הקול נשאר במשפחה

ציפורים עושות את זה, לווייתנים עושים את זה, ייתכן שגם עטלפים עושים את זה – כלומר, מתקשרים ביניהם בניב דיבור (דיאלקט) ייחודי לקבוצה. במחקר חדש התברר שבקבוצה הזו חברים גם היונקים החברתיים המוזרים, החולדים העירומים, שחיים מתחת לאדמה בקהילות המזכירות במבנה שלהן קיני נמלים או טרמיטים.

החולד העירום, או המכרתן עירום (Heterocephalus glaber), הוא מתחרה רציני על תואר "היונק המוזר בעולם". המכרסמים הקטנים, שכמשתמע משמם הם חסרי שיער כמעט לחלוטין, חיים במחילות במזרח אפריקה. כל מושבה מונה עד כ-280 פרטים, אך רק נקבה אחת, המלכה, זוכה להתרבות, והשאר משרתים אותה: אוספים מזון, מטפלים בצאצאי המלכה ומגנים על המושבה, ממש כמו נמלים או דבורים. זה לא הדבר המוזר היחיד אצל יונקים אלו. הם מסוגלים לשרוד זמן רב יחסית ללא חמצן, כ-18 דקות, כמעט ואינם חולים בסרטן ואפילו עמידים לסוגים מסוימים של כאב.

כמו אצל נמלים, גם החולדים העירומים נאמנים למושבה שלהם, ותוקפניים מאוד כלפי מושבות אחרות. מחקר מהזמן האחרון הראה שהם עשויים אפילו לצאת ל"מלחמות" של מושבה אחת באחרת. איך מזהים החולדים מי שייך לקבוצה שלהם? לנמלים יש סמנים כימיים על המחושים ועל הרגליים, שבעזרתן הן מבחינות בין ידיד לאויב. אך לא נראה שזה המצב אצל החולדים – איבר יעקובסון, האיבר שמשמש בעלי חוליות לזיהוי סימני ריח שמפרישים פרטים אחרים מבני מינם, מנוון למדי אצל המכרסמים העירומים. כמו בעלי חיים אחרים המבלים את זמנם מתחת לאדמה, החולדים הם גם כמעט עיוורים, כך שחוש הראייה לא יכול לעזור להם בזיהוי. לפיכך החליטו חוקרים מגרמניה ומדרום אפריקה להתמקד בחוש אחר: השמיעה.

חברותיים קולניים בצורה יוצאת דופן. חולדים עירומים. צילום: Felix Petermann, MAX DELBRÜCK CENTER FOR MOLECULAR MEDICINE

ציוצים רכים ומזהים

מושבת חולדים עירומים מלאה בקולות שמשמיעים בעלי חיים אלו: החוקרים מנו 17 סוגים שונים של קריאות, והנפוצה ביותר מביניהם הייתה "הציוץ הרך", שהם השמיעו לעתים קרובות כשנפגשו זה עם זה. "החולדים העירומים הם חברותיים בצורה יוצאת דופן וקולניים בצורה יוצאת דופן", אמרה אליסון בארקר (Barker), שהובילה את המחקר, בראיון לאתר Science News. "ואף אחד לא באמת בדק איך שני המאפיינים האלו משפיעים אחד על השני".

זה בדיוק מה שבארקר ועמיתיה רצו לבדוק, ולשם כך הם הקליטו יותר מ-36 אלף "ציוצים רכים", שהשמיעו 166 חולדים משבע מושבות. הם גילו שהציוצים היו שונים ממושבה למושבה, כך שתוכנת מחשב הייתה מסוגלת לקבוע ברמת דיוק גבוהה מאיזו מושבה הגיע ציוץ מסוים. כשהשמיעו לחולדים עצמם את הציוצים, הם הגיבו בציוצי תשובה לאלו שהגיעו מהמושבה שלהם, ולעומת זאת נטו להתעלם מציוצים שהגיעו ממושבות אחרות. "זה הפתיע אותנו, והצביע על כך שהציוצים הרכים עשויים לשמש כסימן לכך שהחולד שייך למושבה מסוימת", אמרה בארקר.

אפשרות נוספת היא שהחולדים פשוט זיהו את הציוצים של חבריהם או אחיהם, והגיבו אליהם. כדי לבדוק זאת, החוקרים יצרו "ציוצים מלאכותיים", שכל אחד מהם היה בתדירות ובמבנה שמאפיינים את הציוצים של מושבה מסוימת. כשהשמיעו את הציוצים האלו לחולדים, הם שוב הגיבו בעיקר לאלו שהיו "שייכים", מבחינת המבנה, למושבה שלהם – למרות שהיו אלו ציוצים שהם מעולם לא שמעו קודם לכן.

בשלב הבא ניסו החוקרים לקבוע ממה נובע השוני בציוצים בין המושבות. האם החולדים במושבות השונות נשמעים שונה בשל הבדלים גנטיים, מולדים, או שהם לומדים את הדיאלקט המקומי, כמו שילדים לומדים את השפה של הוריהם? החוקרים העבירו שלושה גורים צעירים מהמושבות שבהן נולדו למושבות אחרות, וגילו שהחולדים "המאומצים" צייצו את הציוצים של המושבה שבה גדלו, ולא את הציוצים של הוריהם הביולוגיים. נראה שהתקשורת הקולית ביניהם, אם כך, היא אכן נלמדת.

דיאלקט ולמידה

בעלי חיים רבים מתקשרים ביניהם בעזרת קולות, אך לרוב הם עושים זאת בצורה שונה מאוד מאתנו. הקולות שהם משמיעים הם מולדים: חתול לא צריך ללמוד כיצד ליילל, וכלב ינבח גם אם גדל בלי לשמוע אף כלב אחר בסביבתו. זו גם הסיבה שכלבים וחתולים, סוסים ועכברים, נשמעים אותו דבר בכל העולם: הם לא לומדים את הקריאות והקולות שהם משמיעים אחד מהשני, ולכן לא מתפתחים אצלם דיאלקטים מקומיים.

יש כמה יוצאי דופן לכלל הזה. הדוגמה המוכרת ביותר היא שירת הציפורים: זכרים של ציפורי שיר לומדים לרוב את השיר של בני מינם מאביהם או מזכרים אחרים בקבוצה, ואם אינם נחשפים לשירים כשהם גוזלים, השיר שלהם יהיה קצר ובסיסי, שונה מהשירים הרגילים, הארוכים והמורכבים יותר. לציפורים יש גם דיאלקטים שונים – אוכלוסייה אחת של ציפורים שרה שיר שונה מזו של אוכלוסייה של אותו מין ביבשת אחרת, או אפילו כמה עשרות קילומטרים משם.

דיאלקטים כאלו נמצאו גם אצל לווייתנים ודולפינים, ובשנים האחרונות הראו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב שגם עטלפים לומדים מהקולות שהם שומעים סביבם בעודם גורים. עכשיו התברר שבמועדון האקסקלוסיבי הזה חברים גם החולדים העירומים. כמו הדולפינים והעטלפים, וכמו בני האדם, נראה שהם לומדים מהוריהם ומקרובי משפחתם את הקולות והקריאות האופייניים למושבה שלהם, ומחקים אותם.

"נראה שלבני אדם ולחולדים עירומים יש הרבה יותר מהמשותף מכפי שמישהו חשב קודם לכן", סיכם גארי לווין (Lewin), אחד החוקרים החתומים על המאמר. "הצעד הבא יהיה למצוא את המנגנונים המוחיים שתומכים ביכולת הזו אצל החולדים, שכן הם יוכלו לתת לנו תובנות חשובות לגבי האבולוציה של השפה בבני אדם".

השפות של החולדים העירומים. סרטון קצר של Amaza Lab על המחקר (באנגלית):