אם אכן מחלות ניווניות של המוח נובעות מהצטברות של חלבונים מזיקים במערכת העצבים, איך זה שאנשים מסוימים עמידים להשפעתם?
כבר שנים רבות מדענים משערים שההשפעות המזיקות של מחלת אלצהיימר נובעות, לפחות בחלקן, מהצטברות של חלבונים במוח שפוגעים בקשרים בין תאי עצב. עם זאת, לא כל מי שיש לו חלבונים כאלה, שנקראים פלאקים, מפתח את המחלה. מחקר חדש מצא רמז מדוע זה כך.
מאז התגלתה מחלת אלצהיימר לפני למעלה ממאה שנה, מצטברות יותר ויותר ראיות לתפקידם המרכזי של פלאקים עמילואידיים – צברים רעילים של החלבון בטא-עמילואיד – ושל סבכים של חלבון בשם טאו, בהפרעה לתפקודים החיוניים ביותר של המוח. עד כה לא הצליחו לפענח את מקורם, אבל נראה שהם האשמים העיקריים בנזק למוח.
כל הניסיונות למגר את המחלה או לפחות להאט אותה באמצעות "סיכול ממוקד" של החלבונים הללו לא צלחו לפי שעה. גם אם ניקח בחשבון שכל מחקר רפואי רצוף תהליכי ניסוי וטעייה, שיעור הטעות במחקרים על אלצהיימר גבוה במידה חריגה. המצב הזה עורר מדענים לתהות אם באמת מוצדק להתמקד בפלאקים העמילואידיים ובסבכי הטאו כמטרה לטיפול תרופתי.
מתברר שהפלאקים הללו אינם תנאי מספיק להתפתחות דמנציה (קִהָיוֹן) – תפקוד שכלי לקוי שאופייני לאלצהיימר. במחקר חדש צוות חוקרים מאוניברסיטת טקסס בחן מוחות של אנשים ללא דמנציה שיש להם פלאקים במוח. התברר שיש להם חלבונים נוספים שמונעים מהפלאקים לחסום את ערוצי התקשורת בין תאי העצב.
חוקרים השותפים למחקר הנוכחי גילו בעבר שחלבוני העמילואיד והטאו אינם מצטברים בסינפסות – הקשרים שבין תאי העצב – אצל אנשים שאינם סובלים מדמנציה, ומכאן אפשר להסיק שיש משהו שמונע זאת מהם. בניסיון לגלות את הגורם העלום הזה, ניתחו הפעם באופן מדוקדק רקמות היפוקמפוס – האזור במוח שאחראי על קידוד הזיכרון, שנלקחו מאנשים שתרמו את מוחם למדע אחרי מותם.
החוקרים מצאו 15 חלבונים שכמותם הייתה שונה אצל חולי אלצהיימר לעומת אנשים שהיו להם פלאקים ובכל זאת לא פיתחו אלצהיימר. מכאן אפשר להסיק שנוכחותם של החלבונים הללו עשויה להגן על הסינפסות. דפוס ההופעה של החלבונים הללו היה שונה גם כשהשוו בין אנשים בריאים לבין אנשים עם פלאקים שלא סבלו מאלצהיימר. לעומת זאת, השינוי לא נמצא כשהשוו בין נבדקים בריאים לבין חולי אלצהיימר. הממצאים מעידים שלחלבונים האלה יש תפקיד ספציפי בנטרול ההשפעה השלילית של פלאקים.
עדיין לא ידוע איך דווקא הכמות של החלבונים האלה משתנה, או מדוע הם מונעים מהפלאקים לשבש את פעולת הסינפסות. עם זאת יש השערות שמבוססות על מה שידוע על החלבונים הללו. למשל, החלבון קלרטיקולין (Calreticulin), שכמותו יורדת אצל אנשים ללא אלצהיימר מקיים תגובה כימית עם בטא-עמילואיד, שיוצר את הפלאקים במחלת אלצהיימר.
"איננו מבינים עדיין לחלוטין את המנגנונים המדויקים של ההגנה שמספקים החלבונים", אומר חוליו טליאלטלה (Taglialatela), מחברי צוות המחקר. "הבנת התהליכים הביולוגיים הללו תוכל לחשוף מטרות חדשות לפיתוח טיפולים יעילים למחלת אלצהיימר".
מחקרים עתידיים יצטרכו לבחון באופן ממוקד יותר מדוע חתימת החלבונים הללו משפיעה כך על המוח, וגם איך היא נוצרת. כך או כך, מדובר בתגלית שתסייע להבין את שורשי המחלה, עוד חלק בפאזל הסבוך של האלצהיימר. הגילוי עשוי להועיל גם לניסויים רפואיים בעתיד. לטענת מדענים אחת הבעיות היא שהתרופות נבדקות בשלב מאוחר מדי של המחלה, כששום דבר לא יכול עוד להועיל. אחד הפתרונות לכך יכול להיות למצוא אמצעים לגילוי מוקדם של המחלה – וייתכן שמציאת חתימה ייחודית של חלבונים עשויה להיות אחד מהאמצעים הללו.
