70 שנה להולדתה של סאלי רייד, האסטרונאוטית שניפצה את תקרת הזכוכית של ארצות הברית

"האם טיסת החלל תשפיע על מערכת הרבייה שלך? האם את מתכוונת ללדת ילדים? האם תלבשי חזייה במהלך טיסת החלל? האם תתאפרי בחלל? האם את בוכה בעבודה? איך תתמודדי עם וֶסֶת במהלך משימת חלל?" אלה רק כמה משאלות העיתונאים שעמן נדרשה להתמודד סאלי רייד (Ride), האמריקאית הראשונה שטסה לחלל, לפני טיסת הבכורה שלה ב-1983. לצד זה היו גם בדיחות רבות, כמו של מנחה תוכנית הלילה, ג'וני קרסון, שדיווח כי השיגור של מעבורת החלל מתעכב עד שהאסטרונאוטית הראשונה תמצא ארנק שמתאים לנעליים שלה.

רייד התמודדה בגבורה עם השאלות, עם היחס המפלה של חלק מהציבור ועם העניין התקשורתי העצום באמריקאית הראשונה בחלל. היא ענתה בסבלנות, שמרה ככל האפשר על פרטיותה ובעיקר – עשתה את עבודתה במקצועיות וברצינות, וסללה את הדרך לנשים הרבות שטסו לחלל בעקבותיה.

רייד במטוס אימונים של סוכנות החלל | צילום: NASA
פרצה את הדרך לנשים רבות. רייד במטוס אימונים של סוכנות החלל | צילום: NASA

טניס ופיזיקה

סאלי קריסטן רייד נולדה ב-26 במאי 1951 בלוס אנג'לס, בתם הבכורה של אב שהיה מרצה למדע המדינה ואם ממוצא נורווגי שעבדה כיועצת בשירות בתי הסוהר. מגיל צעיר היא גילתה נטייה למדעים, וגם הייתה ספורטאית מצטיינת ועסקה בריצה, כדורעף, בייסבול ובעיקר בטניס. היא למדה לתואר ראשון כפול בפיזיקה ובאנגלית באוניברסיטת סטנפורד, ובשלב מסוים לקחה פסק זמן מהלימודים כדי לנסות לפתח קריירת טניס מקצוענית. ב-1973 סיימה את לימודי התואר, והמשיכה לתואר שני באסטרופיזיקה ולאחר מכן לדוקטורט. היא התמחתה בלייזרים חזקים, ועבודת המחקר שלה עסקה במפגש בין לייזר לתווך הבין-כוכבי.

רייד במעבדת הפיזיקה בסטנפורד בלימודי הדוקטורט שלה | צילום: אוניברסיטת סטנפורד
נטייה למדעים מגיל צעיר. רייד במעבדת הפיזיקה בסטנפורד בלימודי הדוקטורט שלה | צילום: אוניברסיטת סטנפורד

כשהייתה לקראת סיום הדוקטורט נתקלה במודעה בעיתון הסטודנטים של סטנפורד, ובה נאמר כי סוכנות החלל האמריקאית מגייסת אסטרונאוטים חדשים, ובפעם הראשונה גם אסטרונאוטיות. בשנים הראשונות של תוכנית החלל האמריקאית נאבקו נשים להצטרף לשורותיה, אך נדחו. ברית המועצות, לעומת זאת, ראתה בכך פוטנציאל תעמולתי, ושיגרה אישה לחלל, ולנטינה טרשקובה (Tereshkova), כבר ב-1963. עם זאת, גם לרוסים לא הייתה אז כוונה אמיתית לשלב נשים באופן שוויוני בתוכנית החלל שלהם. הפעם השנייה שברית המועצות שיגרה אישה לחלל הייתה רק 19 שנים לאחר מכן, עם טיסתה של סבטלנה סביצקאיה (Savitskaya) ב-1982.

קבוצת האסטרונאוטים שגייסה נאס"א ב-1978 נועדה לאייש את הטיסות המתוכננות הרבות של מעבורות החלל החדשות. בניגוד לחלליות הקודמות, המעבורת יכלה לשאת צוות של שבעה אסטרונאוטים, שרק שניים מהם מטיסים אותה, והשאר עוסקים במשימות טכנולוגיות ומדעיות. לכן סוכנות החלל גם לא הייתה צריכה לגייס רק טייסים, ופתחה את שורות האסטרונאוטים החדשים גם לרופאים, מהנדסים ומדענים במגוון תחומים. רייד החליטה לנסות את מזלה. מתוך 8,000 מועמדים בחרה בסופו של דבר סוכנות החלל 35 אסטרונאוטים חדשים, בהם שש נשים, ובפעם הראשונה גם אסטרונאוטים שחורים ובני מיעוטים אחרים.

רייד (משמאל) עם ארבע מחברותיה לקבוצת האסטרונאוטים במהלך האימונים. משמאל: ג'ודית רזניק, אנה לי פישר, קתרין סליבאן, מרגרט סדון | צילום: NASA
פורצות דרך. רייד (משמאל) עם ארבע מחברותיה לקבוצת האסטרונאוטים במהלך האימונים. משמאל: ג'ודית רזניק, אנה לי פישר, קתרין סליבאן, מרגרט סדון | צילום: NASA

איפור ותקשורת

ב-1979 השלימו רייד והאסטרונאוטים החדשים את הכשרתם הבסיסית, אך השלמת הפיתוח של המעבורת התעכבה, והמעבורת הראשונה שוגרה רק ב-1981. בינתיים שולבו האסטרונאוטים החדשים בפיתוח מערכות שונות, ורייד הייתה בצוות שפיתח את ה-Canadarm, הזרוע הרובוטית שתרמה קנדה לתוכנית המעבורות, ונועדה לשלוף לוויינים מתא המטען של המעבורת, או ללכוד אותם בחלל ולאפסנם בתא. כמו כן במהלך שתיים מהטיסות הראשונות של המעבורות היא הייתה אשת הקשר של האסטרונאוטים בצוות מרכז הבקרה.

לאחר טיסות הניסוי של המעבורת הראשונה, קולומביה, ב-1983 הצטרפה לצי המעבורת השנייה, צ'לנג'ר. רייד שובצה למשימת החלל השנייה של המעבורת הזו, ביוני 1983, בפיקודו של רוברט קריפן (Crippen), שהיה הטייס של קולומביה בטיסת הבכורה שלה. קריפן היה מעורב בבחירתה של רייד להיות האמריקאית הראשונה בחלל. "כל הנשים היו מצוינות, וכל אחת מהן הייתה יכולה להיות הראשונה", אמר למחברי הספר Bold They Rise על ההיסטוריה של מעבורת החלל. "חשבתי שסאלי מתאימה לטיסה הזו מכמה סיבות. היא הייתה אחת המומחים בזרוע ההפעלה מרחוק, שהייתה חיונית להצלחת המשימה הזאת. אהבתי את ההתנהלות ואת ההתנהגות שלה. היא השתלבה בצוות היטב וידעתי שכולנו נסתדר מצוין. היא הייתה האדם הנכון למשימה הזו".

חברי וחברת הצוות של משימת STS-7. במרכז למטה: המפקד רוברט קריפן | צילום: NASA
השתלבה היטב בצוות המשימה. חברי וחברת הצוות של משימת STS-7. במרכז למטה: המפקד רוברט קריפן | צילום: NASA

בניגוד לנוהל המקובל בנאס"א, שכל אנשי הצוות מקבלים יחד את ההודעה על שיבוצם למשימה מסוימת, רייד זומנה לפגישה אישית עם קריפן ומנהל התוכנית, ואז לפגישה עם כריס קראפט (Kraft) שהיה אז מנהל תוכנית החלל המאוישת של בסוכנות החלל. "הוא הסביר לי על העניין התקשורתי הצפוי, שאל אם אני מוכנה להתמודד עם זה, והציע כל עזרה שאזדקק לה", אמרה רייד למחברי הספר, והוסיפה כי נאס"א הצליחה לשמור עליה מעודף תשומת לב תקשורתית רוב הזמן. "נתתי מעט ראיונות במהלך האימונים, ורק ממש לקראת המשימה היו כמה ראיונות. רוב הזמן בנאס"א איפשרו לי לעסוק באימונים ולהכנות במשימה, ועשו עבודה טובה בכך. הייתי מרוכזת בעבודה, ולא בתקשורת".

על אף השילוב המוצלח של נשים בתוכנית החלל, גם בתוך נאס"א לא כולם ידעו בדיוק איך להתמודד עם שיגור ראשון של אישה לחלל, במיוחד בפרטים הקטנים, כמו אישור והכנת הציוד האישי של האסטרונאוטים. "המהנדסים בנאס"א, בתבונתם האינסופית, החליטו שאישה בחלל תרצה להתאפר, אז הם הכינו ערכת איפור ובאו אליי להתייעץ לגבי תכולתה. זה היה הדבר האחרון שעניין אותי בתקופת האימונים. היו נשים אסטרונאוטים אחרות שייעצו להם מה לשים בערכת האיפור החללית, או כמה טמפונים צריכים לשים בערכת חלל. אני זוכרת  שבאו לשאול אותי כמה טמפונים צריכים לשים בציוד למשימה של שבוע, ואם מאה יספיקו. אמרתי להם שגם מחצית הכמות היא הרבה מעבר לטווח הביטחון".

רייד בעמדת התקשורת בחדר הבקרה במהלך משימה של המעבורת קולומביה | צילום: NASA
התמקדה באימונים, ולא בשאלות על איפור בחלל. רייד בעמדת התקשורת בחדר הבקרה במהלך משימה של המעבורת קולומביה | צילום: NASA

הדבר הכיפי ביותר

העניין התקשורתי בשיגור של אישה אמריקאית לחלל תורגם גם לעניין ציבורי. ביום השיגור, 18 ביוני 1983, התקבצו סביב מרכז החלל כרבע מיליון בני אדם. רייד השתדלה להתמקד במשימה עצמה: צוות המעבורת הציב בחלל שני לווייני תקשורת, וכן הפעיל בפעם הראשונה "לוויין מעבורת", שהוצב במסלול במהלך משימתה של המעבורת בחלל, ולקראת סיומה נאסף בחזרה למעבורת ונחת עמה. כמפעילת הזרוע הרובוטית מילאה רייד תפקיד מרכזי בביצוע המוצלח של המשימות האלה.

משימת STS-7 נמשכה ששה ימים. לאחר החזרה לכדור הארץ אמרה רייד לכתבים "אני בטוחה שזה היה הדבר הכיפי ביותר שאי פעם אעשה בחיי". כבר בשנה שלאחר מכן היא קיבלה הזדמנות לשוב ולשחזר את הכיף, כששובצה למשימה נוספת במעבורת צ'לנג'ר, שוב בפיקוד של קריפן, והפעם עם אישה נוספת בצוות, קתרין סליבאן (Sullivan), שגם הייתה האישה האמריקאית הראשונה שביצעה הליכת חלל, במשימה הזו. גם הפעם רייד הייתה אחראית על הצבת לוויינים במסלול בעזרת הזרוע הרובוטית, לצד תפקידים במשימות האחרות של המעבורת. הצוות בילה שמונה ימים במסלול סביב כדור הארץ, ורייד בגיעה במצטבר ל-343 שעות בחלל.

לאחר משימת החלל השנייה שלה שובצה רייד למשימת חלל שלישית, גם היא בצ'לנג'ר, ביולי 1986. אלא שחצי שנה לפני משימה המתוכננת התפוצצה המעבורת זמן קצר לאחר השיגור למשימתה העשירית. האסון הכה בתדהמה את אמריקה, ורייד, במקום להמשיך באימונים למשימה, מונתה לחברה בוועדת רוג'רס שהקימה נאס"א לחקור את נסיבות האסון, וכללה בין השאר את ניל ארמסטרונג, שהיה האדם הראשון על הירח, ואת הפיזיקאי הידוע ריצ'רד פיינמן. הוועדה מצאה כי אטם גומי באחד מטילי ההאצה נסדק בשל מזג האוויר הקפוא בפלורידה לפני השיגור, מה שגרם לדליפת גזים לוהטים ולפיצוץ מיכל הדלק החיצוני. בעקבות האסון הוקפאה תוכנית המעבורות לשנתיים וחצי, וחודשה רק ב-1988.

רייד שובצה בינתיים לתפקיד ניהולי בוושינגטון, הובילה את התכנון האסטרטגי של נאס"א לשנים הבאות והקימה את לשכת המחקר של סוכנות החלל.

רייד (מימין) במשימת החלל השנייה שלה, עם סליבאן | צילום: NASA
הנשים הבאות בחלל כבר לא עוררו הד תקשורתי כה נרחב. רייד (מימין) במשימת החלל השנייה שלה, עם סליבאן | צילום: NASA 

סודות ופעילויות אחרות

ב-1987 פרשה רייד מנאס"א, והצטרפה למרכז למחקרי ביטחון ופיקוח על נשק באוניברסיטת סטנפורד. לאחר שנתיים מונתה לפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, תפקיד שבמסגרתו המשיכה להיות מעורבת בפעילות מחקרית של נאס"א, וכן בפעילות חינוכית של הסוכנות ובהנגשת מדע לציבור הרחב. ב-2001 ייסדה וניהלה את חברת Sally Ride Science הממשיכה לפעול גם כיום כעמותה, ומקדמת פעילות חינוכית בנושאי מדעים וחלל, בעיקר בקרב ילדות ונערות.

ב-2003 התבקשה רייד להצטרף לוועדה שחקרה את אסון התרסקותה של מעבורת החלל קולומביה, במשימה שבה נספה גם האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון. היא הייתה האדם היחיד שהיה בוועדות החקירה של שני אסונות המעבורות. לצד העיסוקים האלה מצאה זמן להיות שותפה בכתיבתם של שבעה ספרי ילדים בנושאי חלל, וגם להופעה בפרק של סדרת הטלוויזיה "מגע של מלאכים".

ב-2011 חלתה רייד בסרטן הלבלב. היא שמרה בסוד את דבר המחלה ואת הטיפולים הקשים שעברה, והמשיכה ככל האפשר לתפקד באופן שגרתי. ביולי 2012 הלכה לעולמה לאחר 17 חודשי מאבק במחלה, בגיל 61 בלבד.

ב-1982 נישאה רייד לאסטרונאוט סטיבן הולי (Hawley), והם התגרשו ב-1987. רק לאחר מותה נחשף סודה האישי בהודעה לעיתונות של החברה שניהלה. בהודעה נאמר כי בת זוגה ב-27 השנים האחרונות הייתה טאם אושוגנסי (O'Shaughnessy), אשת חינוך וסופרת ילדים, שהייתה שותפה לכתיבת ספריה של רייד ולניהול החברה שהקימה. השתיים הכירו כשחקניות טניס צעירות, ושמרו על זוגיותן בסוד במשך שנים ארוכות. היציאה מהארון לאחר מותה הפכה את רייד לא רק לאמריקאית הראשונה שטסה לחלל, אלא גם ללסבית הראשונה שעשתה זאת.

שלישית מימין: טאם אושוגנסי, חמישית: אגדת הטניס בילי ג'ין קינג | צילום מסך מתוך סרטון האירוע
הצגה ראשונה של בול דואר אמריקאי המנציח את רייד ב-2018. שלישית מימין: טאם אושוגנסי, חמישית: אגדת הטניס בילי ג'ין קינג | צילום מסך מתוך סרטון האירוע

רייד סיפרה בראיונות כי החלום שלה לא היה להיות מפורסמת, או לעשות היסטוריה כאישה האמריקאית הראשונה בחלל, אלא פשוט לטוס לחלל, לחוש את חוסר המשקל, להתבונן אל מרחבי החלל ולראות את כדור הארץ מלמעלה. אבל ההיסטוריה הציבה אותה במקום שבו היא שימשה מודל לחיקוי לנשים, נערות וילדות רבות. היא אימצה בחום את התפקיד הזה ופעלה רבות לעידוד בנות ללימודי מדעים וטכנולוגיה, ולניפוץ תקרות זכוכית באופן כללי. "זה לא סוד שאני לא נלהבת לקשור את שמי לדברים שונים", אמרה בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-2003. "לא כתבתי את זכרונותי ולא הסכמתי לשתף פעולה עם סרט טלוויזיה על חיי. אבל זה נושא שאני בהחלט נותנת לו את חסותי".

סרטון קצר של מוזיאון סמית'סוניאן על סאלי רייד (באנגלית): 

0 תגובות