מעקב באמצעות שבב?
מאוד לא סביר

נגיף הקורונה החדש, SARS-CoV-2, עדיין מתפשט ומפיל חללים ברחבי העולם, ואיתו מופצות שלל תיאוריות קונספירציה חדשות. בכתבה המתעדכנת של מכון דוידסון אנו מנסים לעשות סדר בשמועות. כאן ננסה לאתגר את אחת מהתיאוריות החדשות, הגורסת כי המיליארדר והנדבן ביל גייטס השתתף בייצור נגיף הקורונה כדי שיוכל להשתיל בבני אדם שבבי מעקב – שנועדו כביכול לזהות אם אנשים התחסנו נגד הנגיף אך בנוסף יעקבו אחריהם בסתר. תיאוריית הקונספירציה הזאת הוזכרה כ-20 אלף פעם ביום במהלך חודש אפריל, ואפילו רוג'ר סטון, אחד מיועציו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הפיץ אותה. באופן לא מאוד מפתיע, אין בה ממש. 

הבה נפרק את התיאוריה לגורמים:

קרן ביל ומלינדה גייטס

ביל גייטס, מייסד חברת הטכנולוגיה מיקרוסופט ואחד האנשים העשירים בעולם, השקיע חלק ניכר מהונו בהקמת קרן ביל ומלינדה גייטס, שמסייעת לאנשים עניים בעולם השלישי באמצעות השקעות בחינוך, בריאות, חקלאות ועוד. בין השאר הקרן תרמה מאה מיליון דולר למאבק במחלת הקורונה ולמחקרים העוסקים בפיתוח בדיקות אבחוניות, תרופות ובידוד של הנגיף החדש, וכן בהגנה על אוכלוסיות בסיכון מפני הנגיף. הקרן מממנת כבר שנים רבות מחקרים שעוסקים במחלות נגיפיות, ולמעשה כבר בשנת 2015 הרצה ביל גייטס על חוסר המוכנות של העולם המודרני להתפרצות מגפה עולמית.

סרטון: 

הקרן תרמה פעמיים בעבר למכון בשם פירברייט (Pirbright), העוסק במחקר ביולוגי. בשנת 2013 היא מימנה מחקר העוסק במחלות נגיפיות של כבשים ובקר כמו מחלת הפה והטלפיים, ובשנת 2016 תרמה למכון שוב, הפעם לצורך פיתוח חיסון כללי נגד נגיפי שפעת.

תיאוריית הקונספירציה מתבססת על העובדה שמכון פירברייט הוציא לפני שנתיים פטנט על פיתוח זן מוחלש של נגיף השייך למשפחת הקורונה. זהו נגיף שונה מהנגיף SARS-CoV-2, והוא פוגע רק בעופות - המטרה הייתה לפתח חיסון לתרנגולות נגד המחלה שהוא גורם. לא רק שמדובר במטרה חשובה, שתסייע לספק ביצים ובשר לאוכלוסייה האנושית הגדלה בהתמדה, אלא שהיא גם כלל לא קשורה למגפת ה-COVID-19 - מדובר בנגיף אחר מתוך משפחה גדולה. עד כה לא אושר שום פטנט הנוגע למלחמה בנגיף הקורונה החדש, והמאמצים לפיתוח חיסון נגדו נמשכים במרץ. ככל הנראה תעבור קרוב לשנה עד שהמאמצים האלה ישאו פרי.

הקרן של ביל ומלינדה גייטס תרמה רבות למחקר רפואי, בין השאר גם למכון פירברייט. ביל גייטס | United States Department of Health and Human Services

מהונדס או לא מהונדס?

כבר דנו בעבר במחקרים שמראים שנגיף הקורונה החדש אינו מהונדס, אלא עבר כנראה באופן טבעי מבעלי חיים לבני אדם, לכן רק נזכיר בקצרה שמחקרים רבים השוו את הרצף הגנטי שלו לאלה של נגיפים רבים שפוגעים בבעלי חיים, ונראה כי הדמיון הגנטי שנמצא ביניהם מאשר את מקורו הטבעי. עד כה לפחות שבעה מינים של נגיפים ממשפחת הקורונה עברו מבעלי חיים לבני אדם, ביניהם נגיף הסארס שהתפרץ בתחילת שנות ה-2000, נגיף ה-MERS שעבר לבני אדם מגמלים בעשור הקודם, וכעת נגיף SARS-CoV-2.

הדמיון הגנטי הרב שנמצא בין הנגיפים מצביע על קרבה אבולוציונית בין נגיפי קורונה קיימים לבין SARS-CoV-2. לא סביר שנגיף שהונדס במעבדה יכיל רצף גנטי זהה כמעט לחלוטין לנגיף אחר שקיים בטבע. אומנם הדמיון הגנטי לא מוכיח חד משמעית שהנגיף לא הונדס, אך הרצף שלו מתאים למה שהיינו מצפים מנגיף שהתפתח באופן טבעי.

השתלת שבבים

רעיון השתלת שבבים בבני אדם אינו חדש. כבר בשנת 1998 הדגים קווין וורוויק (Warwick) מאוניברסיטת רדינג שמדובר באפשרות מעשית, כשהשתיל בזרועו שבב RFID תת-עורי. באמצעות השבב הוא הצליח לפתוח דלתות אוטומטיות, וגם להדליק ולכבות אורות ומכשירים נוספים. בהמשך, כדי להוכיח עד כמה רחוק אפשר לקדם את הטכנולוגיה הזאת, הוא השתיל בגופו בשנת 2002 שבב נוסף, שהתחבר לסיבי עצבים בזרועו ותקשר באופן אלחוטי עם האינטרנט. באמצעות השבב החדש הוא הצליח לשלוט בזרוע רובוטית רחוקה ואף קיבל חיווי תחושתי בקצות אצבעותיו. 

בשנים שחלפו מאז הטכנולוגיה התפשטה לאיטה, ועוד אנשים השתילו בגופם שבבים במטרה לחסוך מעצמם את הצורך לשאת כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית, כסף מזומן ועוד. בשנת 2017, למשל, כ-40 עובדים בחברה למכונות אוטומטיות למשקאות וחטיפים בוויסקונסין התנדבו להשתיל בגופם שבב בגודל של גרגיר אורז שישמש אותם בתור ארנק אלקטרוני. הפעולה נתקלה בתגובות שליליות מנימוקים דתיים. במדינות חילוניות יותר, כמו שבדיה, התופעה מוכרת יותר, אם כי עדיין אינה נפוצה במיוחד. 

החשש משימוש לרעה בטכנולוגיית ההשתלה, למשל למטרות מעקב אחרי אנשים במעין גרסה מתקדמת של מסכי הטלסקרין המשגיחים על הציבור בספר 1984 מאת ג׳ורג׳ אורוול, אינו מוגבל רק לחובבי קונספירציות. במדינת ויסקונסין בארצות הברית לדוגמה, העבירו לפני כמה שנים תיקון לחוק האוסר על התקנת שבב בגופו של אדם ללא הסכמתו, ולא מאפשר למעסיקים לחייב את עובדיהם להתקין שבב בגופם.

בעולם המודרני אנחנו חשופים למעקב כמעט בכל רגע. הטלפונים שלנו מדווחים כל הזמן על מיקומנו, הרשתות החברתיות מתעדות את הקשרים החברתיים שלנו, אתרים מנטרים את הרגלי הגלישה שלנו, ואפילו מדדי גוף כמו דופק, חום וטביעת אצבע נאספים באמצעות טלפונים חכמים, צמידים ושעונים. היו גם מקרים בהם מעסיקים התקינו תוכנות מעקב במחשב או בטלפון שנתנו לעובדיהם.

אך בניגוד למכשירים החכמים שרובנו נושאים על גופנו מתוך בחירה, התקנת שבב RFID תת-עורי היא צעד הרבה יותר מחייב. בניגוד לטלפון או לצמיד חכם שאפשר פשוט להניח על השולחן, כדי להוציא מהגוף שבב מושתל או להשבית אותו כבר צריך עזרה של מומחים, לעתים אפילו ניתוח כירורגי. אומנם השבב עצמו מכיל מידע מוגבל, שעיקרו מספר מזהה של השבב וערך הניתן לתכנות בגודל של קילו-בייטים בודדים – מספיק כדי להשתמש בשבב כארנק חלופי, אך לא מעבר לזה. אולם גם המידע המועט הזה עלול לשמש לפגיעה בפרטיותנו, למשל בעקבות פרצת אבטחה בשבב עצמו, או איסוף המידע שחלק מהשבבים מסוגלים לשדר.

התופעה של השתלת שבבים מתחת לעור לשימוש כארנק אלקטרוני מתפשטת, אך עדיין רחוקה מלהיות נפוצה. אילוסטרציה של שבב להשתלה | Shutterstock, ToKa74

השבב והנגיף

בעקבות התפרצות הקורונה התעורר הצורך לתעד מי האנשים שנדבקו בנגיף, ובעתיד גם לדעת מי כבר חוסנו ומי לא. במדינת ישראל, לדוגמה, המעקב אחרי חיסונים שאזרחי המדינה מקבלים נעשה באמצעות רישום בפנקס חיסונים, שהמידע הקיים בו שמור בידי כמה גורמים המחזיקים במאגר לזמן מוגבל. הבעיה מתחדדת אף יותר במדינות מתפתחות, נטולות מערך בריאות ציבורי מוסדר, כיוון שאין להן שום דרך לתעד את האוכלוסייה המחוסנת.

חוקרים מאוניברסיטת רייס בטקסס הציעו לתעד אנשים שקיבלו חיסון, על ידי כך שישלבו בו מעין דיו עמיד שיישאר מתחת לעור למשך כחמש שנים. הדיו ישמש כברקוד, כלומר כסמל נייח שאפשר לקרוא באמצעות קורא חיצוני מיוחד. ה"דיו" הזה הוא למעשה מולקולה המכונה נקודה קוונטית ומקרינה אור פלואורסצנטי בתחום התת-אדום, שאינו נראה לעין האנושית. הנקודה הקוונטית לא תוכל כמובן לשדר או לקלוט מידע מרחוק, ועל אחת כמה וכמה לא לעקוב אחר תנועותיו של האדם. רק כשהקורא החיצוני יאיר עליה אור באורך הגל המתאים היא תפלוט בחזרה אור תת-אדום, שאינו מזיק לגוף האדם. האור הנפלט ייקלט בחיישן וכך ניתן יהיה לדעת מי חוסן כבר ומי לא.

אולם מאחר שקרן ביל ומלינדה גייטס סייעה במימון המחקר, חובבי הקונספירציה הלכו הרבה צעדים רחוק יותר וטענו שהחיסון עצמו כולל ברקוד שישמש למעקב אחרי כל המחוסנים. לזה אין כמובן כל שחר, או אפשרות טכנולוגית. שבבים אפשר להשתיל כיום רק בניתוח שנעשה בהסכמה, ומדובר בפעולה הרבה יותר מורכבת ממתן חיסון בזריקה. אין דרך שבה ניתן להכניס שבב שאוסף ומשדר מידע בעזרת זריקה פשוטה. 

הלקח העיקרי הוא שכשאנו נחשפים למידע באינטרנט, מוטב תמיד לקחת אותו בערבון מוגבל, ולבדוק אם הוא מבוסס על עובדות ואמיתות, או שמא מדובר בשמועה ותו לא. מצבים רבים, בינהם כמובן גם מגפה כלל עולמית, עשויים לעורר בנו חרדה ולפתות אותנו להאמין לכל שמועה שרצה בוואטסאפ. עלינו מוטלת האחריות להתייחס לשמועות הללו בספקנות ולבחון מה מהן מתיישב עם האמת העובדתית ועם השכל הישר, ומה אפשר להכתיר כחדשות כזב – פייק ניוז.