אמונה טפלה שמקורה כבר במאה ה-16 מזהירה שבצל סופח אליו מחלות ולכן מסוכן לאכול אותו. המדע מוכיח: לסברה הזאת אין שום קשר למציאות

ברשת מתגלגל כבר שנים מכתב שרשרת שמספר על סגולות הבריאות של הבצל וכמעט באותה נשימה מזהיר מפני רעילותו. כשניסינו להתחקות אחרי מקורו, מלאכת הבילוש הובילה אותנו אל פוסט בבלוג בישול אמריקאי שפורסם כבר ב-2008, אך המחברת הסירה אותו מאז. "ארגון הבצל הלאומי" בארצות הברית, מצביע גם הוא על הבלוג כמקור הפרסום, אך גם מציין שלאמונה הטפלה הזאת יש שורשים היסטוריים עמוקים שמגיעים כבר למאה ה-16.

הפרט הזה מפתיע, משום שההבנה שחיידקים גורמים למחלות הגיעה רק במחצית השנייה של המאה ה-19, בעיקר הודות למחקריהם של לואי פסטר ורוברט קוך. עד אז התפיסה המקובלת הייתה שמחלות נגרמות מ"אוויר רע" ולכן האמונה הטפלה המקורית הייתה כנראה שבצלים סופחים אליהם את הרעלים שבאוויר. עם גילוי החיידקים השתנתה האמונה הכוזבת כדי להתאים את עצמה לממצאים החדשים.

אז מה אומרות האמונות הטפלות לגבי הבצל? הטענות המרכזיות במכתב השרשרת הן שנגיפים וחיידקים "נספחים" לבצל החתוך, וכך הוא "אוסף" אותם מהסביבה ומונע מאתנו להידבק. לפי אותו היגיון, אם נאכל את הבצל הרי שנקבל אלינו את כל אותם גורמי מחלות.

הטענות הללו חסרות בסיס. בסביבתנו חיים מיליוני חיידקים, נגיפים ופטריות, בין השאר על גבי המזון שלנו. הבצל החתוך עצמו נחשב דווקא למצע גרוע לגדילת חיידקים משום שיש בו יחסית מעט נוזלים. למעשה, ייבוש מזון הוא אחת משיטות השימור הנפוצות ביותר. יתר על כן, מחקרים מראים שתמציות של בצל אף מעכבות גדילת חיידקים במבחנה. כמו כן, תודות למחקריו של לואי פסטר במאה ה-19 אנחנו יודעים שחיידקים לא נוצרים יש מאין: אלה שמצליחים לחיות בכל זאת על בצל חתוך הם חיידקים שאנחנו חשופים להם בלאו הכי בביתנו.

מכאן שאין שום סיבה לחשוד שבצלים הם ירקות מזוהמים במיוחד, וכל עוד מקפידים על תנאי אחסון נאותים אין סיבה לחשוש מהם. חשוב גם להבהיר שאף על פי שבצלים מעכבים גדילת חיידקים בתנאי מעבדה, הם אינם תחליף לאנטיביוטיקה ולתרופות אחרות. בני אדם אוכלים בצל כבר אלפי שנים, אך הירידה המשמעותית בתמותה ממחלות זיהומיות הגיעה רק במאה ה-20, בזכות הרפואה המודרנית.

יש אנשים שמשתמשים בבצל פרוס כדי להקל את תסמיני ההצטננות. כשחותכים בצל, נהרסים בו תאים ומשתחררים מהם אנזימים שמפרקים תרכובות אורגניות ויוצרים גז שמגרה את העיניים שלנו וגורם לשחרור דמעות. נראה כי הבכי עשוי לעורר זרימה של נזלת בתעלות האף וכך לשחרר אף סתום. לא הצלחנו למצוא תימוכין מחקריים לתרופת הסבתא הזו, אך מאחר שתופעת הלוואי העיקרית שלה היא ריח חריף של בצל בחדר, אין בה כל סכנה.

מבצל למיונז

מכתב השרשרת מעלה טענות שגויות נוספות, למשל שמיונז אינו גורם להרעלות מזון. מיונז הוא תערובת עשירה של חלמוני ביצה נאים, שמן, מיץ לימון או חומץ ותבלינים שכוללים חרדל, מלח ועוד. במכתב נאמר שהחומציות שבמיונז מספיקה כדי למנוע שגשוג של חיידקים.

הטענה הזאת איננה שגויה לחלוטין, שכן החמצה היא אכן שיטה יעילה לשימור מזון. עם זאת, יש חיידקים שמסוגלים לשרוד גם בסביבה חומצית ואף לשגשג בה. מאחר שמיונז הוא ממרח עשיר מאוד בחלבון ובשומן, הוא עשוי בהחלט לשמש מצע לגידול חיידקים, ואכן יש תיעוד רב של הרעלות מזון שמקורן במיונז. מיונז שהוכן מביצים מפוסטרות אכן בטוח לשימוש, אך לאחר שפותחים את הצנצנת הוא עלול להזדהם מהאוויר ולכן יש לאחסן אותו בקירור ולא לאכול ממנו אחרי שעבר תאריך התפוגה.

ובצלים חתוכים? הם בטוחים לשימוש ואין סיבה לחשוש מהם. האם להכניס אותם לסלט? זו כבר לגמרי שאלה של טעם.

10 תגובות

  • אבי . ס

    רטיבות הבצל גבוהה מאוד

    בכל ירק, כולל בצל, פוטנציאל זיהום אחרי חיתוך עולה משמעותית. בחיתוך יש סיכון לזיהום צולב ממקור אנושי ולכן פתוגני. מאוד לא מומלץ לשמור בצל חתוך. מהבחינה הזו המסורת הדתית ( האוסרת לינת לילה של בצל חתוך ) בהחלט מגינה אבי . מדעית

  • גיא

    שכחתם לבדוק פטריות/עובשים (?)

    האם בדקתם פטריות (עובשים) כגון פוזריום או בוטריטיס? (ויש עוד), שני סוגי פטריות אלה אוהבים מאוד בצלים (לא רק בצל הגינה). כאשר הבצל נחתך והגלד החיצוני איננו, וכנות מכובדת של תאים התרסקה תחת הסכין, זה כר פורה לשגשוג עובשים אלה... אפלוטוקסינים המופרשים מעובשים אלה יכולים להיות רעילים. לא בהכרח להרוג, אבל כאב בטן וכאבי ראש כמעט מובטחים.
    בדקתם?
    שווה לבדוק...

  • שקד אשכנזי

    אנחנו לא ערכנו מחקר בנושא,

    אנחנו לא ערכנו מחקר בנושא, כמו גם שלא ערכנו את המחקרים שהוזכרו פה בכתבה. עם זאת, אם חתכתי בצל בבית שלי, ואז הוא הזדהם באספרגילוס או בפטריות אחרות, הרי שהפטריות האלה הגיעו מתוך הבית שלי והמטבח שלי, ויש סיכויי לא מבוטל שגם יתר האוכל שלי בסכנת זיהום.

  • גיא

    פחות (תודה על התגובה)

    פחות (תודה על התגובה)
    הוא יגיח מנבגים ששהו על "קליפת הבצל" (הגלד החיצוני) ולא הצליחו לחדור את השכבה המגינה. כאשר חתכת את הבצל הכנסת את הנבגים אל הרקמה החשופה של שאר הגלדים, והרי לך...
    כפי שציינתי... לא בדקתן, וזה ממש בסדר. אי אפשר לבדוק הכל. כמו שאי אפשר לקבוע שמדובר באמונה תפלה. שאם ההיפותזה שלי נכונה, הרי שאת אוכלת עכשיו פטריה מסוכנת בשלב הגדילה שלה (כן, השלב בו היא מפרישה את הטוקסינים) ואת גם ממליצה לשאר הקוראים לעשות את אותו הדבר.

  • גיא

    תיקון ועות

    התכוונתי מיקוטוקסינים...
    אפלוטוקסינים הם מיקוטוקסינים יחודיים לפטריה אספרגילוס פלבוס.
    שגם היא יודעת לגדול על בצל חתוך/פצוע...
    מכון דוידסון למדע... בטוח תוכלו להוסיף קישור למאמר שכתבתם על אספרגילוס פלבוס ואפלוטוקסינים (החומר הקרצינוגני ביותר הידוע למדע).
    אם לא תמצאו אצרף אחד בעוד כמה ימים...
    אני מאוד מעריך את המדע, ואני מדען בעצמי, אבל אף מדען לא יכול לדעת הכל ולכסות הכל במחקר שלו (או בכתיבת דעה על משהו). לפעמים כדאי להקשיב ליידע מהעבר.

  • לאה גילסון

    בצל כן מבריא-כשמצוננים

    בצל כן מבריא-כשמצוננים ומשתעלים כהוגן ריסוק בצל על פומפיה והוספת שתי כפות דבש ואיחסון בצינצנת מעוקרת קרי כזו שנישטפה במים רותחים
    מיצרים נוזל שאחרי כשעתיים כף ואחרי כמה שעות עוד כף או שתיים וכן הלאה מחסלים כמעט לגמרי את השיעול או עוזרים מאוד.
    אפשר בחורף להשאיר הצינצנת על השיש. כשניגמר הנוזל ועדיין משתעלים להכין חדש. אם יש זיהום או מה והרופא מאפל באנטיביוטיקה זה עוזר להבריא!
    אולי תחקרו מה קורה בחיבור בין הבצל לדבש ומי יודע תרופת פלא ונוגד חיידקים ירשם כפטנט ישראלי ואשמח לקחת חלק!
    שבת שלום ורק בריאות!
    לאה גילסון

  • יאיר שפי

    הבצל

    מעניין שהדת היהודית אוסרת להחזיק בצל חתוך ושום חתוך, אלא אם הם כתבשיל - שמירתם בשמן.

  • שקד אשכנזי

    הדת מתירה או אוסרת דברים

    הדת מתירה או אוסרת דברים ממגוון סיבות וכדאי להפריד בין דברים שיש להם רקע תרבותי ודברים שיש להם ראיות מדעיות.

  • איציק

    אמונות טפלות

    מה לכם לעסוק באמונות טפלות. אתם אתר מדעי רציני

  • כרמל

    ובכל זאת

    זה אתר של מדע, לכן הם בודקים האם מה שחשבו אנשים בעבר נכון בעזרת המדע. ישנן אמונות תפלות שהתגלו כנכונות וישנן כאלו שגויות.