עקעקים נחמדים מסיימים ראשונים, תוכנית ניהול כעסים, דגימות מהצד הרחוק של הירח, האב הקדום שהתהפך וכל הטיפות קופצות רוקדות
מה חדש?
- עקעקים נחמדים מסיימים ראשונים
- תוכנית ניהול כעסים
- דגימות מהצד הרחוק של הירח
- האב הקדום שהתהפך
- כל הטיפות קופצות רוקדות
עקעקים נחמדים מסיימים ראשונים
עקעקים אוסטרליים הם ציפורים חכמות וחברתיות. חוקרים החליטו לבחון את הקשר בין שתי התכונות הללו, ומצאו שעקעקים שחיו בקבוצה גדולה הצליחו יותר במשימת זיכרון ופתרון בעיות. בנוסף, ציפורים תוקפניות הצליחו פחות מאחרות, ואילו אלה שהתוקפנות הופנתה כלפיהן היו טובות יותר בפתרון המשימה.
המשימה הייתה לבחור מבין שתי גומות בלוח עץ את זו שבתוכה יש גבינה, לפי צבע המכסה שלה. המכסה של השקע עם הגבינה שראה כל עקעק היה תמיד באותו צבע, והעופות היו צריכים לקשר בין הצבע לפרס, ולזכור איזה מכסה לנקר.
מדוע עקעקים תוקפניים הצליחו פחות? החוקרים משערים ש"הצורך הוא אבי ההמצאה". פרטים תוקפניים עשויים להשתלט על המזון הזמין, בעוד שקורבנותיהם יתקשו בכך. ייתכן שזה מה שמוביל אותם לפתח את יכולותיהם המחשבתיות, ולמצוא מזון בעזרת המוח במקום בכוח. אותן יכולות, לפי ההשערה, גם מאפשרות להם לפתור במהירות את המשימה שהציבו בפניהם החוקרים. לכתבה באתר.
התוקפנות לא משתלמת. עקעקים אוסטרליים עומדים בצורה דרמטית במיוחד | Martin Pelanek, Shutterstock
ד"ר יונת אשחרתוכנית ניהול כעסים
כעס הוא רגש אנושי בסיסי בתגובה לאיום או פרובוקציה. עם זאת, כעס מוגזם עלול להזיק לבריאותנו. הוא משחרר הורמוני לחץ שעלולים לפגוע בתאי עצב במוח ולהחליש את מערכת החיסון, ולכן חשוב לווסת אותו. מחקר חדש בחן את השפעתן של אסטרטגיות שונות לניהול כעסים.
המחקר ניתח 154 עבודות מחקר, שכללו למעלה מעשרת אלפים משתתפים, והשווה בין אסטרטגיות שמפחיתות או מגבירות עוררות פיזיולוגית. הממצאים הראו כי פעילויות שמפחיתות עוררות, כמו תרגילי נשימה, מיינדפולנס ומדיטציה יעילות במיתון כעס.
לעומתן, פעילויות שמגבירות עוררות, כמו ריצה קלה, החריפו כעס, ואילו משחקי כדור ואימוני ספורט קבוצתיים שיככו אותו. החוקרים הסיקו שהפחתת העוררות הפיזיולוגית יעילה יותר בהורדת רמות הכעס והתוקפנות מהעלאתה: בתוכניות לניהול כעסים מוטב לשלב טכניקות להפחתת עוררות פיזיולוגית, כמו נשימה, הרפיה ויוגה. אך אם אתם בכל זאת מעדיפים להתמודד עם הכעס באמצעות ספורט, מומלץ להצטרף לפעילות קבוצתית, כגון משחק בכדור או שיעור התעמלות. לכתבה באתר.
כעס אינו יפה לבריאות ומומלץ לווסת אותו. אדם כועס שמוציא עשן מהאוזניים | Pop Paul-Catalin, Shutterstock
גל פרלמןדגימות מהצד הרחוק של הירח
סין הנחיתה בכדור הארץ דגימות קרקע ראשונות מהצד הרחוק של הירח. מכל הדגימות של משימת צ'נג-אה 6 הוצנח כמתוכנן במונגוליה הפנימית שבצפון סין קצת אחרי תשע בבוקר שעון ישראל, והועבר למתקן מחקר מדעי.
הנחתת של המשימה אספה כשני קילוגרמים של אבנים ואדמה במכתש אפולו, בחלקו הדרומי של הצד הרחוק של הירח, שאינו פונה לעולם לכדור הארץ. זו הייתה הפעם השניה בלבד שחללית נחתה בצד זה של הירח, אחרי משימת צ'נג-אה 4 הסינית בשנת 2019. לאחר כיומיים המריא חלק מהנחתת עם מכל איסוף הדגימות מפני הירח, חבר לחללית שהמתינה במסלול סביב הירח, והיא הביאה את הדגימות לכדור הארץ.
החוקרים מקווים כי הדגימות יעזרו לנו להבין טוב יותר את ההבדלים הגיאולוגיים בין שני צדי הירח, ולשפר את ההבנה כיצד הוא נוצר. המשימה היא גם צעד נוסף בדרך ליישום התוכנית הסינית להנחית בני אדם על הירח, ובהמשך להקים שם בסיס מאויש. עוד על המשימה הסינית באתר.
צעד נוסף בדרך ליישום התוכנית הסינית להנחית בני אדם על הירח. הנחתת של משימת צ'נג-אה 6 על הירח | CNSA/CLEP
איתי נבוהאב הקדום שהתהפך
פיקאיה (Pikaia) הוא בעל חיים קטן, אורכו כשני ס"מ, ששחה במי הים לפני יותר מחצי מיליארד שנים. במחקר חדש טוענים חוקרים שהוא קרוב לאביהם הקדמון של בעלי החוליות. כדי להראות זאת, הם הפכו אותו על גבו.
כבר בשנות ה-70 הציעו חוקרים שפיקאיה הוא קרוב של החולייתנים, אך היו לו תכונות מוזרות. איש לא הצליח למצוא את חוט השדרה שלו, או את החלק האחורי של מערכת העיכול, שאצל חיות דומות נמשך לאורך הגחון. כמו כן היה לו מבנה מוזר לאורך הגב שלא היה ברור מהו, ולאורך הבטן והחזה שלו נראה קו ארוך וישר שרוב החוקרים חשבו שהוא כלי דם, אבל הוא לא התפצל כמו כלי דם שאנחנו מכירים.
במחקר החדש, החוקרים הגיעו למסקנה שהמאובן תואר עד היום הפוך. כשהפכו אותו, האיבר המוזר בגב עבר לגחון ונראה כמו החלק החסר של מערכת העיכול, ו"כלי הדם" היה לאורך הגב, במקום המתאים לחוט השדרה. כך הוא נראה דומה הרבה יותר לחולייתן. נותר עדיין לראות כיצד הקהילה המדעית תקבל את הפיקאיה ההפוכה, ואם היא תתפוס את מקומה בעץ האבולוציוני שלנו. לכתבה באתר.
ייתכן שהמאובן תואר עד היום הפוך. אילוסטרציה של פיקאיה | Shutterstock, Catmando
כל הטיפות קופצות רוקדות
בפעם הבאה שאתם נכנסים למטבח לטגן משהו, שימו לב לתופעה הבאה: טיפות מים שבאות במגע עם פני השטח הרותחים של המחבת, כמו קופצות ומרקדות באוויר. לתופעה הזו יש שם: אפקט ליידנפרוסט (Leidenfrost), על שם הפיזיקאי שתיאר אותה לראשונה ב-1756. כשפני השטח של המתכת חמים במיוחד, הרבה מעל טמפרטורת הרתיחה של מים, נוצרת שכבת אדים שמפרידה בין המסה העיקרית של הטיפה לבין המשטח, והטיפה מרחפת ללא חיכוך על פני האדים.
כעת, חוקרים מארצות הברית ומסין מציעים מבט חדש: היכולת לחזות באפקט הזה בטמפרטורות נמוכות הרבה יותר, על ידי שימוש במתכת שפני השטח שלה מורכבים ממערך של עמודונים בעובי של שערה, המסודרים בצפיפות. הטיפות נוחתות עליהם, וכשמחממים את המתכת העמודונים מוליכים את החום ביעילות רבה אל מרכז הטיפה במקום לתחתיתה, מאיידים חלק ממנה, ויתרת הטיפה מרחפת על פני האד שנוצר. לדברי החוקרים, לחידוש הזה יש משמעות מעשית בקידום טכנולוגיות בטוחות לקירור מים, למשל בכורים גרעיניים. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
טיפות מים מקפצות על מחבת חמה. אפקט ליידנפרוסט | Cinema Stock, Shuttersock
יהונתן ברקהיים