חוקרים טוענים כי על פי ממצאים ממקסיקו, בני אדם התיישבו ביבשת אמריקה לפני כ-30 אלף שנה, 15 אלף שנים מוקדם מההערכות המקובלות, אך לא כולם משוכנעים

מתי הגיעו בני האדם הראשונים ליבשת אמריקה? התשובה השתנתה עם השנים, כאשר שוב ושוב גילוי של אתר מוקדם יותר הסיט לאחור את התאריך המשוער. אין ויכוח על כך שהאמריקאים הראשונים הגיעו מאסיה, דרך האזור שהיום הוא מיצר ברינג אך בתקופת הקרח, כאשר פני הים היו נמוכים יותר, היה גשר יבשתי מכוסה בערבות עשב בשם בֶּרִינְגִיָה. במשך רוב המאה העשרים חשבו החוקרים כי הראשונים שעשו את המסע הזה היו בני תרבות קלוביס, שאתרים שלהם נמצאו ברחבי ארצות הברית ותוארכו לכ-13 אלף שנה לפני זמננו. אך ב-30-20 השנים האחרונות התגלו אתרים מוקדמים יותר, כמו מונטה ורדה בצ'ילה, שתוארך ל-14,600 שנה לפני זמננו, והובילו את החוקרים להעריך שהמסע הראשון ליבשת התרחש לפני כ-15 אלף שנה, או קצת יותר. במחקר חדש, מדענים ממקסיקו וממדינות נוספות טוענים שהתאריך מוקדם הרבה יותר,  וכי לפי ממצאיהם בני אדם שכנו במערה במקסיקו כבר לפני כ-30 אלף שנה. 

חוקרים מעלים דגימות משכבות הקרקע התחתונות במערת צ'יקיוויטה. צילום: Devlin A. Gandy, University of Cambridge
ממצאים מהתחתית. חוקרים מעלים דגימות משכבות הקרקע התחתונות במערת צ'יקיוויטה. צילום: Devlin A. Gandy, University of Cambridge

כלים ופקפוקים

מערת צ'יקיוויטה (Chiquihuite) שוכנת בהר במרכז מקסיקו, כ-2,700 מטר מעל פני הים. כלי אבן נמצאו בכמה שכבות של קרקע המערה, שמתוארכות לזמנים שונים – נראה שבני אדם השתמשו בה לסירוגין לאורך זמן רב. אך הכלים המעניינים ביותר הם אלו שנמצאו בשכבה התחתונה, שתוארכה לכ-25 עד 32 אלף שנה לפני זמננו. מדובר ב-239 כלים, מעט יחסית לאלו שנמצאו בשכבות אחרות. מלבדם לא  נמצאו במערה ראיות לנוכחות בני אדם, כמו עצמות. סיפריאן ארדליאן (Ardelean), שהוביל את המחקר, אמר בראיון לאתר של כתב העת Nature שהדבר מעיד לדעתו על כך שאנשי המקום לא התגוררו במערה באופן קבוע אלא הגיעו אליה מדי פעם, אולי כמקלט מפני הסערות הקשות של תקופת הקרח. 

בשנים האחרונות התפרסמו מאמרים שטענו כי בני אדם שכנו לפני יותר מ-20 אלף שנה בקנדה ובברזיל. אלא שחוקרים רבים פקפקו בראיות שנמצאו בשני האתרים וטענו שהן אינן  מוכיחות חד משמעית שבני אדם אכן חיו שם, או שהעלו שאלות בבדבר דיוק התיארוך של הממצאים. שלא במפתיע, נראה שהמחקר החדש סופג ביקורת  דומה. 

"כשאני רואה טענה דרמטית כל כך, אני מצפה שיהיו ראיות שיבססו אותה", אמר הארכיאולוג האמריקאי קורט ראדמייקר (Rademaker). לטענתו, המאמר לא סיפק אותן. הכלים שנמצאו במערה הם פשוטים מאוד, שונים מאלו שנמצאו במקומות אחרים ביבשת, וראדמייקר אינו בטוח כי הם אכן כלים שעוצבו בידי אדם, ולא פשוט אבנים שבורות. "אם חפץ הוא באמת כלי אבן, אפשר לראות שהסירו מהקצה שלו כמה וכמה נתזים", אמר. לדעתו, לא ניתן לראות זאת באבנים שפורסמו במאמר. 

"האבנים האלו נשברו, אבל לבני אדם אין מונופול על הפיזיקה של שבירת אבנים", הוסיף הארכיאולוג האמריקאי לורן דייוויס (Davis), בראיון לאתר Science News, והארכיאולוג דיוויד מלצר (Meltzer) שאל באתר של כתב העת Science "אם הכלים האלו אמיתיים, למה הם נמצאו – עד עתה לפחות – במקום אחד בלבד?". החוקרים אינם שוללים את האפשרות שהאבנים עוצבו בידי אדם, אך הם לא שוכנעו שאכן כך היה. בחינה מדוקדקת יותר של המבנה התלת ממדי שלהן, אמר דיוויס, עשויה להוביל למסקנות נחרצות יותר.

אבן שבורה או כלי מסותת ביד אומן? אחד הממצאים השנויים במחלוקת ממערת צ'יקיוויטה. צילום: Dr. Ciprian Ardelean
אבן שבורה או כלי מסותת ביד אומן? אחד הממצאים השנויים במחלוקת ממערת צ'יקיוויטה. צילום: Dr. Ciprian Ardelean 

המשך יבוא

ארדליאן מצידו טוען שיש סיבות טובות לכך שהכלים נראים שונים מאלו שנמצאו במקומות אחרים: האבנים במערה הן אבני גיר, רכות יותר מהאבנים שמהן סותתו הכלים באתרים של בני תרבות קלוביס, למשל, וקשה יותר לעבוד איתן. הוא עצמו בטוח שאכן מדובר בכלים שעיצבו בני אדם. בנוסף, הוא סבור כי חלקם נושאים סימנים לכך שסותתו בידי מתלמדים, שעדיין לא ידעו בדיוק היכן וכיצד להכות באבן. "מישהו לימד מישהו אחר באתר הזה", טען בראיון ל-Nature.

כדי לשכנע את שאר הקהילה המדעית, ארדליאן ועמיתיו מתכוונים לחפש במערה כלים נוספים, עצמות וגם DNA של אדם שאולי נמצא באדמה. עד כה, חיפושים אחר DNA לא העלו דבר, אך החפירות התרכזו בעומק המערה, ואילו פעולות שעשויות להשאיר DNA, כמו זריקת שאריות האוכל ועשיית צרכים, מתבצעות לרוב בקרבת פתח המערה. "זו לא תגלית של 'פגע וברח'", אמר ארדליאן ל-Science. "עוד ראיות יגיעו בהמשך". נצטרך לחכות לראיות אלו, ולאחרות שיגיעו מאתרים נוספים, לפני שנוכל לדעת בוודאות אם באמת חיו אנשים ביבשת אמריקה כבר לפני 30 אלף שנה. 

סרטון של אוניברסיטת קיימברידג' על המחקר (באנגלית): 

 

0 תגובות