חוקרים ישראלים גילו איך הורמונים וקולטנים במוח משפיעים על תגובות חברתיות של עכברים. המחקר עשוי לסלול את הדרך להבנה טובה יותר של הפרעות חברתיות
התנהגות חברתית מושפעת מגורמים רבים, ובכלל זה כנראה פעילות כימית במוח. חוקרים ממכון ויצמן למדע הראו כיצד הורמון מסוים והקולטנים שלו מווסתים התנהגות חברתית אצל עכברים.
ההורמון Corticotropin-releasing factor, או בקיצור CRF, מופרש מההיפותלמוס, בלוטה במוח שמקשרת בין מערכת העצבים למערכת הבלוטות (המערכת האנדוקרינית). CRF גורם לבלוטת יותרת הכליה להפריש סטרואידים, שמעורבים כנראה בתגובות דחק (stress). התנהגות חברתית דורשת התמודדות עם דחק, וכשההתמודדות הזאת לקויה היא תורמת להפרעות פסיכיאטריות כגון דיכאון או לליקויים בהתנהגות חברתית כמו חרדה והפרעות על הקשת האוטיסטית.
כדי לבחון את ההשפעה של CRF, עשו החוקרים, בהובלת פרופ' אלון חן מהמחלקה לנוירוביולוגיה, ניסויים שבהם הפעילו או השתיקו את אחד הקולטנים העיקריים של CRF, או את החלבון אורוקורטין 3 (Ucn3) הנקשר אליו. הקולטן מתבטא באזורי מוח ייחודיים, ביניהם ההיפותלמוס והאמיגדלה, שאחראים בין השאר על התנהגות חברתית אצל יונקים. לכן החוקרים שיערו שהקולטן והחלבון חשובים להתמודדות עם האתגרים הכרוכים באינטראקציות חברתיות.
ההתנהגות החברתית של העכברים נבדקה ב"מבוך חברתי" שבו בזרוע אחת נמצא עכבר המוכר לעכבר הנבדק, בזרוע אחרת עכבר זר לו והזרוע השלישית ריקה. כשהשתיקו את הגֵן של הקולטן אצל עוברי עכברים, העכברים הבוגרים שהו פחות זמן במחיצת העכבר הלא-מוכר בהשוואה לעכברים נורמליים. עכברים שנולדו עם גֵן מושתק ל-Ucn3 גם שהו זמן קצר יחסית עם העכבר הלא-מוכר ובילו יותר זמן מעכברים רגילים במחיצת העכבר המוכר.
גם עכברים שאצלם הושתק הקולטן באמיגדלה נטו בבגרותם להימנע ממגע חברתי עם עכבר לא מוכר ולהעדיף עכבר מוכר. לעומת זאת, הטיפולים האלה לא גרמו לשינוי בהתעניינות העכברים בגירויים לא-חברתיים – חפצים דוממים חדשים או מוכרים. מכאן הסיקו החוקרים שהשתקת הגנים פוגעת ספציפית בתגובה לגירויים חברתיים.
לעומת זאת, הזרקת Ucn3 לעכברים הגבירה את האינטראקציות החברתיות שלהם בהשוואה לעכברים שקיבלו בזריקה תמיסת ביקורת. ההשפעה הזאת נעלמה אם חסמו את הקולטן, עד כדי כך שהאינטראקציות החברתיות של עכברים כאלה היו דומות לאלו של עכברים רגילים שלא טופלו כלל. מהניסוי הבינו החוקרים שהפעלת הקולטן דרושה כדי ש-Ucn3 ישפיע. גם הפעלת תאי העצב שמשחררים Ucn3 באמיגדלה של עכברים הגבירה את האינטראקציות החברתיות שלהם, והתופעה נעלמה עם הפסקת הפעילות שלהם. כמו בניסוי הקודם, גם כאן חסימת הקולטן ביטלה את ההשפעה.
לאחר שנוכחו לדעת שהשינויים הגנטיים והמולקולריים משפיעים על ההתנהגות החברתית של העכברים, בדקו החוקרים אם שינויים כאלה מופיעים בלי התערבות חיצונית אצל עכברים שמשמשים מודל לליקוי חברתי (עכברים מהונדסים שנועדו לחקר מחלות והפרעות שונות של בני אדם). הם אכן מצאו ירידה ברמות הקולטן במוח של עכברים שחוו "תבוסה חברתית" ונמנעו ממגע חברתי בעקבות שהות עם עכבר תוקפן במשך עשרה ימים. ירידה ברמת הקולטן נצפתה גם אצל עכברים שחסר להם גֵן מסוים ומשמשים מודל גנטי של הימנעות חברתית ואוטיזם.
הבנת המנגנונים המולקולריים שעומדים מאחורי התנהגויות חברתיות עשויה לאפשר לנו להבין ליקויים חברתיים, אולי גם אצל בני אדם. בסופו של דבר אולי יהיה אפשר לרתום אותה גם למציאת טיפולים לליקויים כאלה.