חוש הראייה הוא אחד הכלים המרכזיים המאפשרים לנו להתמצא בסביבתנו, אם לא המרכזי ביותר. העיניים שלנו מבוססות על עיקרון שבירת קרני האור ומיקודן על הרשתית. בתאי הרשתית יש קולטנים רגישים לאור שמופעלים כשפוגע בהם אור, ומגרים את תאי העצב המוליכים את המידע למוח. במוח עצמו האות מפוענח ומעובד ואנו מזהים אותו כתמונה.
הסרטון שלפנינו מסביר איך מנגנון הראייה עובד מבחינה ביולוגית ברמת המערכת – כלומר איך האותות עוברים למוח ואיך פועלת התקשורת התוך-תאית.
הסרטון הופק בידי Takethewind בשיתוף עם הארגון הפורטוגלי למדעי העצב. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין
מערכת הראייה היא אוסף של מנגנונים מורכבים שחשובים להתמצאותנו בסביבה. המערכת פועלת על פי עיקרון של שבירת קרני האור וריכוזן על הרשתית. ברשתית יש קבוצות של תאים רגישים לאור שאחראים על ראיית הצבע ועל ראיית הצורות שלנו. כשאור נכנס לעין ופוגע ברשתית מופעלים קולטנים בתאי הרשתית שמפעילים תגובת שרשרת המערבת חלבוני G וגורמת ירידה במתח הממברנה. בעקבות זאת עובר אות חשמלי לתאי העצב ומשם למוח.
ירידת המתח נוצרת בעקבות סגירת תעלות יוניות של נתרן וסידן ופתיחת תעלות יוניות של אשלגן. כשלא חודר אור (כלומר בחושך) מתרחש תהליך פתיחה של תעלות נתרן וסידן, שמעלה את מתח הממברנה ומונע את מעבר האות.
ארז גרטי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
