מחקר חדש בחן מתי עצים מזדקנים ואיך משפיע גילו של עץ על המערכת האקולוגית הסובבת אותו
כל היצורים החיים סופם למות, אך חלקם מאריכים ימים יותר מאחרים. נראה שהעצים מחזיקים בתוחלת חיים ארוכה במידה יוצאת דופן, והם מצליחים לתעתע בגורל לאורך שנים ארוכות – עד כחמשת אלפים שנה, במקרים מסוימים. עצים משמרים רקמות יוצרות (מריסטמטיות), והן מכילות תאים לא ממוינים שיכולים, בדומה לתאי גזע, להפוך לתאים משלל סוגים. תיאורטית, הדבר מקנה לעצים את היכולת לייצר לעצמם איברים חדשים עד אין קץ ולחיות לעולמי עד.
אך הניסיון מראה שזה לא המצב: עצים נוטים בכל זאת להזדקן ולמות, עם או בלי קשר ליחסי הגומלין שלהם עם בני האדם ועם מעשי ידיהם. מחקר חדש חושף תהליכים פיזיולוגים ייחודיים שמתרחשים בעצים עתיקים מאוד, ומאפשרים להם לחיות לאורך מאות ואלפי שנים. נוכחותם של העצים במערכת האקולוגית משמעותה בתי גידול חשובים עבור יצורים אחרים – מחזזיות ועד נמלים – וייתכן שהיא משמרת את התכונות הגנטיות שאִפשרו להם לחיות עד גיל מופלג מלכתחילה.
במחקר דגמו החוקרים כמה מעצי אורן ההרים (Pinus uncinata) העתיקים ביותר באירופה, שגדלים באזורים נידחים במיוחד של הרי הפירנאים. החוקרים בחנו את מיני בעלי החיים בנישות שנוצרו סביב העצים ועליהם, בדקו תכונות פיזיולוגיות של העצים, כמו מידת הרטיבות של רקמות ואחוזי הצמיחה של ניצנים לעומת שיעור הניצנים המתים, ומדדו סימנים ביוכימיים שמעידים על תהליכי דעיכה תלויי-גיל של העץ.
סביב העצים העתיקים ביותר התפתח מגוון ביולוגי רחב. אורן ההרים Pinus uncinata בפירנאים | arenysam, Shutterstock
מרבה שנים, מרבה מינים
בשטח ראו החוקרים שגיל העץ משפיע על המגוון הביולוגי שמבוסס עליו. ככל שהעץ מבוגר יותר, הוא מכיל נישות אקולוגיות מגוונות יותר, כמו חריצים בגזע, שורשים חשופים וענפים נרקבים. בהתאם, עצים עתיקים תומכים במגוון רחב של מינים, חלקם בעלי חשיבות קריטית למערכת האקולוגית. בפרט נראה שהחזזיות, מבנים המורכבים מאצה ומפטרייה שמקיימות ביניהן יחסי גומלין, נצרכות לעצים עתיקים בתור בתי הגידול שלהן, לעיתים באופן בלעדי. מידת הכיסוי של העץ בחזזיות ומגוון המינים שלהן יכולים, אם כך, לשמש מדד לגיל העץ. הם גם הלמו את מדדי הדעיכה הביוכימיים שקשורים לאריכות ימים: ככל שאחוז הכיסוי ומגוון המינים היו גבוהים יותר, כך עלו גם מדדי הדעיכה.
איך העצים מצליחים להגיע לגיל מופלג כזה? החוקרים גילו שעצים עתיקים במיוחד מראים צימוח איטי ויציב יותר בהשוואה לעצים צעירים. ככלל, עצים עתיקים נטו להשקיע בתחזוקה של מבנים קיימים, ואילו עצים צעירים יותר נטו להשקיע בהצמחת איברים חדשים. נראה שבמקרה הזה מוטב לגדול "לאט אבל בטוח": העצים העתיקים ביותר השקיעו פחות אנרגיה בהנצה של ניצנים חדשים ובצימוח אצטרובלים לעומת עצים צעירים יותר.
חזזיות, מבנים המורכבים מאצה ומפטרייה זקוקות לעצים העתיקים בתור בית גידול. חזזית ממין Letharia vulpina | מקור: Jason Hollinger, Shutterstock
לאבד איברים ולהישאר בחיים
תכונה נוספת שנמצאה קשורה לגיל העץ הייתה גדילה מודולרית, כלומר, היכולת לנתק איברים מבוגרים ולהמשיך לשרוד בעזרת האיברים הצעירים והחיוניים. מתברר שאחד הסימנים לשלהי חייו של העץ הוא האצה בקצב תמותת האיברים. כשקצב התמותה עולה על קצב יצירת האיברים ושימורם, מתחיל, כנראה, תהליך מותו של העץ. עם זאת, החוקרים ציינו במאמר ששינויי האקלים, ובכללם עלייה בטמפרטורות האוויר והקרקע ותקופת שלג שמתקצרת מדי שנה, מעודדים דווקא צימוח מואץ, שנמצא בקרב עצים צעירים יותר. ייתכן שבעתיד לא נזכה לראות עצים מבוגרים כל כך, והמגוון הביולוגי המרשים שנשען עליהם עלול להיעלם. העולם, כמו תמיד, שייך ל(עצים) הצעירים.
מדובר במחקר תצפיתי – החוקרים יצאו אל כמה מהמקומות המרוחקים ביותר בהרי הפירנאים ותיעדו את העצים העתיקים ביותר, שחלקם אולי עוד זוכרים את הכיבוש המוסלמי של כמעט כל חצי האי האיברי. מחקר שמתרחש בשטח מאפשר לנו לגלות לא מעט על אותם ענקים קדומים, אך בניגוד למחקר שנעשה במעבדה, לא כל הפרטים ידועים או נשלטים. אין דרך לברר מה כיוון הקשר בין תכונות העצים ובין הגיל שאליו הגיעו. כלומר, אי אפשר לדעת אם התכונות שהתגלו במחקר מאפיינות את כל העצים כאשר הם מזדקנים, או שהן דרושות על מנת להגיע לגיל מופלג מלכתחילה.
