איך טמפרטורה משפיעה על חלומותינו?

במהלך שנת חלום – שמאופיינת בתנועות עיניים מהירות (תע"מ) – פוחתת יכולתם של בעלי חיים בעלי דם חם, ובהם האדם, לווסת את טמפרטורת הגוף שלהם. מנגנוני ויסות הטמפרטורה – הזעה, רעד, התנשפות – אינם מצליחים לשמור על טמפרטורת הגוף הקבועה שלנו כשאנו נכנסים לשנת תע"מ. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ברן פותח צוהר למנגנון במוח שאחראי לכך.

"האובדן של ויסות הטמפרטורה בשנת תע"מ הוא אחד מההיבטים היותר מרתקים של שינה, בייחוד משום שיש לנו מנגנונים משוכללים ששולטים על טמפרטורת הגוף שלנו כשאנו ערים או בכל שלב אחר בשינה", אומר מדען המוח מרקוס שמידט (Schmidt) מאוניברסיטת ברן ומהמחלקה לנוירולוגיה בבית החולים האוניברסיטאי של ברן. חוקרים משערים אפוא שהמוח נאלץ לבחור אם לעבד את אירועי היום באמצעות שנת חלום, או להניח להם כדי למנוע את גופנו מלהתקרר או להתחמם יתר על המידה. "השערת הקצאת האנרגיה", כפי שהיא מכונה בספרות המדעית, גורסת ששנת תע"מ צורכת משאבי אנרגיה במוח על חשבון האנרגיה הנדרשת כדי לווסת את הטמפרטורה באיברי הגוף ההיקפיים.

ההורמון שאחראי על השינה

אם השערת הקצאת האנרגיה אכן נכונה, הרי שככל שטמפרטורת הסביבה גבוהה יותר ובעל החיים צריך להשקיע פחות אנרגיה בחימום גופו, כך הוא יהיה פנוי יותר לשנת תע"מ. שמידט וצוותו ערכו ניסוי על עכברים, שבו העלו את טמפרטורת הסביבה מ-23 מעלות ל-32 מעלות למשך שעה. במהלך השעה הזאת, העכברים בילו 50 שניות יותר בשנת תע"מ מאשר בשעת שינה ב-23 מעלות: 400 שניות לעומת 350 שניות. גם מספר הפעמים שהעכברים בילו בשנת תע"מ במהלך הלילה עלה. לעומת זאת, בהמשך הניסוי הטמפרטורה הונמכה חזרה ל-23 מעלות, ושנת התע״מ התאפיינה במשך ובתדירות ״רגילים״.

השערה נוספת של החוקרים הייתה, שהורמון בשם MCH (melanocortin concentrating hormone) הוא שמשפיע על מאפייני שנת התע"מ. הורמון זה מופרש בהיפותלמוס, אזור במוח המעורב הן בוויסות טמפרטורה והן בוויסות שינה. כדי לבדוק את ההשערה הזאת, פגעו החוקרים בגֶן שמקודד לקולטן להורמון MCH. בניגוד לעכברים הנורמליים, שיש להם קולטן תקין ל-MCH, העכברים המוטנטיים לא הגיבו לעלייה בטמפרטורה, ושנת התע"מ שלהם לא התארכה כאשר ישנו בטמפרטורה גבוהה יותר. גם שלילת שינה, שהאריכה את משך שנת התע"מ בעכברים נורמליים, לא הביאה לעלייה בשנת תע"מ אצל העכברים ללא קולטן ל-MCH.

"אנו רואים שבתנאי טמפרטורה נוחים, כשאין לנו צורך בוויסות הטמפרטורה, משך שנת התע"מ הוא ארוך יותר," אומר שמידט. במילים אחרות: כאשר אין צורך להשקיע אנרגיה בוויסות הטמפרטורה, המוח שלנו יכול לנצל אנרגיה כדי לתחזק את עצמו, ואחת הדרכים לעשות זאת היא שנת תע"מ, שלפי מאמר סקירה מ-2013 עוזרת לתחזק זיכרונות. לעומת זאת, אם אנו ישנים במקום שהטמפרטורה בו אינה נוחה, על הגוף להשקיע מאמץ בשמירה על טמפרטורה נעימה בתוכו, כיוון שבמהלך השינה איננו יכולים פשוט לקום ולזוז למקום שהטמפרטורה בו נעימה יותר. האנרגיה המושקעת בכך באה על חשבון שנת התע"מ.

ליכולת לווסת את שנת התע"מ, שחשובה לתחזוק המוח, יש יתרון אבולוציוני – כיוון שכך אנו מנצלים את משאבי האנרגיה באופן מיטבי. המחקר מציע מנגנון שאחראי לכך – MCH – וייתכן שבזכות הבנה טובה יותר של המנגנון הזה, נוכל בעתיד לשפר את איכות השינה שלנו.