קופי אדם מקניטים ומתגרים זה בזה, ממש כמו ילדים קטנים. הפעילות הזו דורשת יכולת שכלית גבוהה, ויכולה לרמז על המקור האבולוציוני של ההומור האנושי

הבת מרימה מקל שמצאה על הרצפה, ולוקחת אותו אל אמה שיושבת בסמוך. היא מושיטה לה את המקל, והאם שולחת את ידה לקחת אותו – אך ברגע האחרון הבת, בפנים צוחקות, מושכת את ידה ומסלקת את המקל מהישג ידה של האם. 

מקרים כאלו של התגרות או הקנטה כחלק ממשחק, "טיזינג" (teasing) באנגלית, נפוצים מאוד אצל ילדים. אך במקרה זה, לא מדובר באם ובבת אנושיות, אלא בשתי אורנגאוטניות – שכן לפי מחקר חדש, קופי אדם עוסקים גם הם בטיזינג הדדי. המחקר מעלה שאלות רבות לגבי ההתפתחות של התנהגות זו, ושל הומור ומשחק בכלל, כמו גם בקשר לדרך החשיבה של קופי האדם, ועד כמה הם מסוגלים להבין זה את כוונתו של זה.

 שני אורגנאוטנים צעירים בשעת משחק | צילום: Tim Jenner, Shutterstock
האם זה המקור להומור האנושי? שני אורגנאוטנים צעירים בשעת משחק | צילום: Tim Jenner, Shutterstock

בין תוקפנות להומור

טיזינג הוא פעילות מסובכת יותר ממה שנראה במבט ראשון. הוא יכול להיות שלילי ותוקפני, ולהוביל לתגובה אלימה מצד הקורבן. אבל הקנטה יכולה להיעשות גם בצורה חיובית, כחלק ממשחק, וכדרך לייצר ולחזק קשרים חברתיים בין שני אנשים, או בין שני קופי אדם. מחקרים הראו שתינוקות אדם עוסקים בטיזינג מסוג זה עוד לפני גיל שנה, בצורה שאינה דורשת דיבור. 

יש שלוש דרכים עיקריות שבהן תינוקות אדם עושים טיזינג ידידותי. הראשונה היא זו שתוארה בדוגמה למעלה – הגשה של חפץ כלשהו אל אדם אחר, ואז, כשאותו אדם שולח את ידו ומנסה לקחת את החפץ, סילוק שלו בתנועה מהירה, כך שהניסיון נכשל. לרוב הפעוט לא עושה זאת פעם אחת אלא פעמים רבות, ותוך כדי כך מסתכל על האדם השני ומחייך או צוחק. 

הדרך השנייה היא הפרעה לפעילות – למשל, לקיחת חפצים מאנשים אחרים בזמן שהם מתעסקים בהם. גם זה נעשה תוך חיוך וצחוק. לצורה השלישית קראו החוקרים "אי-ציות פרובוקטיבי", ובה הילדים מפרים הוראה או כלל של האדם המבוגר בדרך שנועדה להוציא ממנו תגובה. "למשל, האמא אומרת לילד לנעול נעליים, והילד לוקח נעל, מסתכל על האם, ושם את הנעל על הראש", אמרה אריקה קרטמיל (Cartmill), החוקרת הבכירה במחקר  החדש, בראיון לאתר של כתב העת המדעי Science.

בכל הדרכים האלו, טיזינג ידידותי שובר את הציפיות של האדם המשמש כמטרה – הוא מצפה לפעולה מסוימת, כמו הגשה של חפץ או מילוי ההוראה, ומקבל פעולה שונה לחלוטין. בכך טיזינג דומה מאוד לבדיחות, שמבוססות גם הן לעתים קרובות מאוד על שבירת ציפיות ואי התאמה (incongruity) מפתיעה בין חלקי הבדיחה. טיזינג דורש יכולת שכלית מפותחת ממי שעוסק בו, שכן הוא צריך להבין מה הן הציפיות של האדם השני כדי לשבור אותן. היכולת להבין את מה שמתרחש במוחו של אדם אחר – מחשבותיו, רגשותיו, ציפיותיו וכו' – נקראת התיאוריה של התודעה, ובתינוקות בני שנה היא עדיין לא מפותחת לחלוטין. עם זאת, נראה שהם מבינים את האנשים סביבם מספיק בשביל להקניט אותם. 

אמא אורנגאוטן עם תינוקה | צילום: THOMAS MARENT / VISUALS UNLIMITED, INC. / SCIENCE PHOTO LIBRARY
פעילות הדורשת יכולת שכלית מפותחת. אמא אורנגאוטן עם תינוקה | צילום: THOMAS MARENT / VISUALS UNLIMITED, INC. / SCIENCE PHOTO LIBRARY

משחק מהנה לשני הצדדים

החוקרות אספו מהספרות המדעית ראיות לסוגים השונים של טיזינג ידידותי אצל קופי אדם. הצורה הנפוצה ביותר אצלם הייתה אותה "הגשה ואז סילוק", של חפץ, או לפעמים של יד או רגל. טיזינג כזה נראה אצל שימפנזים, בונובו וגם אורנגאוטנים. הוא נעשה לרוב בשעת משחק, וקוף האדם שמושיט את החפץ לובש הבעה שנקראת "פני משחק" – פה פתוח כשהשפתיים מכסות את השיניים – שנועדה לסמן שהוא אינו מתכוון לתקוף. במקרים רבים, אם השימפנזה או האורנגאוטן לא שולח ידו לקחת את החפץ, הפרט שהחל את הטיזינג מקרב אליו את החפץ עוד יותר ומנענע אותו מול פרצופו, כדי לפתות אותו. 

קופי אדם שיחקו את המשחק הזה גם עם בני אדם, ובמקרה אחד תועד שימפנזה כשהוא מציע לציפורים חתיכה מהלחם שלו ואז מושך אותה חזרה, פעם אחר פעם. במקרה זה, די ברור שהציפורים לא נהנו במיוחד מהאינטראקציה – אך כשהטיזינג נעשה בין שני קופי אדם התגובה לרוב הייתה חיובית. "במקום להתעצבן, הפרט השני פשוט שמט את ידו, ואז שניהם עשו זאת שוב", אמרה קרטמיל. "נראה שזה היה מהנה לשני הצדדים. בכמה מקרים הם אפילו החליפו תפקידים: האורנגאוטן שעשה את הטיזינג השתעמם ושמט את החפץ, ואז השני הרים אותו והחל לעשות זאת שוב. זה נראה דומה מאוד למשחק, מסוג הדברים שפעוטות עושים".

הפרעה לפעילות נראתה גם היא בקרב קופי אדם. חוקרת השימפנזים ג'יין גודול כתבה ששימפנזים צעירים לעתים קרובות הציקו למבוגרים בקבוצה בזמן שאלו ישבו ונחו להם בשלווה: הם קפצו עליהם, משכו בשערם, היכו אותם בידיהם או התנדנדו בענפים מעליהם ובעטו בהם. גם כאן, התגובה של המבוגרים הייתה רגועה, והיה ברור שהם לא מתייחסים להפרעה הזו כאל התנהגות תוקפנית. הם החלו לשחק עם הצעירים, או פשוט שלחו יד ונדנדו אותם על הענפים. התנהגות דומה נראתה גם אצל אורנגאוטנים. 

הצורה השלישית של טיזינג, אי-ציות פרובוקטיבי, קשה במיוחד לתיעוד אצל חיות. לא ברור כיצד אי-ציות נראה אצל קופי אדם בטבע, ואיך מבדילים בין אי ציות פשוט לאי ציות שהוא חלק מטיזינג. גם כאשר מדובר באינטראקציה בין קוף אדם לאדם, לא תמיד אפשר לדעת אם קוף האדם בוחר לא לציית או פשוט לא מבין את ההוראה. יש בכל זאת כמה דוגמאות לצורה זו של טיזינג, שמגיעות מקופי אדם שלמדו לתקשר עם בני אדם בעזרת שפת סימנים או ציורים המסמלים מילים. אחת מהן היא קוקו הגורילה, שלמדה שפת סימנים. 

"הם שאלו אותה, 'במה אנחנו משתמשים לנקות את השיניים שלך?', קוקו סימנה, 'כף רגל'. אז הם שאלו אותה, 'מה אנחנו שמים על מברשת השיניים שלך?' וקוקו סימנה 'אף'. תגובה מוזרה ביותר", אמרה קרטמיל. "אבל אז היא הרימה את כף הרגל שלה אל האף שלה. היא לא רק ענתה תשובות לא נכונות, אלא לאחר מכן גם ביצעה את הפעולה המוזרה שהיא תיארה".

אמא שימפנזה משחקת עם גור | צילום: ANUP SHAH / NATURE PICTURE LIBRARY / SCIENCE PHOTO LIBRARY
שני הצדדים נהנים. אמא שימפנזה משחקת עם גור | צילום: ANUP SHAH / NATURE PICTURE LIBRARY / SCIENCE PHOTO LIBRARY

השאלות הפתוחות

את המקרים האלו אספו החוקרות ממחקרים שונים לאורך עשרות שנים, שכן לא נערך עדיין מחקר שמטרתו העיקרית היא לבחון את התנהגות הטיזינג בקופי אדם, או בבעלי חיים אחרים. זו אחת הסיבות ששאלות רבות הנוגעות להתנהגות זו בבעלי חיים נותרו פתוחות. מחקרים קפדניים יותר, אומרות החוקרות, יוכלו לבחון פרטים רבים שעדיין אין לנו מידע עליהם – האם ההתנהגות הזו נפוצה יותר אצל צעירים או אצל בוגרים? האם המטרה תהיה לרוב חבר קרוב או בן משפחה, או שזה יכול להיות כל אחד מהקבוצה? מתי הם עושים זאת – בזמן משחק ער, או ברגעים של שעמום? כיצד מגיבים קופי האדם שמשמשים כמטרה להתגרות, והאם התגובה שלהם תלויה בסוג הטיזינג, או אולי בזהות המבצע?

כל הפרטים האלו, ורבים אחרים, יוכלו לעזור לנו להבין את תפקידו של הטיזינג אצל קופי האדם, ולאיזה צורך הוא התפתח – וכך להבין טוב יותר גם את ההתנהגות שלנו, בני האדם. ניסויים התנהגותיים יוכלו לתת לנו הצצה למחשבותיהם של קופי האדם, ועד כמה הם מבינים את ציפיותיהם של אחרים כשהם מתגרים בהם. מחקרים על התיאוריה של התודעה מראים שלפחות במידה מסוימת, קופי אדם מסוגלים לשים את עצמם בנעליו – או כפותיו – של מישהו אחר. חקר הטיזינג שהם עושים אחד לשני עשוי להעמיק את הידע שלנו בתחום זה, כמו גם בתחום ההתפתחות של ההומור והמשחק במהלך האבולוציה. 

"אני מקווה שבזמנים הלחוצים למדי האלו, המחשבה על קופי אדם שמתגרים ומקניטים אחד את השני דרך משחק, ואולי גם מסוגלים להעריך הומור, תספק קצת הסחת דעת קלילה", אמרה קרטמיל. "אבל בתקווה, היא גם תעלה כמה שאלות רציניות על ההשלכות של ההתנהגות הזו על ההיסטוריה האבולוציונית שלנו עצמנו".

 

0 תגובות