה לכך שהדבורים האחרות נמנעו מלגשת אל האזור המסוכן.

נייה החליט לבדוק אם דבורים ממינים אחרים מעבירות גם הן מידע על טורפים. יחד עם קן טאן (Tan) וחוקרים אחרים מקונמינג, סין, הוא חקר את דבורי הדבש האסייתיות (A. cerana) במאמר שפורסם במגזין PLoS Biology, החוקרים חושפים שלדבורים אלו שיטת העברת מידע מתוחכמת יותר. שניים מהטורפים הטבעיים של הדבורים האסייתיות הם שני מיני צרעות – אחת גדולה מאוד והאחרת קטנה. הגדולה, מטבע הדברים, מסוכנת יותר לדבורים. החוקרים תלו צרעה מחוט מעל מתקן ההאכלה של הדבורים, וגילו שהדבורים אכן ביצעו "תמרור עצור", דומה לזה של הדבורים האירופיות, אך הוא היה שונה בהתאם לסכנה. אם פגשו בצרעה הקטנה, הן הרטיטו את כנפיהן בתדירות נמוכה יותר, ואם נתקלו בצרעה הגדולה, תדירות הרטט עלתה בהתאם. החוקרים משערים שהשינוי בתדירות אינו בתגובה על המין המסוים של הצרעות, אלא נועד לשדר את מידת הסכנה הנשקפת לדבורים – ככל שהסכנה גדולה יותר, כך התדירות גבוהה יותר. ואמנם, רטט גבוה הרתיע יותר דבורים מביקור באזור המסוכן.

דבורת הדבש האסייתית עם הצרעה | צילום: James Nieh/UC San Diego

בשלב השני, החוקרים קירבו את הצרעות-על-חוט שלהם אל הכניסה לכוורת הדבורים עצמה. בתגובה, הדבורים שראו את הצרעה ביצעו את אותו "תמרור עצור", אבל הפעם הן המשיכו להרטיט את כנפיהן זמן רב יותר. בתגובה, שאר הדבורים נשארו במעמקי הכוורת ונמנעו מלצאת ממנה. נראה שהדבורים מבינות את המשמעות של סוגי הרטט השונים – קצר או ארוך, בתדירות נמוכה או גבוהה – ומגיבות בהתאם.

מחקרים קודמים כבר הראו כי לבעלי חיים מסוימים יש קריאות אזעקה שונות, בהתאם לסוג הטורף המאיים עליהם. לקופי הוורט, למשל, יש שלוש קריאות שונות – לעיט, לנמר או לנחש. התגובות של הקופים השומעים את הקריאות שונות גם הן: הם מסתכלים למעלה בתגובה ל"עיט", למטה בתגובה ל"נחש", ומטפסים על עצים בתגובה ל"נמר". המחקר של נייה וטאן, עם זאת, הוא הדוגמה הראשונה למערכת אזעקה מתוחכמת כזו בחרקים.