235 שנה לגילויו של כוכב הלכת אורנוס
משחר ימי האנושות, התבוננו בני האדם בשמים וזיהו שבעה עצמים הנעים בין הכוכבים - השמש, הירח, כוכב חמה, נוגה, מאדים, צדק, ושבתאי. מלבד השמש והירח, חמשת הגופים האחרים נראים ככוכבים, אך תנועתם בשמים בידלה אותם משאר הכוכבים. ביוונית הם כונו פלנטות - "המהלכים", ומכאן גם השם העברי - כוכבי לכת. מעמדם המיוחד התבטא בין השאר בעובדה שנקראו על שמות האלים הבולטים ביותר, ואפילו ימי השבוע נקראו על שמם. אך מעמדם הקבוע והנצחי נסדק לפני 235 שנה, ב-13 במרץ 1781, כאשר האסטרונום וויליאם הרשל, גילה כוכב לכת נוסף.
וויליאם (וילהלם) הרשל (Herschel), יליד 1738, שירת בתזמורת הצבאית של הנובר שבגרמניה, כנגן אבוב לצד אביו ואחיו. בעקבות הפסד לצבא הצרפתי ב-1757, נמלט עם אחיו לבריטניה, שמלכה, ג'ורג' השני, היה גם הוא ממוצא הנוברי. הרשל עסק שם במוזיקה, ניגן באורגן ובכינור והלחין יצירות רבות. במסגרת עיסוקו התוודע לאסטרונומים חובבים ונדבק בהתלהבותם. הוא ליטש מראות ובנה טלסקופים בעצמו ובמהרה החל בסקר שמים שיטתי, מחצר ביתו, במטרה לקטלג את כל הכוכבים הכפולים, זוגות של כוכבים הסובבים זה את זה ואפשר להבחין ביניהם רק באמצעות טלסקופ.
במרץ 1781, התבונן הרשל בכוכב ידוע בקבוצת שור, וזיהה כי הוא נע לאיטו בין הכוכבים. העצם נראה מעורפל בטלסקופ של הרשל, ללא גבול ברור. הוא העריך שמדובר בשביט, עצם בעל הילה שמתארכת לזנב כשהוא קרב אל השמש. הרשל פרסם את תגליתו ובמהרה אסטרונומים נוספים צפו בגרם השמימי המסקרן. אחד מהם, הפיני-שבדי אנדרס לקסל, היה הראשון שחישב את מסלולו סביב השמש וגילה כי הוא נע במסלול מעגלי יחסית, בניגוד למסלוליהם האליפטיים מאוד של השביטים. עובדה זו הביאה את האסטרונומים להבין שהגוף החדש איננו שביט אלא כוכב לכת שנמצא מעבר למסלולו של שבתאי.
גילויו של כוכב הלכת רק ב-1781 מפתיע. הוא זוהה ככוכב כמעט 100 שנים קודם לכן בסקר השמים שערך האסטרונום המלכותי ג'ון פלמסטיד ב-1690. גם אסטרונומים אחרים צפו בו במהלך המאה ה-18, אבל ייחסו את מה שנראה כתנועתו לשגיאות במדידת מיקומו. למעשה, בהירותו היא על סף יכולת הראיה של העין האנושית, כך שאפשר לראותו לעיתים גם בלי טלסקופ, אם כי אורו קלוש ביותר. זיהויו כגוף פלנטרי התאפשר הן בזכות הטכנולוגיה שעמדה לרשות הרשל, טלסקופ שבנה במיוחד ואיפשר לו לזהות דיסקה ולא נקודת אור, והן בזכות איכות עבודתו של הרשל, שהיה מדען קפדן ושיטתי וידע למדוד במדויק את מיקום הכוכבים.
זמן קצר לאחר התגלית, נודעה הפלנטה של הרשל בכל אירופה. בתבונתו הוא כינה אותה בשם "הכוכב של ג'ורג'" על שמו של מלך בריטניה ג'ורג' השלישי. המלך גמל לו במהרה ומינה אותו לאסטרונום המלכותי עם מילגה נאה, בתנאי שיעבור לווינדזור עם הטלסקופ שלו כדי לשעשע את בני המלוכה בלילות. בצרפת לא אהבו את הרעיון שהמלך הבריטי נמצא גם בשמים, ולכן הם כינו את הפלנטה "הכוכב של הרשל". לקראת אמצע המאה ה-19 הוא קיבל את השם אורנוס, על שמו של אל השמים היווני, שבזיווגו עם גאיה (האדמה), נולדו הטיטנים וביניהם קרונוס (המזוהה עם סאטורן מהמיתולוגיה הרומית, שעל שמו קרוי כוכב הלכת הסמוך).
הרשל עצמו המשיך לעסוק באסטרונומיה עד יומו האחרון, גילה עוד שביטים וכוכבים כפולים רבים, המציא את השם "אסטרואיד" ואפילו זיהה את קיומה של הקרינה התרמית. הוא גם היה נשיא האגודה המלכותית לאסטרונומיה ועודד את אחותו קרולין ובנו ג'ון להצליח בזכות עצמם בתחום האסטרונומיה. הרשל הלך לעולמו ב-25 באוגוסט 1822 ועל מצבתו נכתב "ניפץ את מחסומי השמים", כיאה לאדם הראשון בהיסטוריה שגילה כוכב לכת חדש.