טיפול גֵנִי באנמיה חרמשית

נער צרפתי בן 13 החולה באנמיה חרמשית עבר טיפול גני שבו החדירו גן תקין לתאי מח העצם שלו, ויותר משנה לאחר מכן הוא אינו זקוק לטיפולים ולא סובל מתסמיני המחלה. זהו המקרה הראשון של טיפול גני מוצלח במחלה זו, הפוגעת במיליונים ברחבי העולם.

אנמיה חרמשית נוצרת כתוצאה ממוטציה בגן לאחד מחלבוני הגלובין בתאי הדם האדומים. אלה התאים שמביאים חמצן לכל תאי הגוף, ומפנים מהם את הפחמן הדו-חמצני. הם עושים זאת בעזרת אותם חלבוני גלובין, אך המוטציה גורמת לכך שהחלבונים נקשרים זה לזה בצורה לא נכונה, ובעקבות זאת תא הדם האדום משנה את צורתו. במיקרוסקופ רואים כי לתאים האלה צורת סהר, או מגל, בניגוד לצורת העיגול השלם של התאים הבריאים, ובתרגום לעברית של שם המחלה הוחלף המגל במכשיר חקלאי דומה - החרמש.

בשל צורתם, התאים הפגועים נוטים להיתקע בכלי הדם ולעצור את הזרימה. כאשר זה קורה, הדם לא מגיע לחלק מאיברי הגוף והתוצאה היא כאבים עזים ולעיתים אף פגיעה קשה באיברים אלה, עד לנמק המוביל למות האיבר. המטופל שעמד במוקד המחקר עבר ב-13 שנות חייו, כריתה של כיס המרה ושל הטחול בעקבות הפסקת זרימת הדם אליהם, והוא סובל גם מהרס של עצמות האגן (אוסטיאונקרוזיס) מאותה סיבה.

המחלה מופיעה אצל אנשים שקיבלו את הגן הפגום גם מאמם וגם מאביהם. מי שיש להם רק עותק פגום אחד של הגן הם נשאים, אך לרוב המחלה לא מתבטאת אצלם. למרות שבתאים שלהם יש חלבונים פגומים, החלבון הבריא נוכח גם הוא ומונע את הנזק.

יש טיפולים העוזרים להתמודד עם המחלה, כמו למשל קבלת עירוי דם עם תאי דם אדומים בריאים באופן קבוע. הטיפול ארוך הטווח היחיד הוא השתלת מח עצם, שכן תאי מח העצם הם שמייצרים את תאי הדם. אלא שעבור השתלה כזו דרושה התאמה גנטית טובה בין התורם למטופל, ותורמים כאלו קשה למצוא.

את הטיפול פיתחו חוקרים מאוניברסיטאות ובתי חולים בצרפת ובארה"ב, והוא עוקף את הבעיה הזו באמצעות שימוש בתאי מח העצם של המטופל עצמו. החוקרים נטלו תאים מגוף המטופל, כפי שנעשה אצל תורמי מח עצם, והדביקו אותם בנגיף מהונדס גנטית. הנגיפים מחדירים את החומר הגנטי שלהם לגנום של התא שאותו הם תוקפים, אך הנגיף המהונדס הכניס במקום זאת לתאים את הגן התקין לגלובין, וכך סיפק להם את ההוראות הדרושות לייצור חלבון בריא. לאחר מכן, התאים הכוללים את הגן התקין הושתלו בחזרה במטופל.

הטיפול לא "תיקן" את הגן המוטנטי עצמו – הוא עדיין נמצא בתאים, ועדיין מייצר חלבונים פגומים. אך מלבדו יש בתאים גם עותק תקין, המייצר חלבונים בריאים. בדיקות הראו שכמות החלבון התקין בתאי הדם שווה בערך לכמות של החלבון הפגום, ומצב זה מספיק למניעת תסמיני המחלה – כמו אצל הנשאים.

צעד ראשון

ואמנם, חמישה עשר חודשים לאחר הטיפול, הנער אינו זקוק עוד לעירוי דם ולא מראה כל סימן של המחלה. לפני השתלת התאים המהונדסים החוקרים נאלצו לדכא את פעילותם של תאי מח העצם בגופו של המטופל, דבר שגרם לתופעות לוואי כמו אנמיה וזיהום חיידקי (החיידקים ניצלו את העובדה שתאי מערכת החיסון, שגם הם תאי דם המיוצרים במח העצם, היו ברמה נמוכה מאוד). אך תופעות אלו עברו, והטיפול הגני עצמו לא גרם לשום תופעות לא רצויות.

החוקרים נזהרים מלקבוע שמדובר ב"ריפוי" – לשם כך דרוש זמן רב יותר, וניסויים במטופלים נוספים. אך אין שום ספק שהתוצאות מבטיחות מאוד. "זה משמעותי מאוד, הם בעצם נתנו לו את חייו בחזרה", אמרה ל-BBC ד"ר דברה גיל מאוניברסיטת אוקספורד, שלא הייתה מעורבת במחקר. "זה צעד עצום קדימה". 

טיפולים גניים עדיין אינם מוצעים כדבר שבשגרה, אך יש כמה ניסויים קליניים מבטיחים. אלה כוללים בין השאר כוללים טיפול במחלות גנטיות כגון כורוידרמיה הגורמת לעיוורון, מחלת דם בשם תלסמיה, סיסטיק פיברוזיס, כשל חיסוני מולד ועוד. יש גם טיפולים נגד סרטן בהם תאי מערכת החיסון עוברים הנדסה גנטית על מנת שיזהו ויתקפו את התאי הסרטניים. הטיפול הגני הראשון שאושר לשימוש באירופה הינו גליברה (Glybera), לטיפול בחוסר תורשתי בחלבון ליפופרוטאין ליפאז. החולים במחלה זו לא מסוגלים לפרק שומנים מסוימים, והם מצטברים בדמם וגורמים לבעיות בריאותיות רבות. לרוע המזל, מחירו הגבוה של הטיפול בגליברה מנע ממנו להפוך לטיפול נפוץ, ומאז אישורו כמעט לא נעשה בו שימוש.

זה גם האתגר הגדול של החוקרים מצרפת: לשחזר את ההצלחה ולהפוך את הטיפול לזמין יותר. כרגע הוא עולה כסף רב, ואפשר לעשותו רק בבתי חולים נבחרים: כך הוא נשאר בינתיים בלתי מושג עבור מיליונים של חולי אנמיה חרמשית, המתגוררים במדינות עניות באפריקה.

המחקרים פורצי הדרך של השנים האחרונות, והמחקר החדש בראשם, מעוררים תקווה שבקרוב נוכל להקל על חולים רבים במחלות שכיום הן חשוכות מרפא. ניתן לקוות גם שמחקרים עתידיים יובילו לירידה במחיר הטיפולים, והם יהיו זמינים לכלל החולים ברחבי העולם.