מחקר חדש מגלה כי תוחלת החיים של דבורי דבש שחיות במעבדה פחתה בחצי בתוך חמישים שנה
בחורף 2006 הבחינו דבוראים מפנסילבניה שמושבות הדבורים שלהם מצטמצמות. כוורות שלפני כן שקקו פעילות התרוקנו מדבורים והמושבות קרסו. עד מהרה הגיעו דיווחים גם מאזורים אחרים של ארצות הברית על הידלדלות חריגה במספר הדבורים, שהובילה בחורף 2006/7 לאובדן של 90-30 אחוז מהמושבות.
התופעה המסתורית התבטאה בצמצום מספר הדבורים הפועלות בכוורת ובהחלשת המושבה כולה, אך לא נמצאו דבורים מתות סביב הכוורות, ובתוכן נמצא מלאי מכובד של מזון למלכה ולצאצאיה. התופעה כונתה "הפרעת התמוטטות המושבה". בהמשך היא התפשטה גם לאירופה, אם כי בצורה מתונה יותר. בסקר שנערך בשנים 2021-2020 דיווחו דבוראים בארצות הברית על אובדנן של 45 אחוז ממושבות הדבורים בתוך שנה – שישה אחוזים מעל לקצב הרגיל של חיסול מושבות בשנים האחרונות. למרות זאת, אוכלוסיית הדבורים הכוללת בארצות הברית נותרה פחות או יותר יציבה ב-15 שנים האחרונות, אולי בזכות דעיכה מסוימת של התופעה ואולי בזכות המאמץ הניכר שמשקיעים מגדלי הדבורים בשיקום המושבות.
"הפרעת התמוטטות המושבות" עדיין אינה מוסברת. דבורה מלקטת אבקה מפרח | צילום: יאיר לופו, תמונות נוספות בקבוצת הפייסבוק "עולם הדבורים"
הסיבה להיעלמות הדבורים אינה ברורה עדיין. מדובר כנראה בשילוב של גורמים רבים, שביניהם בולטים שינויי האקלים – תקופות בצורת או שיטפונות מרובים, שמשפיעים על זמינות הפרחים שהדבורים ניזונות מהצוף שלהם, וכן חשיפה מתמשכת לריכוזים נמוכים של חומרי הדברה שפוגעים ביכולתן של הדבורים להתמודד עם מחלות ומזיקים. יש חוקרים שטוענים כי חומרי ההדברה מזיקים למוח הדבורים ועל כן הן מאבדות את דרכן חזרה לכוורת.
כמו כן בעשרות השנים האחרונות הופיעו טפילים ומחוללי מחלות חדשים שפוגעים בדבורים, ובראשם אקרית הוורואה (Varroa destructor), שמעבירה למושבות את הנגיף הגורם למחלת עיוות הכנפיים. מזיקים כאלה השמידו מושבות רבות וגרמו להן נזקים עצומים. ואם לא די בזה, חוקרים הראו כי תגובות כימיות בין גזים שפולטות מכוניות ומשאיות ובין מולקולות ריח של צמחים עלולות לשנות את ניחוחם ולהקשות על הדבורים לאסוף צוף.
פועלות ותיקות מאכילות פועלות צעירות שטרם יצאו מחוץ לכוורת. האכלה הדדית | צילום: יאיר לופו, תמונות נוספות בקבוצת הפייסבוק "עולם הדבורים"
מֵי החיים
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports ביקשו חוקרי חרקים מאוניברסיטת מרילנד לבדוק אם אספקה סדירה של מים תאריך את תוחלת החיים של דבורים. לשם כך גידלו את דבורי הדבש בתנאים מבוקרים במעבדה, הזינו אותן באופן מלאכותי ועקבו אחר תוחלת החיים החציונית שלהן, כלומר משך הזמן שבו ימותו מחצית מהדבורים.
הדבורים בניסוי הוזנו בסירופ סוכר, במקום המזון שהן אוספות בטבע, בתוספת מי ברז, מים מותפלים או מים המכילים אחוז אחד של מלחים. נמצא כי תוספת המים, מכל הסוגים, לסירופ הסוכר האריכה את חייהן. תוחלת החיים של דבורים שקיבלו סירופ סוכר ללא מים הייתה 15 ימים, בעוד שדבורים שקיבלו תוספת של מי ברז חיו ברובן יותר מ-21 יום – השלב שבו הופסק הניסוי. דבורים שלא קיבלו שום תוספת מים מתו בקצב מהיר כפליים מדבורים שקיבלו מים מומלחים או מותפלים, ואילו התמותה של דבורים שקיבלו מי ברז הייתה נמוכה פי חמישה מזו של דבורים שקיבלו רק סירופ סוכר. על כן החוקרים סבורים כי נגישות הדבורים למים עשויה להגדיל את סיכויי ההישרדות שלהן.
"הפרעת התמוטטות המושבות" פוגעת גם במגדלי הדבורים. דבוראים במכוורת במושב עדנים | צילום: יאיר לופו, תמונות נוספות בקבוצת הפייסבוק "עולם הדבורים"
תעלומת התקצרות החיים
בנוסף, החוקרים הופתעו לגלות כי תוחלת החיים של הדבורים שניזונו מסירופ סוכר בלבד הייתה קצרה משמעותית מזאת שנמדדה בתנאים דומים בשנות ה-70 של המאה הקודמת. בעקבות הממצא הבלתי צפוי עברו החוקרים באופן יסודי על 111 מחקרי מעבדה מחמישים השנים האחרונות, שנערכו בתנאים פחות או יותר דומים. מ-68 המחקרים שנערכו בארצות הברית עלה שתוחלת החיים של דבורים בתנאי מעבדה בשנות ה-70 עמדה על 34.3 ימים ואילו כיום היא פחתה ל-17.7 ימים בלבד.
הנתון הזה מפתיע, כיוון שתנאי הגידול של דבורים במעבדה הלכו והשתפרו במהלך חמישים השנים האחרונות. לכן היינו מצפים שהתנאים המשופרים יאריכו את תוחלת החיים או יותירו אותה ללא שינוי. בהמשך, מודלים מתמטיים הובילו את החוקרים לחזות כי התקצרות תוחלת החיים של הדבורים תוביל לפגיעה דרמטית ביעילות איסוף המזון, לירידה במלאי הדבש ולפגיעה בסיכויי ההישרדות של המושבה כולה.
החוקרים משערים, לפיכך, שמכיוון שהדבורים גדלו בסביבה מבוקרת ומבודדת מהשפעות סביבתיות, הירידה בתוחלת החיים נובעת משינויים גנטיים שהתרחשו לאורך השנים. עם זאת הם מציינים כי ייתכן גם שהירידה בתוחלת החיים עלולה לנבוע מגורמים כמו זיהומים נגיפיים או חומרי הדברה שזחלי הדבורים נפגעו מהם עוד בכוורת, לפני שנאספו לניסוי, אף שלא היו סימנים גלויים לכך.
תוחלת חיים קצרה יותר פוגעת ביעילות איסוף המזון ובמלאי הדבש. דבורה ניזונה מדבש | צילום: יאיר לופו, תמונות נוספות בקבוצת הפייסבוק "עולם הדבורים"
הרבה שאלות פתוחות
שאלות רבות נותרו לא פתורות גם אחרי המחקר הנוכחי. ראשית, האם הירידה בתוחלת החיים מאפיינת רק את האוכלוסייה הספציפית של הדבורים שנבדקה בניסוי, או שהיא מייצגת מגמה רחבה יותר ומאפיינת דבורים במדינות אחרות בעולם? סימן שאלה נוסף שעולה קשור לשימוש שנעשה במחקר בנתונים היסטוריים מניסויים שנעשו לאורך חמישים שנה. סביר להניח שקיימים הבדלים בתנאי הגידול של הדבורים במחקרים שונים, כגון גודל הכלובים, החומרים שמהם הם עשויים, צפיפות הדבורים בכלוב, רמת האוורור ועוד. הבדלים כאלה יכולים להסביר לפחות חלק מההבדלים שהתקבלו במדידות. ולבסוף חשוב לזכור שהחוקרים בדקו את תוחלת החיים של דבורים בתנאים שונים מאוד מהסביבה הטבעית שלהן, וייתכן שממצאיהם לא משקפים את המציאות בפועל.
דבורי הדבש וחרקים אחרים ממלאים תפקיד חשוב בהאבקה של פרחים, פעולה שבלעדיה הם לא יניבו פירות ותוצרת חקלאית. שקדים, שזיפים, תפוחים, אגסים, דובדבנים, מלונים, אבטיחים, תות שדה, חמניות, בצל, תלתן וכותנה תלויים כולם בהאבקת הדבורים. בנוסף, דבורים מאביקות גם גידולי מספוא המשמשים להאכלת בעלי חיים ולכן כל דבר שמסכן אותן עלול להשליך גם על ייצור בשר ומוצרי חלב. ובל נשכח כי גם להאבקה של צמחי בר יש חשיבות רבה.
בחמישים השנים האחרונות צצו גורמים רבים שפוגעים בדבורי הדבש, כמו התפשטות של מזיקים, עיור ובנייה, זליגת חומרי הדברה משדות חקלאיים, עלייה בזיהום האוויר ועוד. יידרשו מחקרים נוספים כדי לבחון אם חלו גם שינויים גנטיים שגרמו לקיצור תוחלת החיים של הדבורה ולפגיעה בה.
