אנחנו מחממים בו אוכל, אורזים בו כמעט הכול ואפילו לובשים איתו ומכינים ממנו צעצועים. ובכל זאת, כל כך מעט ידוע לנו על הסכנות הבריאותיות הטמונות בו, או אם יש כאלה בכלל. ממה באמת כדאי להיזהר כשמתעסקים עם כלי פלסטיק?
תחקיר המערכת מיום חמישי האחרון עסק בסכנות הנובעות משימוש מוגבר במוצרי פלסטיק. התחקיר סקר את ההשלכות הבריאות האפשריות מחשיפה לחומרים שמופרשים מפלסטיק ואת ההשלכות הסביבתיות הקשות של הצטברות פסולת פלסטיק שאיננה מתכלה. הכתבה אמנם הביאה לא מעט טענות חד-משמעיות, אך כשבודקים את המחקרים בשטח רואים בעיקר הרבה בלבול וסתירות. הצטברות הראיות המחקריות עד כה מצדיקה לנקוט באמצעי זהירות מסוימים בשימוש שאנו עושים בכלי פלסטיק. אך אל דאגה – אינכם צריכים לזרוק את כלי הפלסטיק מהבית – פשוט מוטב להשתמש בהם בתבונה.
לפני שנדון בהשלכות של השימוש בכלי פלסטיק, חשוב שנבין על מה אנחנו מדברים בדיוק. "פלסטיק" הוא שם כללי לקבוצה המונה מאות חומרים שונים, שמאופיינים בכך שהם מורכבים ממולקולות-ענק המכונות פולימרים. פולימר הוא חומר הבנוי מיחידה קצרה בשם מונומר שחוזרת על עצמה שוב ושוב כמו חוליות בשרשרת. בטבע אנחנו מכירים פולימרים כמו עמילן או תאית – רב סוכרים הבנויים משרשראות של גלוקוז, או חלבונים – שהם פולימרים הבנויים מחומצות אמינו.
פלסטיק הוא קבוצה של פולימרים סינתטיים שאפשר לעבד ולעצב לצורה הנדרשת כדי לייצר מהם חפצים קשיחים. הם מורכבים מחומרים אורגניים שמקורם בנפט, ומעורבבים לא פעם בחומרים נוספים שנועדו להקנות להם תכונות שונות.
הפיתוח של פולימרים בשימוש האדם החל כבר באמצע המאה ה-18, בחומרים מבוססי תאית או חלבון. הפלסטיק הסינתטי הומצא רק בתחילת המאה ה-20 והשימוש בו התרחב מאוד בעשורים האחרונים.
מאז שהחל השימוש בו הפלסטיק נכנס לשימושים רבים בחיינו. אנחנו לובשים אותו, משתמשים בו ככלים ורהיטים, אורזים בו דברים, מוליכים נוזלים בצינורות פלסטיק, מבודדים בו חוטי חשמל ועוד. ועם זאת, בהיותו חומר חדש יחסית המידע על הסיכונים הכרוכים בשימוש בו רק מתחיל להצטבר.
אחד החששות הגדולים ביחס לפלסטיק הוא מהשימוש בו במגע עם מזון. חומרים המצויים במגע עם המזון עלולים ליצור איתו תגובות בתנאים שונים. חלקם עלולים לשרר לתוכו חומרים כשמחממים את האוכל או במהלך הקירור שלו, וכמובן גם הרכב המזון משפיע: האם יש בו הרבה מים, האם הוא חומצי, שמנוני או מכיל אלכוהול. בתנאים מסוימים כלי פלסטיק מסוימים עלולים לשחרר לתוך האוכל לתוכו כמויות קטנות של חומרים שעלולים להיות מזיקים לבריאות.
אחת הבעיות הגדולות כשאנו רוצים לבדוק את ההשפעות האפשריות של חומרים שמשתחררים מאריזות ומכלי פלסטיק למזון היא שקשה מאוד להעריך את הסיכונים הללו. אנו חשופים באופן יומיומי למגוון גדול של חומרים, שחלקם מתפרקים מהר, וקשה מאוד ליצור מדידה אחידה שלהם. הממצאים שמתקבלים כיום במחקרים הם מעורבים, כך שבחלקם נמצאות השפעות על התפתחות ילדים או מתאם בין צריכה חומר זה או אחר להשמנה ובחלק לא. מחקרים אחרים נעשים על חיות מודל וקשה לדעת עד כמה הם תקפים לבריאות האדם.
ביספנול
ובכל זאת, חשוב להרחיב על שני סוגי חומרים שהמידע שיש לנו עליהם רב יחסית. הראשון מביניהם הוא ביספנול A (או בקצרה BPA), שנפלט מפלסטיק קשיח ושקוף הנקרא פוליקרבונט ועלול לגרום להפרעות במערכת ההורמונלית. השימוש בו בעייתי במיוחד במוצרים המשמשים להזנת תינוקות וילדים. וכפי שציינה בתחקיר "המערכת" ד"ר חגית אולנובסקי, גם הניסיון להחליף את ה-BPA בחומרים אחרים בניסיון לאפשר את השימוש המסחרי בפוליקרבונט, היה בעייתי.
עם זאת, הדיון בסכנות ה-BPA עדיין מתנהל במלוא עוזו. בארה"ב הוחלט בשנת 2014 לקבוע שהוא בטוח שלימוש ברמות שבהן הוא מצוי במזון. לעומת זאת, באירופה הורידו את סף הצריכה המאושר של החומר על סמך מבדקי בטיחות בחיות, וועדה שבודקת את הנושא צפויה לתת את חוות דעתה במהלך 2017.
פתלטים
הסוג השני של החומרים שעלו למודעות בשנים האחרונות, ואף הייתה התייחסות נרחבת אליהם בכתבה, הם הפתלטים – חומרים שמוסיפים לפלסטיק כדי להגדיל את גמישותו ואת שקיפותו. הם נמצאים בשימוש רחב גם בתעשיית הקוסמטיקה, למשל במחזקי ציפורניים, בתכשירים לעיצוב השיער, בממסים ובחומרי ריח.
בכתבה הייתה התייחסות נרחבת לחומרים הללו. מומחי הבריאות קבעו שהם גורמים לשיבושים הורמונליים ומשפיעים על מערכות רבות בגוף: פוריות הגבר והאישה, סוגי קטן תלויי הורמונים כמו סרטן השד והערמונית, הפרעות בבלוטת התריס ואפילו פגיעה באינטליגנציה.
ממצאים ממחקרים בבני אדם אכן מעידים על מתאם בין הפרשת פתלטים בשתן לסימפטומים שונים כמו השמנה, וממצאים ממחקרים שנעשו על חיות מודל מראים על פגיעה בפוריות. עם זאת, רשויות הבריאות דוגמת המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית קבעו כי אין עדיין מספיק מידע כדי לקבוע שיש קשר סיבתי בין הפתלטים לפגיעה בבריאות. עד כה השימוש בחומרים אלו הוגבל לצעצועים לילדים בלבד, ולא נדרש במוצרי פלסטיק לשימוש אחר.
בחלק בתוכנית שהוקדש למדידת הזליגה של פתלטים מהפלסטיק אל המזון לא הוצגו לנו התוצאות ולא הוגדר באופן מסודר מהי כמות גבוהה או נמוכה של החומר ששימש בקבוצת הביקורת (מזון שאופסן בזכוכית עד למועד הבדיקה). לא צוין אפילו אם יש תקן שמגדיר מהי החשיפה המותרת, כפי שמקובל למשל במים.
למרות הקושי במדידת ההשפעות של הפלסטיק לסוגיו על הבריאות, והיעדר ביסוס מדעי רחב, הצטברו כבר מספיק ראיות לסיכונים אפשריים המצדיקים לנקוט בזהירות מונעת. ההכרה בסיכונים הפוטנציאליים הנובעים משימוש בפלסטיק לאריזת מזון הובילה לביסוס תקנים המגבילים את סוגי החומרים המותרים בשימוש במגע עם אוכל. במטרה לשמור על בריאות הציבור. בישראל קיים תקן 5113 שהוחל בשנת 2002 ואינו עדכני, אך מאז 1999 קיימת בארץ מדיניות של אימוץ התקינה הבינלאומית ומכון התקנים פרסם הנחיה שמפנה לתקנים העדכניים הנהוגים באירופה ובארצות הברית.
למרבה הצער הבדיקות כיום נעשות על בסיס וולונטרי והאכיפה שלהן אינה מספקת. כמו כן, משרד הבריאות אינו בודק כלל את האריזות והכלים להובלת מזון ומפנה את היצרנים למעבדות מאושרות. אפשר רק לקוות שמדיניות התקינה והאכיפה תתעדכן כדי לשמור על האינטרסים של הציבור.
כללי זהירות
ועדיין, לכולנו יש כלי פלסטיק בבית וסביר להניח שלא נרצה להחליף את כל תכולת ארונות המטבח שלנו. איך נוכל בכל זאת להפחית את החשיפה לחומרים שעלולים לזלוג מהפלסטיק? ד"ר אולנובסקי מציעה שורה קצרה של המלצות שניתן ליישם בקלות בבית:
מותר לאחסן בכלי פלסטיק מזון קר ומזון בטמפרטורת החדר. הניחו למזון החם להצטנן בסיר במקרר והעבירו אותו למחרת היום לכלי לפי בחירתכם.
אם כלי פלסטיק מתחיל להיראות בלוי, החליפו אותו.
פלסטיק איכותי כנראה טוב יותר מהפלסטיק החד-פעמי, אבל לחלוטין אין הכרח לקנות דווקא את הכלים הכי יקרים.
באפייה, במקום להשתמש בתבניות נייר חד-פעמיות המצופות בשכבה פלסטית, השתמשו בתבנית רגילה של התנור ורפדו את תחתיתה בנייר אפייה.
מעטו לחמם מזון בכלי פלסטיק. אם חייבים, מוטב לחמם לטמפרטורה לא גבוהה ומדי פעם לעצור את המיקרוגל ולערבב את המזון.
