איפה מסתתרת האמפתיה?

אמפתיה היא אחת מהתכונות הבסיסיות המאפיינות אותנו כבני אדם. היכולת שלנו להבין את רגשות הזולת ולהזדהות איתם מאפשרת לנו לקיים קשרים חברתיים משמעותיים ואף לשתף פעולה במגוון דרכים. גורמים שמשבשים את יכולתנו לחוש אמפתיה לאחרים עלולים להתבטא בשלל הפרעות נפשיות ובמבני אישיוּת חריגים.

ידוע כבר זמן מה שבני האדם אינם היצורים היחידים החשים הזדהות עם הזולת. למעשה התכונה הזאת נפוצה בחלקים נרחבים של ממלכת החי, למשל אצל עכברים וחולדות. עם זאת, היות שמדובר בתכונה מופשטת ומורכבת יחסית, חוקרים התקשו עד כה לזהות את המנגנונים המוחיים שעומדים בבסיסה.

זאת בדיוק המשימה שלקח על עצמו צוות חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית. ליתר דיוק, הם בחנו אילו אזורים מופעלים במוח כשעכברים חשים אמפתיה. לשם כך הם עשו סדרת ניסויים על עכברים שחולקו לזוגות.

בניסוי הראשון החוקרים הזריקו לאחד העכברים חומר שיצר גירוי באחת מכפות הרגליים שלו. להפתעת החוקרים, אף שהעכבר השני לא טופל, הוא החל לחקות את התסמינים של חברו וגם הפגין רגישות גבוהה לכאב. בשלב הבא הם הזריקו את החומר המגרה לשני העכברים בכלוב, ואז הזריקו לאחד מהם גם משכך כאבים. כפי שציפו, הם ראו שיפור אצל העכבר שקיבל את משכך הכאבים, אבל לא רק אצלו: השיפור נראה גם אצל שותפו לכלוב. שני הניסויים המחישו שעכברים מסוגלים לאמץ את התחושות והרגשות של חבריהם.

כאשר עכברים מגלים אמפתיה כלפי עכבר אחר, קיימת פעילות ערה באזור מוחי המכונה פיתול החגורה הקדמי, השייך למערכת הלימבית. אילוסטרציה של מסלולים במוח המערבים את המערכת הלימבית. פיתוח החגורה נראה בכחול כהה | Fernando da Cunha, Science Photo Library

מסלול של הזדהות במוח

בהמשך השתמשו החוקרים בשיטה חדשנית, הכוללת החדרת סיב אופטי דקיק לתוך המוח, כדי להשפיע על  אזורי המוח השונים בזמן אמת. בנוסף, החוקרים בחנו את מוחם של העכברים באמצעות מיקרוסקופיה קלאסית, בכדי לבחון את מידת ההפעלה של נוירונים ברחבי המוח. כך הם מצאו שכאשר עכברים מגלים אמפתיה כלפי עכבר אחר, קיימת פעילות ערה באזור מוחי המכונה פיתול החגורה הקדמי (Anterior cingulate cortex), השייך למערכת הלימבית.

המערכת הלימבית היא אוסף של אזורים סמוכים במוח שמעורבים בין השאר בהפעלת רגשות, וכן בתהליכי זיכרון ולמידה. פיתול החגורה הקדמי אחראי על תפקודים חשיבתיים ורגשיים רבים, כמו גם על מערכת התגמול. החוקרים מצאו שכאשר עכברים חשו הזדהות עם שותפם לתא, כלומר חיקו את תסמיניו, נוצרה בפיתול החגורה הקדמי פעילות, שהתפשטה אל גרעין האקומבנס המצוי בתוכה ומקושר גם הוא להנאה ולמערכת התגמול. כשהחוקרים חסמו את הפעילות הזאת, העכברים הפסיקו לחקות את תסמיני הכאב של שותפם לתא. עם זאת, הם עדיין יכלו "להעביר" זה לזה תחושות פחד, כך שהאזור שהושתק הוא רק נדבך אחד ביכולת לחוש אמפתיה.

הממצאים הללו הם הראיה הישירה הראשונה לפעילות המוחית שעומדת בבסיס היכולת לחוש אמפתיה והזדהות עם הזולת. אף על פי שהמחקר נעשה על עכברים, אותם מנגנונים מוחיים קיימים גם אצל בני אדם, כך שייתכן שהתהליך פועל בצורה דומה גם אצלנו. בריאיון לכתב העת Science אמרה מוניק סמית' (Smith), ממחברי המאמר: "כאב הוא לא רק תופעה פיזית, אלא גם תופעה רגשית". הקביעה הזאת מקבלת משנה תוקף מכך שהעכברים שחשו כאב הפגינו פחות תסמינים בנוכחות עכבר שלא סבל.

הכרת המנגנונים המוחיים של האמפתיה פותחת צוהר להבנת מצבים נפשיים רבים, החל מדיכאון וכלה באישיות אנטי-חברתית. פענוח הפעילות של האזורים הללו במוח והאופן שבו הם מתקשרים ביניהם עשוי לפתוח שער לפיתוח טיפולים יעילים יותר למצבים כאלה.