בשנים האחרונות כמה חברות מציעות לבעלי כלבים לשבט את חיית המחמד שלהם. האם זה אכן עותק זהה של אותו כלב? ומה היתרונות והחסרונות של השיבוט?
כל מי שגידל אי פעם חיית מחמד מכיר את החשש מהרגע שבו יצטרך להיפרד ממנה. כלבים וחתולים, ורוב בעלי החיים המבויתים האחרים, אינם מאריכים חיים כמונו, ומשאירים את בעליהם שבורי לב כאשר הם מתים. אבל מה אם הייתם יכולים להשיב את כלבכם האהוב לחיים, לקבל אותו שוב בתור גור, וכל זה תמורת כמה עשרות אלפי דולרים "בלבד"?
זו ההבטחה המרומזת (גם אם לא נאמרת במפורש) של חברות כמו Sooam Biotech בדרום קוריאה, המציעות שירותי שיבוט כלבים. האתר שלהם מפרט כיצד יש לאסוף את התאים מהכלב, לפני מותו או אפילו אחריו (אם אתם מעוניינים שנציגי החברה יאספו תאים מהכלב המת, אין להניח אותו במקפיא: מתברר שההליך הנכון הוא לשמור את הפגר במקרר, עטוף במגבות רטובות).
אותם "שירותי שיבוט" עלו לכותרות לאחרונה כשהתפרסם שהזמרת והשחקנית ברברה סטרייסנד שיבטה את כלבתה האהובה שמתה, ומגדלת כיום שתי גורות ששתיהן העתק גנטי מדויק של אותה הכלבה המקורית שהלכה לעולמה. החברות משבטות את הכלבים באותה שיטה ששימשה לשיבוט הכבשה דולי, ולשיבוט של קופות מקוק לאחרונה: גרעין של תא מהכלב הבוגר מוכנס לביצית שגרעינה הוצא החוצה, וזו מתחילה להתחלק ולהתפתח כאילו הופרתה. כך נוצר עובר שה-DNA בתאיו זהה לזה של הכלב ממנו שובט.
אבל מה באמת מקבלים האנשים שקונים שיבוטים של כלביהם? הגור החדש אמנם נראה דומה מאוד לכלב שהכירו, אבל לעתים קרובות הם מגלים לאכזבתם שהוא לא מתנהג כמוהו כלל. האופי של הכלב וצורת ההתנהגות שלו לא נקבעים אך ורק על פי ה-DNA – הם מעוצבים גם על ידי החוויות שעבר כגור, הקשר שיצר עם הבעלים ועוד. מספיק להסתכל על תאומים זהים, שהם מעין "שיבוטים טבעיים", כדי להבין שגם אנשים החולקים אותו חומר גנטי יכולים להיות בעלי אישיות שונה לחלוטין. הדבר נכון לא פחות עבור כלבים.
ג'ון ווסטנדיק (Woestendiek), שכתב את הספר Dog.Inc על תעשיית שיבוט הכלבים, אמר לסיינטיפיק אמריקן: "במקרים רבים השיבוט פשוט לא מצליח לעמוד בציפיות של הבעלים, שבנויות על הזיכרון שלהם מהכלב המקורי. בסופו של דבר המעשה של שיבוט כלב מונע, לדעתי, יותר מאנכיות מאשר כל דבר אחר".
מחיר השיבוט
ולאנכיות הזו יש מחיר. כדי לייצר את השיבוטים החברה המשבטת זקוקה לכלבות שהביציות יילקחו מהן, ולכלבות שישמשו פונדקאיות. לפחות בעבר, חברות דרום קוריאניות לא הצטיינו, לפי הדיווחים, בשמירה על תנאי מחיה הולמים וטיפול נאות בכלבות האלה, שנאלצות לעבור ניתוחים חוזרים ונשנים. בנוסף, בכל שיבוט נוצרים כמה וכמה גורים, כדי להבטיח את יצירתו של גור בריא וכזה שנראה דומה חיצונית לכלב המקורי (זה לא תמיד המצב, אפילו בשיבוטים – ראו למשל את החתולה המשובטת הראשונה, שאינה דומה במיוחד לאמה-תאומתה). לא לחלוטין ברור מה גורלם של הגורים ה"מיותרים", שלא נבחרו להישלח למזמין השיבוט.
וזה עוד בלי שהזכרנו את העובדה שכלבים רבים, שהיו יכולים להיות חיות מחמד נהדרות ואהובות, מחכים לשווא במכלאות של רשויות מקומיות ושל ארגונים למען בעלי חיים, ואף מומתים כאשר אין להם דורש. ווסטנדייק אף הוסיף וטען שאם תחפשו היטב, בוודאי תמצאו כלב שנראה בדיוק כמו הכלב שאותו תרצו לשבט, יושב בכלוב ומחכה לבית טוב שייקח אותו. "מבחינתי", הוא אמר, "שיבוט חיות מחמד נופל לקטגוריה של 'רק בגלל שאנחנו יכולים לעשות משהו, זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות זאת'".
צפו בסרטון על שיבוט הכלבה של ברברה סטרייסנד (באנגלית):
