כשהכבשה דולי חלתה במחלת זקנה בגיל 5 בלבד, חששו שהסיבה היא הליך השיבוט עצמו. כעת מסתמן שהתהילה עלתה לה בבריאות – פשוטו כמשמעו

לפני 20 שנה התרחש אירוע היסטורי: הכבשה דולי הייתה ליונק הראשון שנולד משיבוט של יצור בוגר. מאז הטכנולוגיה המשיכה להתפתח ולהבשיל, וגם דולי עצמה עברה שכפולים נוספים. מחקר חדש שנעשה על 13 כבשים משובטות בגילאי שבע עד תשע – ארבע מהן שיבוטים זהים לדולי עצמה – גילה שכולן בריאות ואינן מראות סימנים של הזדקנות מוקדמת, בניגוד לחששות שהתעוררו בעקבות נסיבות חייה של המשובטת הראשונה.

ליכולת לייצר עותקים גנטיים מדויקים של בעלי חיים עשויים להיות שימושים רבים, אך היא איננה חפה מבעיות. אחד החששות היה שהשיבוטים "ייוולדו זקנים". כלומר, היות  שהיצור המשובט נוצר מבעל חיים מבוגר (אמה של דולי הייתה בת שש כשהתא ששימש לשיבוט נלקח ממנה), האם מבחינה ביולוגית הוא יהיה מבוגר מגילו הכרונולוגי? כשדולי נזקקה בגיל חמש לטיפול בדלקת מפרקים ניוונית, חשבו שהחששות האלו מתאמתים, שכן מדובר במחלה שאופיינית לכבשים זקנות. כעת מסתמן שזה היה מקרה חד-פעמי.

שיבוט מתא בוגר
דולי נוצרה בשיטת שיבוט המכונה העברה גרעינית סומטית. החוקרים הוציאו את הגרעין –המכיל את החומר הגנטי – מביצית של כבשה אחת והחליפו אותו בגרעין של תא שנלקח מעטין של כבשה אחרת שהיתה אז בת שש. הביצית התפתחה לעובר כמו ביצית מופרית רגילה, ודולי נולדה כ"תאומה גנטית" של הכבשה שהגרעין נלקח ממנה.

התיאוריה של השיבוט פשוטה למדי, אך היישום מסובך. בתהליך יצירת הביצית הכרומוזומים – מולקולות החומר הגנטי – עוברים שינויים שמכינים אותם לתפקידם בתא שממנו נוצר העובר. לעומת זאת, כרומוזומים בתאי גוף עוברים שינויים משלהם, שנועדו לאפשר להם למלא את תפקידיהם, ובמהלך החיים הם צוברים שינויים נוספים.

לא כל ההבדלים הללו בין תאי גוף לתאי ביצית ידועים ומובנים לנו עד הסוף, וקשה לשחזר אותם בתהליך השיבוט. זו אחת הסיבות לכך ששיבוטים לא תמיד עובדים: דולי עצמה הייתה השורדת היחידה מ-277 ביציות שאליהן העבירו גרעינים זרים, וגם היום אחוזי ההצלחה של שיבוטי יונקים נמוכים למדי.

כשדולי חלתה במחלה האופיינית לכבשים זקנות היו שסברו כי זו תוצאה של השיבוט. שיערו שהכרומוזומים שנלקחו מתא העטין הגיעו לביצית כשהם נושאים בתוכם סימנים של גילם המתקדם, והורישו אותם לכל תאי העובר המתפתח. דולי נולדה עם חומר גנטי שדמה לזה של כבשה בת שש שנים – היא נולדה מבוגרת, ובגיל חמש כבר הייתה זקנה ממש. שנה מאוחר יותר היא מתה, בגיל צעיר (תוחלת החיים הממוצעת של כבשים מהזן שלה היא 12-11 שנה), אך מותה נגרם מנגיף הנפוץ בכבשים וכנראה לא היה קשור להיותה משובטת.

הזדקנות מוקדמת?
במחקר הנוכחי בדקו קווין סינקלייר (Sinclair) וחוקרים נוספים מאוניברסיטת נוטינגהם בבריטניה 13 כבשים שנוצרו משיבוט, זכרים ונקבות, והיו באותו זמן בני 9-7. ארבע מהם נוצרו מתאים זהים לאלו שיצרו את דולי, ולכן היו זהות לה גנטית.

במאמר בכתב העת Nature Communications פירטו החוקרים שורה ארוכה של בדיקות שעברו הכבשים, החל בבדיקת לחץ דם וכלה ב-MRI. אצל כמה מהם נמצאה דלקת מפרקים קלה, ואחת סבלה מדלקת קצת יותר חמורה, אך אלה אינם ממצאים יוצאי דופן בכבשים בגילם. אצל אף כבשה או איל לא נמצאו לחץ דם גבוה, סוכרת או כל מחלה אחרת הקשורה לזקנה. החוקרים הגיעו למסקנה ששיבוט אינו גורם להזדקנות מוקדמת או לנזקים ארוכי טווח כלשהם, ככל שאפשר להסיק זאת מהמדגם הקטן.

אם כך, מדוע דולי חלתה במחלה של כבשים זקנות ומתה צעירה? ייתכן שהסיבה הייתה טמונה בתנאי החיים שלה, ולא בעצם השיבוט. בתור היונק המשובט הראשון, אורח חייה היה שונה מאוד מזה של כבשים רגילות. במקום לרעות בשדה היא העבירה את רוב זמנה בחדרים סגורים, שם יכלו בעליה להשגיח עליה ולהציג אותה לחוקרים ולעיתונאים. בניגוד לכבשים אחרות לא היו לה הזדמנויות רבות לרוץ ולמתוח את רגליה, דבר שאולי הוביל לדלקת המפרקים שבה לקתה. גם הנגיף שהרג אותה בסופו של דבר מדביק בעיקר כבשים הנמצאות בחללים סגורים.

ממצאי המחקר החדש אינם מבטיחים שטכנולוגיית השיבוט בטוחה לחלוטין או יעילה. אחוזי ההצלחה של שיבוטים כאלה עדיין נמוך, ועוברים רבים אינם שורדים את ההיריון, או מתים ממחלות גנטיות בינקותם. אולם מסתמן שאלה ששורדים את החודשים הראשונים גדלים להיות יצורים בריאים לא פחות מכל בעל חיים אחר ממינם, ולא מראים כל סימן להזדקנות מוקדמת – כל עוד הם נהנים מתנאי חיים נאותים.

0 תגובות