שומעים בקול הסביבה

מכל התכונות האנושיות, השפה היא אולי המופלאה ביותר. היא מאפשרת לנו לא רק להביע את רצוננו בצורה מדויקת אלא גם לחלוק חוויות, לתכנן תכניות לעתיד או להעביר מידע על קולות של עטלפים. יכולת התקשורת הזו מתפתחת בתוך שנים אחדות, שבהן תינוקות שמסוגלים לבטא את רצונם רק בעזרת בכי הופכים לילדים המדברים באופן שוטף. התינוקות, כמובן, לומדים לדבר מהוריהם ומאנשים אחריהם מסביבם, על ידי חיקוי של המלים שהם שומעים.

השפה האנושית שונה מאוד מצורות תקשורת של בעלי חיים אחרים, ולכן קשה כל כך ללמוד על ההתפתחות האבולוציונית של השפה עצמה ושל דרך הלימוד שלה. יש מעט מאוד בעלי חיים שידוע לנו שהם צריכים ללמוד מפרטים אחרים את הקולות שהם משמיעים. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא של ציפורי השיר, אך המוח של ציפורים בנוי בצורה שונה מאוד ממוח של יונקים, וקשה להסיק ממחקרים עליהם על מה שמתרחש במוחנו.

האם יש יונקים נוספים שלומדים את הקולות שהם משמיעים מחברי קבוצתם? בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים המציעים זאת לגבי מינים מסוימים של לווייתנים, אריות ים וגם עטלפים. רוב העדויות לכך הגיעו מזיהוי של "דיאלקטים" בקולות שבעלי חיים אלו משמיעים: לקבוצות שונות של אותו מין יש קריאות שונות במקצת. למידה קולית חברתית, שבה הפרט הצעיר לומד מהמבוגרים, יכולה להסביר את התפתחות הדיאלקטים, כפי שהיא מסבירה את השפות השונות של בני האדם. מצד שני, קשה מאוד להוכיח שההבדלים בין הדיאלקטים לא נובעים מהבדלים גנטיים בין הקבוצות, או מושפעים מהבדלים אחרים בסביבה.

לצורך כך תכננו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ניסוי מבוקר, שיבדוק אם גורי עטלפים מושפעים מהקולות שהם שומעים סביבם. את המחקר הובילו יוסף פרת ולינדזי אזולאי ממעבדתו של ד"ר יוסי יוֹבֵל בבית הספר לזואולוגיה. הם בדקו עטלף פירות מצוי (Rousettus aegyptiacus) הנפוץ בישראל ובמקומות אחרים באפריקה ובמזרח התיכון. העטלפים מקננים יחדיו בלהקות של עשרות ולעיתים מאות פרטים.

קריאות העטלפים אינן מורכבות מהברות בדידות כמו המילים והמשפטים שלנו, אבל הן גם לא אחידות, ולשינויים בצליל יש משמעות. במחקר קודם מצאו יובל ועמיתיו שהקריאות הנשמעות בזמן ריב תלויות ברקע למחלוקת: הן שונות במקצת אם העטלפים מתחרים על מזון או על נקבה.

החוקרים אספו ממושבת עטלפים בהרצליה 14 נקבות בהריון, וכל אחת מהן המליטה גור יחיד. האימהות והגורים חולקו לשלוש קבוצות, כל אחת בחדר משלה. התנאים היו זהים בכל החדרים, חוץ מהקולות שהושמעו בהם: בחדר אחד החוקרים השמיעו קריאות של עטלפי פירות שהקליטו קודם לכן, אך בחרו מהן בעיקר את הקולות הגבוהים יותר. בחדר שני הושמעו קריאות דומות אך בקולות נמוכים יותר, ובחדר השלישי, כביקורת, שילוב של קולות גבוהים ונמוכים. הגורים לא ראו את העטלפים שהשמיעו את הקולות האלו, אך מצב זה דומה למדי למה שהם חווים בטבע, שכן בגיל צעיר הם נמצאים מתחת לכנף של אימם ולא נחשפים באופן ישיר לחברי הקבוצה האחרים. את הקולות שלהם, לעומת זאת, הם שומעים בברור.

השפעה קולית של הסביבה הקרובה. מושבה של עטלפי פירות מצויים | צילום: ערן עמיחי, אוניברסיטת תל אביב

השפעה ולא חיקוי

הממצאים הראו שגורי העטלפים אכן מושפעים מהקולות ששמעו סביבם. הגורים בשלושת החדרים פיתחו שלושה דיאלקטים שונים: אלו ששמעו קולות גבוהים קראו בעיקר קריאות בתדירות קול זו, ואלו ששמעו קולות נמוכים העדיפו קריאות נמוכות. עטלפים שגדלו כשהם שומעים קולות נמוכים וגבוהים יחדיו לא העדיפו תדירות קול מסוימת.

 "לעטלף אין למידה קולית כמו לציפור שיר, הוא לא חקיין. יותר משהוא מחקה, הוא מושפע ממה שהוא שומע מסביבו", אמר יוֹבֵל לאתר מכון דוידסון. המחקר הראה שהעטלפים אכן לומדים מכל מה שהם שומעים מסביבם, כלומר מהקולות של רבים מחברי הקבוצה, ולא רק מאלו שמשמיעה האם. "למידת קהל" כזו, כפי שהחוקרים קוראים לה, נצפתה גם בציפורי שיר, וכמובן גם אצלנו: ילד שגדל בסביבה שבה חלק מהאנשים מדברים אליו בשפה אחת ואחרים באחרת, ילמד את שתי השפות.

אחד החידושים המשמעותיים במחקר זה הוא העובדה שנעשה בסביבה מבוקרת. בעוד מחקרים שנערכו בשדה יכולים רק להצביע על קיומם של דיאלקטים שונים, במקרה זה אפשר לקבוע שלמידה קולית מעטלפים אחרים היא הסיבה האפשרית היחידה לממצאים. "זו הפעם הראשונה שניסוי מבוקר כזה נערך ביונקים" אמר יובל. "זה מאפשר לנו לשלוט בכל הפרמטרים, ולוודא שהקבוצות זהות לחלוטין מלבד מה שאנחנו רוצים לבחון: הקולות שהם שומעים. כך המחקר הופך לחזק הרבה יותר".

העובדה שלמידה קולית נמצאת ביונקים מראה את השורשים העמוקים של היכולת הזו שלנו, שהובילה להתפתחות השפה האנושית, גם אם העטלפים עדיין רחוקים מ"דיבור" כפי שאנחנו מבינים אותו. "עצם זה שיש יכולת כזו ביונקים, גם אם מוגבלת, מחליש את העמדה הטוענת שלמידה קולית בבני אדם שונה לחלוטין מזו של בעלי חיים" אומר יובל. "אם נגלה שיש הרבה יונקים עם יכולת כזו, אפשר לתאר איך היא התפתחה למה שיש אצלנו, גם אם הקשר הוא לא ישיר".