אנורקסיה – הפרעה פסיכיאטרית או מטבולית?

אנורקסיה היא הפרעה המאופיינת בפחד עז מעלייה במשקל ובתפיסת גוף מעוותת. הלוקים בהפרעה נוקטים בדרכים שונות לירידה במשקל, כגון הגבלה קיצונית של כמות הקלוריות שהם צורכים ופעילות גופנית מופרזת. בהפרעה לוקים אנשים בכל הגילים, המגדרים והמוצאים האתניים, אולם מתבגרות ונשים צעירות נמצאות בסיכון גבוה יותר. מעבר להשפעות הפיזיות הנרחבות, ההפרעה כרוכה גם בשיבוש בתפקודים הקוגניטיביים והנפשיים. אנורקסיה נחשבת להפרעה נפשית, ונמצאת בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (ה-DSM).

מחקרי תאומים (שבהם משווים, למשל, בין זוג תאומים זהים שאחד מהם סובל ממחלה מסוימת והאחר לא) הראו כי לגנטיקה יש השפעה חזקה על הנטייה לאנורקסיה; מחקרים שונים העלו כי הרכיב התורשתי של אנורקסיה הוא בין 48 ל-74 אחוזים. המחקרים אף זיהו גנים ספציפיים שיש בהם הבדלים בין חולים לבריאים, למשל גנים הקשורים לסרטונין ודופמין, שני מוליכים עצביים בעלי תפקידים רבים במוח, שמשפיעים בין היתר על התנהגות אכילה. ואולם, עד כה לא הגיעו החוקרים למסקנות חותכות לגבי גנים ספציפיים הקשורים להפרעה. זאת עקב מגבלות שונות של המחקרים הללו, כמו מספר משתתפים קטן. כמה מהמחקרים אף ניסו לשחזר ממצאים שהתגלו במחקרים קודמים, ולא הצליחו בכך. 

התפתחויות בתחום המחקר הגנטי וקפיצת מדרגה בכוח החישובי של מחשבים אפשרו בשנים האחרונות לקבוע את רצף ה-DNA של גנומים שלמים, ולהשוות בין גנומים של קבוצות של אנשים (למשל בריאים לעומת חולים). בעזרת השוואות כאלה אפשר לחפש אחר אזורים ספציפיים המסבירים מצבי מחלה שונים, כמו במחקר שמצא סמנים גנטיים לסרטן השד. אולם אחד הקשיים במחקרים מסוג זה הוא שהם דורשים מדגמים גדולים מאוד כדי להגיע לתוצאות משמעותיות.

מהגנום, דרך מטבוליזם, אל הבנה טובה יותר של אנורקסיה

בשיתוף פעולה בין כמה מרכזים, קבוצת חוקרים גדולה השוותה לאחרונה בין גנומים של כ-17 אלף חולי אנורקסיה וכ-55 אלף אנשים בריאים, במטרה לחפש אחר אזורים בגנום שיש בהם הבדלים בין בריאים לחולים. זיהוי אזורים שכאלו יכול לתרום להבנה מעמיקה יותר של הגורמים הביולוגיים להפרעה הקשה הזאת. 

החוקרים זיהו שמונה אזורים בגנום השונים בין נבדקים בריאים ללוקים באנורקסיה. אזורים אלו נמצאים בגנים המקודדים לחלבונים שונים, שרבים מהם מבוטאים ברמות גבוהות במערכת העצבים המרכזית. כמו כן, חלק מהאזורים שנמצאו, קשורים להפרעות פסיכיאטריות אחרות, דוגמת דיכאון, חרדה וסכיזופרניה. באופן מפתיע, האזורים שנמצאו בהם הבדלים בין בריאים לחולים קשורים גם לתפקודים מטבוליים (תפקודי חילוף החומרים הבסיסי), כמו שמירה על רמות תקינות של סוכר באמצעות אינסולין, או שמירה על רמות תקינות של כולסטרול. קשר זה לא נמצא תלוי בגורמים גנטיים שמשפיעים על מדד מסת הגוף (BMI) על ידי החוקרים.

מכאן הסיקו החוקרים כי ייתכן שחוסר היכולת של הלוקים באנורקסיה לשמור על משקל תקין נובע, בין היתר, ממטבוליזם לא-תקין. ד״ר ג׳רום ברין (Breen), אחד ממובילי המחקר, אומר כי ״התסמינים המטבוליים שמוצגים אצל חולי אנורקסיה לרב מיוחסים להרעבה עצמית, אבל תוצאות המחקר שלנו מצביעות על כך שגורמים גנטיים-מטבוליים יכולים גם הם לתרום להתפתחות המחלה״. פרופ׳ ג׳נט טרז׳ר (Treasure) שהייתה גם היא מעורבת במחקר, מציעה שהתוצאות שהראו מדגישות את הדואליות של הפרעת האנורקסיה והשילוב של מרכיבים פסיכיאטריים ופיזיים. החוקרים ממליצים לשקול שינוי בהגדרה של אנורקסיה, כך שתהפוך להפרעה מטבולית-פסיכיאטרית, ולא פסיכיאטרית בלבד, כפי שהיא נחשבת כיום. הם מאמינים כי ההגדרה הזו תאפשר לרופאים וחוקרים נוספים להבין את ההפרעה טוב יותר, וגם לגבש דרכי טיפול מקיפות ויעילות יותר כדי לסייע לחולים.