הדיונון שדעתו הוסחה, שפתון בן 4,000 שנה, חיים סומפולינסקי – חתן פרס לונדבק למדעי המוח, שלח ישבנך על-פני המים וגבינה כחולה – אבל בוורוד
מה חדש?
- הדיונון שדעתו הוסחה
- שפתון בן 4,000 שנה
- חיים סומפולינסקי – חתן פרס לונדבק למדעי
- שלח ישבנך על-פני המים
- גבינה כחולה – אבל בוורוד
הדיונון שדעתו הוסחה
מאובן של דיונון ערפדי בן 183 מיליון שנה נמצא בלוקסמבורג כשבאזור פיו שרידיהם של שני דגים שטרם הספיק לאכול.
הדיונון הערפדי הוא רכיכה בעלת שמונה זרועות, המחוברות ביניהן ברקמת עור שיוצרת מעין רשת דמוית גלימה, ומכאן שמו. למעשה הוא קרוב יותר לתמנונים מאשר לדיונונים. המאובן, שאורכו כ-35 סנטימטר, שייך למין נכחד שלא היה מוכר למדע עד כה. נראה כי במהלך הטריפה הדיונון לא שם לב שהוא צולל עמוק מדי ונחנק למוות במעמקים דלי החמצן. הדיונון והטרף שלכד נקברו בקרקעית הים והתאבנו כמעט בשלמותם, כך שאפשר לזהות רקמות של הדיונון כמו עיניים ושריר. המאובן מספק תיעוד נדיר שמלמד רבות על חייהם של דיונונים ערפדיים בתקופה ההיא. מאובנים קודמים שנמצאו ומחקרים נוספים הראו שדיונונים ערפדיים אכן חיו במעמקים, אך המאובן החדש מלמד בין היתר על הרגלי הציד שלהם במים הרדודים. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר המקורי (באנגלית).
הדיונון והטרף שלכד נקברו בקרקעית הים והתאבנו כמעט בשלמותם. המאובן מלוקסמבורג | מתוך המאמר Fuchs et al. 2024
שפתון בן 4,000 שנה
בחפירות ארכיאולוגיות באיראן מצאו ארכיאולוגים שפופרת אבן שנוצרה לפני 4,000 שנה, ובה שיירים של צבען (פיגמנט) אדום, דומה לאלו הקיימים בשפתון. השפופרת מתוארכת לתקופה הכלקוליתית, והיא הראייה העתיקה ביותר לשימוש בצבע שפתיים אצל בני אדם.
בעבר נמצאו שיירי איפור ששימש לצביעת העיניים והפנים מלפני אלפי שנים, אך לא היה ידוע הרבה על הצבעים ששימשו לצביעת השפתיים. כשבחנו את הרכב החומרים בשפופרת השפתון מצאו החוקרים שיש בו כמות מעטה של עופרת – בניגוד לאיפור עיניים ועור הפנים מאותה תקופה, שהיה מבוסס על עופרת. הממצא שופך אור על הידע הטכנולוגי שהיה קיים בתקופה ההיא, כמו היכולת ליצור צבעים, ואולי גם הבנה של הסכנה הטמונה בעיכול עופרת. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר המקורי (באנגלית).
הכילה שיירים של צבען אדום, דומה לאלו הקיימים בשפתון. השפופרת העתיקה | Eskandari et al., Sci. Rep., 2024
חיים סומפולינסקי – חתן פרס לונדבק למדעי המוח
פרס לונדבק (Lundbeck) הוא הפרס החשוב ביותר בתחום מדעי המוח. הוא מחולק מדי שנה בדנמרק לחוקרים מרחבי העולם שתרמו תרומה משמעותית לחקר המוח. סומפולינסקי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת הרווארד בארה"ב, הוא החוקר הישראלי הראשון שזכה בפרס זה. זכייתו מעלה על נס את תרומתו הגדולה להבנתנו את המוח האנושי, ולביסוס שיטות שבעתיד אולי ישפיעו גם על דרכי פעולתה של בינה מלאכותית.
במחקריו שאף סומפולינסקי להבין את פעולתו של המוח האנושי, במיוחד בתחומי הזיכרון והלמידה, ורתם לשם כך כלים המשמשים לניתוח סטטיסטי בפיזיקה. בנוסף פיתח כלי מחקר לניתוח מידע חזותי ולשוני במוח ובבינה מלאכותית. הישגיו זיכו אותו בפרסים יוקרתיים גם בעבר, ביניהם פרס לנדאו הישראלי ופרס גרובר למדעי המוח הבינלאומי. סומפולינסקי עזר לייסד את המרכז הבינתחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמד בראשו מ-2008 עד 2010. להודעה הרשמית (באנגלית). לכתבה באתר הידען.
סומפולינסקי שאף להבין את פעולתו של המוח האנושי, במיוחד בתחומי הזיכרון והלמידה. דגם של מוח מוזהב | Shutterstock, Phonlamai Photo
שלח ישבנך על-פני המים
תולעים ימיות מסוימות מוצאות זיווג בלי להתאמץ ובלי להסתכן. כשמגיע זמנן להתרבות הן הופכות את חלקן האחורי ליחידת רבייה, הקרויה שלוחה, שנפרדת מגופן ומחפשת בים הפתוח שלוחה מהזוויג הנגדי.
כאשר שלוחה זו מתפתחת גדלות בה בלוטות מין, עד שהן ממלאות אותה כמעט לחלוטין. בחלקה הקדמי היא מצמיחה ראש עם ארבע עיניים גדולות, ארבעה מחושים ומוח. כמו כן צומחים ממנה זיפים ארוכים שמאפשרים לה לשחות. עם סיום התפתחותה היא מתנתקת מגוף התולעת שלה ושוחה למצוא שלוחות אחרות, בעוד התולעת ממשיכה את חייה על הקרקעית, בלי הסכנות האורבות בים הפתוח.
אך איך נוצרת השלוחה בחלקה האחורי של התולעת? הרי ראשים לא נמצאים באחורי הגוף.
קבוצת חוקרים גילתה את המנגנון הגנטי שמאפשר זאת: התפתחות בלוטות המין משרה את הפעלתם של גנים שקשורים להתפתחות ראשם של בעלי חיים. הגנים האלה לרוב פועלים רק בחלק הקדמי של הגוף, אך במקרה זה הם מופעלים בחלק האחורי של התולעת וגורמים להופעת ראש שם, ששולט בהתנהגות הדרושה לרבייה. לכתבה המלאה באתר.
עם סיום התפתחותה השלוחה מתנתקת מגוף התולעת שלה ושוחה למצוא שלוחות אחרות. תולעת עם שלוחה שעומדת להתנתק מחלקה האחורי | Nakamura et al. 2023 (CC BY 4.0
גבינה כחולה – אבל בוורוד
גבינות בשלות, כמו גבינות כחולות או קממבר, חייבות את הצבע והריח הייחודיים שלהן לפטריות עובש שהגבנים מוסיפים בתהליך הכנת הגבינה. הפטרייה שמשמשת להכנת גבינות כחולות כמו רוקפור או גורגונזולה נקראת Penicillium roqueforti, והיא האחראית לניחוח האופייני ולמראה העורקים הכחלחלים-ירקרקים שבגבינה.
במחקר חדש פענחו חוקרים מאנגליה את התהליך שבו נוצר הצבע האופייני של הפטרייה, על ידי כך שזיהו שישה גֵנים שאחראים לצבע הכחלחל. באמצעות שילוב של הנדסה גנטית והקרנת נבגי הפטרייה בקרינה על-סגולה, הצליחו החוקרים לשנות את דפוסי הפעילות של כל גן בנפרד, וקיבלו פטריות בשלל צבעים וגוונים, ובהם לבן, צהבהב, ורוד, אדום וחום. כך אישרו שכל ששת הגנים מעורבים ביצירת הגוון הכחול.
הפטריות המהונדסות יוכלו לשמש ליצירת גבינות בצבעים שונים, שטעמן דומה לזה של הגבינה הכחולה. עכשיו רק נותר לברר: האם תרצו לאכול בעתיד גבינה ורודה? לקריאה בהרחבה (באנגלית), למאמר המקורי (באנגלית).
החוקרים הצליחו לשנות את דפוסי הפעילות של כל גן בנפרד, וקיבלו פטריות בשלל צבעים וגוונים. צלחת פטרי עם פטריות צבעוניות מהמחקר | מתוך המאמר, M. Cleere et al