נוסח השאלה המקורי: מדוע במעבר ממוצק לנוזל משתחררת פחות אנרגית חום מאשר במעבר בין נוזל לגז?

ראשית יש לדייק את השאלה:
במעבר ממוצק לנוזל ובמעבר מנוזל לגז – לא משתחררת אנרגיה, אלא מושקעת אנרגיה, כידוע צריך לחמם קרח (=להשקיע אנרגיה) כדי להפוך אותו לנוזל, וצריך לחמם מים (=להשקיע אנרגיה) כדי להפוך אותם לגז. אבל באמת, כפי שכתוב בשאלה, כדי לאדות חומר, כלומר כדי להפוך אותו מנוזל לגז, צריך להשקיע הרבה יותר אנרגיה בהשוואה למצב בו מוצק הופך לנוזל. לדוגמא, עבור מים יש להשקיע 335 ג'אולים של אנרגיה כדי להפוך גרם אחד של קרח למים נוזלים, ואילו כדי לאדות גרם אחד של מים צריך להשקיע כמעט פי-7 יותר אנרגיה: 2257 ג'אולים. העובדה הנ"ל מודגמת הייטב בגרף ה'חום הכמוס' של חומרים (למטה) כאשר מחממים חומר – הטמפרטורה שלו עולה, אולם, כאשר החומר ניתך או רותח – הטמפ' נשארת קבועה בכל זמן תהליך ההתכה או הרתיחה, למרות שממשיכים לחמם (=לספק אנרגיה). החום הכמוס הוא בעצם האנרגיה שדרושה על מנת לשנות את מצב הצבירה של החומר.

אם משרטטים את הגרף של הטמפ' כפונקציה של האנרגיה שמשקיעים ניתן לראות את החום הכמוס – הקווים האדומים האופקיים – בהם הטמפ' קבועה למרות שמספקים עוד ועוד אנרגיה, רואים כי החום הכמוס של הרתיחה גדול משל ההיתוך. ולמה זה קורה? בשביל לענות על כך, צריך להבין מה קורה בחומר ברמה המיקרוסקופית, כאשר מחממים אותו – ובעצם 'לאן הולך החום', כאשר מחממים חומר. ובכן, מסתבר שבחומר במצב צבירה מוצק התנועה העיקרית של המולקולות המרכיבות אותו היא תנועה של וויברציה = רטט.

פרט לכך המולקולות לא זזות ממקומן ולא נוטות להסתובב, כאשר מחממים מוצק הוויברציה שבו גדלה.

במצב צבירה נוזל, בנוסף לרטט המולקולות גם מסתובבות (תנועה של רוטציה). גם הוויברציה וגם הרוטציה מתרחשות מספר רב של פעמים בשנייה (בסביבות הטריליון פעמים בשנייה, כלומר מיליון פעמים מיליון סיבובים ורטיטות בשנייה).

החום הכמוס שיש להשקיע כדי להפוך חומר מוצק לנוזל בעצם משמש לשבירה (חלקית) של הקשרים בין המולקולות – שבירה שמאפשרת למולקולות להסתובב, במילים אחרות, אנרגיית החימום משמשת לסובב את המולקולות. במצב צבירה גזי – בנוסף לרטט ולסיבוב – מתאפשרת תנועה עצמאית, בלתי תלוייה של המולקולות (תנועת טרנסלציה - מעתק ).

כדי לאפשר תנועה זו – חייבים להקנות למולקולות הרבה מאוד אנרגיה – כדי להתגבר על כל כוחות המשיכה הקיימים ביניהם (שבירה מלאה של הקשרים הבין-מולקולריים), ולאפשר אנרגייה קינטית רבה למולקולות: בטמפ' החדר המולקולות באוויר 'טסות' במהירות של כ – 340 מטרים בשנייה, זה מעל 1200 קמ"ש! (בגלל שכל מולקולה נעה לכיוון אחר, ובגלל שיש התנגשויות רבות מאוד בין המולקולות, לא נוצרת תנועה חד כיוונית של כל האוויר ("רוח") ואנו לא חשים בכך).
חשוב לציין שגם בנוזל אפשרית מעט תנועת טרנסלציה / מעתק - עובדה היא שהוא 'זז' ומפנה מקום כאשר מכניסים אליו משהו, אבל תנועה זו היא איננה כמו התנועה החופשית לחלוטין הקיימת בגז אלא שמולקולות 'מחליקות' בצמידות זו על גבי זו.

כלומר – החום הכמוס שצריך להשקיע כדי לאדות חומר משמש כדי לשבור את הקשרים שמחזיקים את המולקולות יחד בקבוצה אחת, ולאפשר למולקולות לעוף בחלל במהירות. כיוון שהתהליך הזה דורש הרבה יותר אנרגיה מאשר סתם לסובב את המולקולות (התכה) תהליך האידוי דורש הרבה יותר אנרגיה מתהליך ההתכה.

מאת: ד"ר אבי סאייג
מכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

12 תגובות

  • רונן

    האם שרוצים להעביר גז לנוזל

    האם שרוצים להעביר גז לנוזל צריך להשקיע אנרגיה כמו האנרגיה של החום הכמוס שמשקיעים כדאי להפוך נוזל לגז ???

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    ההפך

    העברה של גז לנוזל הוא התהליך ההפוך - ולכן לא צריך להשקיע אנרגיה בכלל, אלא צריך 'לקחת' אנרגיה, לקרר. ואכן כדי להעביר אדי מים למצב של מים נוזלים - צריך לקחת מהם אנרגיה, לקרר אותם, בדיוק באותה מידה של החום הכמוס שצריך להשקיע כדי לעשות את התהליך ההפוך.
    תחשוב על פחית עם משקה קר, שמוציאים אותה לאוויר הלח - על הפחית מתעבים מים, כלומר מתרחש תהליך של גז ההופך לנוזל, ומהצד השני - הפחית עצמה מתחממת, כי נאלצה לספוג את 'עודפי' האנרגיה של אדי המים כאשר הפכו למים נוזליים.

    בברכה
    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינוך מדעי
    מכון ויצמן למדע

  • אליסף

    מהירות האוויר בחדר

    מהדברים שנכתבו בפסקה לפני האחרונה ניתן להבין באופן בלתי זהיר שבחדר ממוצע נושבת רוח בעוצמה של 1200 קמ"ש!
    אולי כדאי לדייק כי מדובר על המהירות הרגעית של כל חלקיק ולא המהירות הממוצעת של הגז שהיא 0 (למעט אם ישנם הפרשי לחצים וטמפ' בחלל אשר גורמים לזרימת אוויר), כיוון שכל חלקיק נע בכיוון אקראי אחר וההתנגשויות ביניהם "מבטלות" אחד את מהירות השני, כך שלא נשקפת סכנת חיים בכניסה לחדר ממוצע...

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    הוספתי הבהרה

    תודה,
    הוספתי הבהרה למניעת בילבול של הקוראים.
    דרך-אגב, מעניין לציין בהקשר הזה שבאנגלית, בניגוד לעברית, יש שתי מילים לתיאור מהירות - שמאפשרים לדייק יותר בניסוח:
    speed ו- velocity.
    ספיד - מתאר רק את הגודל של המהירות, והספיד של מולקולות האוויר הוא אכן 1200 קמ"ש בממוצע.
    velocity - מתאר גודל המהירות עם כיוון (ווקטור של תנועה, בשפה פיזיקלית), ה-velocity הממוצע של מולקולות האוויר הוא אפס, כי אכן המולקולות נעות לכל הכיוונים כשהממוצע של כל הווקטורים בכיוונים שונים מאפס את עצמו.

     

  • יוסף

    טמפרטורה יעילה לכיבוי שריפה - חום כמוס

    החום הכמוס של המים מתייחס בין השאר לחום האידוי האם כיבוי שריפה בעזרת מים בטמפרטורה של 100 מעלות תהייה יותר אפקטיבית מכיבוי בעזרת מים בטמפרטורה של 10 מעלות שהרי ב100 מעלות המים סופחים 536 קלוריות ממוקד הבעירה ?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    המים הקרים בכל זאת עדיפים

    לא - המים הקרים עדיפים. כי הם כוללים גם ספיחת אנרגיה בחימום (מ-10 ל-100) וגם ספיחת אנרגיה בחום כמוס כשהאדים הופכים למים. כלומר בסה"כ המים הקרים סופחים יותר חום בהשוואה למים שהם כבר ב-100 מעלות.

  • רותם

    הטמפרטורה בשינוי מצב הצבירה

    אני עדין לא מבינה אם מעניקים אנרגית קינטית רבה יותר בכדי להתגבר על כוחות המשיכה מדוע הטמפרטורה אינה משתנה בשינוי מצב צבירה (ממה שאני יודעת טמפרטורה היא מדד לממוצע של האנרגיה הקינטית של החלקיקים)?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    תשובה

    לא מעניקים אנרגיה קינטית, אלא מעניקים אנרגיה. האנרגיה לא מעלה תמיד את האנרגיה הקינטית של החלקיקים - , בזמן שינוי מצב צבירה היא משמשת כמין אנרגיה פוטנציאלית - של שבירת הקשרים בין בין המולקולות - והוספת דרגות חופש, ולכן לא באה לידי ביטוי בשינוי טמפרטורה. כלומר - אדי מים ב-100 מעלות למעשה מכילים יותר אנרגיה ממים נוזלים ב-100 מעלות (כי הם אוגרים בתוכם את האנרגיה הפוטנציאלית שהושקעה במעבר ממצב צבירה נוזל לגז).

  • רותם

    והמהירות?

    אם כך, האם המהירות הממוצעת של החלקיקים בגז זהה למהירות החלקיקים הממוצעת בנוזל?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    שונה

    בכלל אי אפשר להשוות - כי כמו שמוסבר בכתבה, אופן התנועה הדומיננטי בגז ובנוזל שונה לגמרי. בנוזל אי אפשר בכלל לדבר על תנועת העתק, טרנסלציה. היא לא קיימת כמעט - ויש בעיקר ויברציות (תנודות) ורוטציות (סיבובים). כלומר כשמחממים נוזל ככל שהטמפ' עולה מה שמתגבר בעיקר זה המהירות של התנועות הנ"ל. כאשר עוברים לגז - מתחיל אופן תנועה חדש - של טרנסלציה - העתק, תנועה ממקום למקום. כלומר הטמפ' מבוטאת באופני תנועה שונים בגז, בנוזל ובמוצק. טמפרטורה איננה בדיוק המדד לאנרגיה קינטית (כפי שכתוב בויקיפדיה העברית) אלא אם לדייק - המדד לאנרגיה קינטית ממוצעת לאופן תנועה (אופן תנועה= טרנלציה, ויברציה או רוטציה בכל אחד משלושת המימדים) כך שיתכן שיהיו מים במצב גזי ב-100 מעלות, ומים במצב נוזלי ב-100 מעלות, ולשניהם בדיוק אותה טמפרטורה, למרות שלמים הנוזלים אנרגיה קינטית של הטרנסלציה נמוכה יותר (למעשה קרוב לאפס) אבל באופני תנועה אחרים, שקיימים בשני מצבי הצבירה, כמו סיבוב המולקולה סביב צירה - יהיה בדיוק אותה אנרגיה, וזה משמעות טמפרטורה זהה. עבור כל מצב צבירה משוואות חישוב טמפ' אחרות (בנוזל המשוואות מסובכות בהרבה מאשר גז - בנוזל יש ויברציות של כל צבר המולקולות שמאחסן אנרגיה, שנעלם כאשר הנוזל מתאדה לגז, ואילו במוצק יש רק ויברציות ש'מיצגות' את הטמפרטורה של החומר).
     

  • רותם

    רק לבדוק אם הבנתי נכון:

    ודה על כל ההסברים והסבלנות, אני רוצה רק לוודא שוב שהבנתי נכון: אם אכניס מד-טמפרטורה למים במצב צבירה נוזל מד הטמפרטורה יראה 100C, שהוא מהווה את האנרגיה התרמית (קינטית+פוטנציאלית). כשאניח את מד הטמפרטורה בפאזה הגזית בזמן הרתיחה גם כן הטמפרטורה תהיה 100C. עם זאת, האנרגיה הקינטית של הנוזל נמוכה בהרבה מהאנרגיה הקינטית של הגז, כאשר ההבדל בין האנרגיה הקינטית של שניהם הוא האנרגיה הפוטנציאלית (חום כמוס). בזמן כל תהליך הרתיחה הא.הקינטית הממוצעת של חלקיקי הנוזל תשאר קבועה והא.הקינטית הממוצעת של חלקיקי הגז גם כן תשאר קבועה (רק בערך גבוה יותר). האם הבנתי נכון? האם הרעיון הינו אותו רעיון כאשר מדברים על מעבר בין מוצק לנוזל?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג