חולדות הקצב

קרה לכם פעם שישבתם בבית או במכונית, הקשבתם למוזיקה הבוקעת מהמחשב או מהרדיו, ובלי ממש לשים לב התחלתם להניע את הרגל או את הראש לפי הקצב? זה קורה כמעט לכולם: המוזיקה "תופסת" אותנו וגורמת לנו לזוז בצורה שמסונכרנת עם הקצב שלה. אבל האם התכונה הזו, היכולת והנטייה לרקוד למוזיקה, אופיינית רק לנו בני האדם, או שאנו חולקים אותה גם עם בעלי חיים אחרים?

במחקר שהתפרסם לפני כעשר שנים צפו החוקרים ביותר מאלף סרטוני יוטיוב שבהם חיות שונות "רקדו", וגילו שכמעט כולן הניעו את גופן בצורה שלא הייתה קשורה כלל לקצב המוזיקה. יוצאי דופן היו התוכים: 14 מינים שונים של תוכים הרימו והורידו את רגליהם ונענעו את ראשם בהתאמה לקצב. במחקר אחר שפורסם באותו זמן התמקדו החוקרים בתוכי אחד, קקדו צהוב ציצית בשם סנובול, והראו שהוא יודע להתאים את עצמו למקצבים שונים. הם אף חזרו וביקרו אותו שנים מאוחר יותר, ומצאו שהוא הגדיל וגיוון את רפרטואר תנועות הריקוד שלו.

מלבד סנובול וכמה מחבריו התוכיים הצליחו חוקרים לאתר מעט מאוד רקדנים. אנירוד פָּטֶל (Patel) מאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, שחקר את הקקדו הרקדן, הגיע עם עמיתיו למסקנה שיש תכונות מסוימות שעוזרות לבעל חיים לנוע עם הקצב. לפי ההשערה שלהם, נצפה למצוא ריקודים אצל חיות שלומדות אחת מהשנייה את הקולות שהן משמיעות, מסוגלות גם לחקות במדויק תנועות וללמוד רצף מורכב שלהן, ויוצרות קשרים חברתיים ארוכי טווח. רק מעט מינים עונים על הדרישות הללו, ועובדה זו יכולה להסביר מדוע תנועה לפי הקצב אינה נפוצה יותר בעולם החי.

כך לפחות חשבו. אך עתה התפרסם מחקר חדש, בו טוענים החוקרים שאם רק נסתכל מקרוב יותר, נראה ריקודים במקומות שבהם לא האמנו שהם ימצאו. למשל, אצל חולדות.

הקקדו סנובול רוקד לצלילי שיר של להקת קווין:

נולדו לרקוד

חולדות הן אמנם בעלי חיים חברותיים, אך הן אינן חקייניות של קולות או תנועות, ועד היום לא נחשבו כמועמדות בתחרות הריקודים החייתית. למרות זאת החליטו חוקרים מאוניברסיטת טוקיו ביפן לעקוב אחר תנועות הגוף של מכרסמים אלו, והם עשו זאת בעזרת מדי תאוצה קטנטנים שהוצמדו לראשם. כשהשמיעו לחולדות את הסונטה לשני פסנתרים של מוצרט, מדי התאוצה הראו שהחולדות ביצעו תנועות קטנות וחדות בראשיהן, פחות או יותר בקצב המוזיקה. תנודות הראש האלו היו קטנות מאוד, ולא ניתן היה לזהות אותן ללא מדי התאוצה. אך הן היו גם ספונטניות, ונראו כבר בפעם הראשונה בה החולדות שמעו מנגינה כלשהי. "למיטב ידיעתנו, זהו הדיווח הראשון על סנכרון קצב מולד בבעלי חיים שלא קיבלו לפני כן שום אילוף או חשיפה למוזיקה", אמר הירוקזו טקאהאשי (Takahashi), החוקר הבכיר החתום על המאמר.

חולדה מניעה את ראשה לפי הקצב של הסונטה לשני פסנתרים של מוצרט ושירים אחרים. הנקודות מאפשרות למחשב לעקוב אחר התנועות.

אחד הדברים שבדקו החוקרים הוא איזה קצב יתפוס את החולדות ויגרום להן להזיז את גופן, ואם הוא יהיה זהה לקצב שמניע את בני האדם לרקוד. ייתכן, חשבו החוקרים, שהמכרסמים הקטנים והזריזים יגיבו לקצב מהיר יותר. הם שהשמיעו להם מוזיקה בקצבים שונים, לא רק את הסונטה של מוצרט אלא גם שירי פופ כמו "Born this way" של ליידי גאגא ו-"Another one bites the dust" של קווין, ושינו את הקצב שלהם, כך שהיה פעם מהיר יותר מהמקור ופעם איטי יותר. הם גילו שהחולדות הניעו את ראשיהן כששמעו מנגינות בקצב של בין 120 ל-140 פעימות לדקה, שהוא הקצב שבני האדם מעדיפים – רוב היצירות נכתבות בקצבים כאלו. ואמנם, כשהחוקרים שמו מדי תאוצה על ראשיהם של נבדקים אנושיים, הם ראו שגם הם נעים בתגובה לקצב בטווח הזה.

"יש לא מעט סיבות לחשוב שאולי החולדות יעדיפו קצבים מהירים יותר", אמר פטל, שחקר את התוכים המרקדים ולא היה שותף למחקר הנוכחי, בראיון לאתר Science News. "אבל זה לא מה שהם מצאו. וזה מסקרן". החוקרים מציעים שהמשתנה הקובע את הקצב אליו בעל החיים מגיב אינו תלוי בגודל הגוף, אלא במהירות העיבוד במוח – שהיא קבועה למדי אצל כל בעלי החוליות. לכן חולדות ובני אדם מניעים את ראשיהם לאותו קצב. 

איש מניע את ראשו לפי הקצב של הסונטה לשני פסנתרים של מוצרט, עם מד תאוצה על ראשו, כחלק מהמחקר. 

מוזיקה בתורשה

האם התנודות הזעירות של הראש אכן מעידות על כך שהחולדות מרגישות את הקצב ונעות בהתאמה לו, כפי שאנחנו עושים? פטל לא משוכנע. "אני חושב שהמחקר הזה מעלה יותר שאלות מאשר תשובות, במובן מסוים", אמר. בני אדם, הסביר פטל, יודעים לחזות מתי הפעימה הבאה תגיעה ולנוע בהתאם, "כך שאנחנו נוחתים על הפעימה או בדיוק לפניה". כך עושים גם התוכים המרקדים. במקרה של החולדות, התנועות שלהן קטנות עד כדי כך שלא ניתן לדעת אם הן חוזות את הפעימה, או רק מגיבות לאחר ששמעו אותה.

חולדה מניעה את ראשה לפי הקצב של הסונטה לשני פסנתרים של מוצרט, מצד שמאל למעלה, הנתונים ממד התאוצה על ראשה

טקאהאשי, לעומתו, סבור שהחולדות מסנכרנות את תנועותיהן עם המנגינה ממש כפי שאנחנו עושים זאת. זוהי אינה ראיה לכך שהן נהנות מהמוזיקה, הוא הבהיר, או אפילו תופסות אותה באותה צורה כמונו. אבל זה כן עשוי להצביע על כך שתגובה לקצב ולמנגינה נפוצות בעולם החי הרבה יותר משחשבנו, ואולי נטועות עמוק בעץ האבולוציוני שלנו. "יש אנשים שמאמינים שמוזיקה היא משהו ייחודי לתרבות האנושית", אמר טקהאשי. "אבל אני מאמין שבצורה כלשהי, ירשנו את המקור למוזיקה מאבותינו".