האם אנחנו לומדים דווקא כשאנחנו לא לומדים? מחקר מראה שבמובן מסוים, זה בדיוק המצב: שיפור במיומנות הושג דווקא בזמן המנוחה שלאחר התרגול, ולא בזמן התרגול עצמו

כבר שנים רבות אני מנגן בפסנתר בהנאה. כמו כל מי שניסה אי פעם ללמוד לנגן, אני יודע שכדי להגיע לרמת ביצוע גבוהה, אין תחליף להשקעה רבה באימון ובתרגול. לעיתים נדרשים ימי אימון רבים כדי לפצח יצירה חדשה, עד שהיא בוקעת מן האצבעות בחופשיות ובטבעיות. אבל כמות האימונים איננה כל הסיפור. לא רק בנגינה, אלא בכל למידה של מיומנות חדשה אנו יודעים כיום שיש חשיבות רבה גם למנוחה מהתרגול. במהלך המנוחה, ועוד יותר במהלך שנת הלילה, הזכרונות שלנו מהאימון עוברים התגבשות וייצוב, אשר מחזקים אותם ולמעשה תורמים למיומנות שלנו באימון ביום המחרת. אפשר לדמות זאת לאימון גופני: בהרמת משקולות, למשל, החיזוק והבנייה של שרירי הידיים אינם מתרחשים במהלך האימון עצמו, אלא דווקא לאחריו, כשהגוף במנוחה. ההתחזקות הזאת היא שתאפשר למתאמן לדחוק משקל רב יותר באימון הבא.

אך מתברר שלא רק מנוחה ממושכת או שינה טובה תורמות ללמידה: מחקר חדש בהשתתפות פרופ' ניצן צנזור מאוניברסיטת תל אביב, הראה שאפילו השהיה של שניות ספורות בין תרגולים קצרים מועילה ברכישת מיומנות חדשה.

המשתתפים בניסוי התבקשו לבצע מבחן נפוץ ללמידה של מיומנות חדשה: הם התבקשו להקליד מהר ככל האפשר רצף קצר של ספרות באמצעות ידם השמאלית (היד החלשה – כולם היו ימניים), לפי סדר אקראי שהוצג על מסך מחשב. המבחן חולק למקטעים קצרים של עשר שניות תרגול ואחריהן עשר שניות מנוחה. המיומנות נמדדה לפי מספר ההקלדות הנכונות בשנייה. כצפוי, המיומנות במבחן עלתה עם עליית מספר התרגולים, והתייצבה לאחר כ-11 תרגולים בממוצע. אבל כשהחוקרים בחנו לעומק את התוצאות, הם הבחינו שהעלייה בביצועים אינה מתרחשת בעת התרגול, אלא דווקא בזמן המנוחה שבין התרגולים. במהלך התרגול עצמו לא נרשם כמעט שינוי בביצועי הנבדקים, אך בתחילת התרגול הבא, לאחר המנוחה, נרשמה בממוצע עלייה ברמת הביצועים. אם כך, תהליך השיפור מתרחש דווקא בין התרגולים ולא במהלכם.

התחלה חשובה

בהמשך תהו החוקרים איזו פעילות מוחית יכולה להסביר את הממצא המפתיע. הם החליטו לבצע את הניסוי כשהנבדקים יושבים בתוך מכונה מגנטואנצפלוגרפית (MEG) המודדת את השדות המגנטיים שיוצרת הפעילות החשמלית של התאים במוח. החוקרים חיפשו אחר שינויים בדפוסי הפעילות המוחית שיוכלו להסביר את העלייה בביצועים במהלך מרווחי המנוחה. הם מצאו מִתאם בין ירידה בפעילות גלי מוח מסוימים, המכונים גלי בטא, באזורים ספציפיים בקליפת המוח, לבין השיפור במיומנות: בממוצע, ככל שגלי הבטא היו נמוכים יותר במהלך המנוחה, השיפור בביצועים בעקבותיה היה משמעותי יותר.

אזורי המוח שבהם התרחשה הפעילות הקשורה לשיפור בביצועים נמצאים בהמיספרה (מחצית המוח) הימנית. מחצית זו שולטת על הצד השמאלי של הגוף, שבאמצעותו התבצע התרגול. נוסף על כך, הפעילות הייתה ממוקמת באזור שקשור בין השאר לתכנון תנועה ולהתהוות זיכרון תנועתי.

ממצאים אלה הם התחלה חשובה, אך החוקרים עדיין אינם יודעים כיצד בדיוק מתרחשות הלמידה והתגבשות הזיכרון במהלך המנוחות הקצרצרות האלה. כדי כדי לענות על השאלות האלה הם יצטרכו להמשיך לחקור. כמו כן, עדיין לא ברור עד כמה הממצאים המרתקים האלה ישימים לסוגים אחרים של למידה.

תוצאות המחקר עשויות לסייע לנו בפיתוח אסטרטגיות למידה יעילות יותר. ולא מדובר רק על אימוני נגינה, או אפילו על למידה למבחן בבית הספר: אנשים רבים מאבדים מיומנויות כמו דיבור, הליכה וכתיבה בעקבות פציעה או אירוע מוחי, וצריכים לעבור שיקום כדי לרכוש אותן מחדש. החוקרים מקווים שהמשך המחקר יסייע בפיתוח שיטות לייעול את תהליך הלמידה שלהם במהלך השיקום, ובכך יאיצו את החלמתם.

תגובה אחת

  • דניאל

    תודה , מרתק