כמו תמיד, כאשר לנושא יש נגיעה לרפואה, נקדים ונאמר: הכותבים במדור אינם רופאים וכל הנכתב בתשובה מגיע מרקע מדעי. אין לראות בתשובה המלצה רפואית או תחליף לבדיקה ויעוץ רפואי.
לאחר ההקדמה הקצרה ניתן לתת תשובה קצרה וארוכה:

התשובה הקצרה היא שאין דבר כזה "מחלה" של רגישות לחשמל מכיוון שעד היום לא הצליחו לבודד את גורם התופעה, להגדיר מהם ה"תסמינים" ומה הטיפול (במילים "לא הצליחו" אין הכוונה שהמדע כשל אלא סיבה אחרת, אבל על כך בהמשך). למעט שוודיה, שם התופעה מוכרת ע"י הממסד הרפואי כ"גורם הפוגע בתפקוד" (לא מחלה!) התופעה לא נחשבת כמחלה או פגיעה תפקודית בשום מקום אחר, כולל ארגון הבריאות העולמית (WHO).

ועכשיו לתשובה מעט יותר ארוכה.
"רגישות יתר לחשמל" Electromagnetic hypersensitivity (EHS), היא מונח המתאר אוסף של תלונות רפואיות שונות שאנשים משייכים את הופעתן לשדות אלקטרומגנטיים. מיותר לציין שלשדות אלקטרומגנטיים יש בהחלט השפעה על הגוף אך מדובר בעוצמות הגדולות בסדרי גודל מהרמות הנורמאליות המצויות במחשבים ומכשירי חשמל סביבנו. מי שרוצה לנבור במסמכים ונתונים על רמות קרינה בלתי מייננת והשפעות על הבריאות מוזמן לעשות זאת באתר של הארגון הבינלאומי להגנה מפני קרינה בלתי מייננת. התלונות מופנות בעיקר למסכי מחשב אך גם למכשירי טלפון ביתיים אלחוטיים (לא סלולאריים),כבלי מתח גבוה,שנאים ועוד. הסימפטומים עליהם מדווחים אנשים הם רבים ולא ספציפיים, החל מצריבה בעור, יובש בעיניים וכאבי ראש וכלה בהקאות, חולשה, צלצולים באוזניים ובעיות זיכרון.


תמונה באדיבות ויקיפדיה.

מחקרים שונים שנעשו לא הצליחו למצוא כל קשר בין שדות אלקטרומגנטיים לתלונות אלו. במחקרים אלו נעשו בשיטת double blinded. בשיטה זו לא המטופל ולא המטפל יודעים מתי המטופל נחשף לשדה אלקטרומגנטי. התוצאות הראו שהמתלוננים לא הצליחו לדעת מתי נחשפו לשדה האלקטרומגנטי ומתי לא. יתרה מזאת גם בפעמים שהם דיווחו על תסמינים לא היה שום מתאם בין עוצמת השדה לעוצמת התסמינים. עובדה זו היא בעייתית במידה ורוצים למצוא קשר ישיר בין סיבה ותוצאה. לחץ לדוגמא למחקר מסוג זה.

נקודה נוספת שהועלתה במספר מחקרים שבדקו עד כמה התופעה נפוצה באוכלוסייה היא שיש קשר ישיר בין החשיפה בתקשורת לבעיה וכמות האנשים המתלוננים. במילים אחרות במקומות בהן התופעה מדווחת בתקשורת ויש דיון בנושא יש הרבה יותר אנשים (באחוזים מהאוכלוסייה) שמתלוננים על רגישות לשדות אלקטרומגנטיים. כמובן שהעובדה הזאת בלבד לא מוכיחה שהבעיה לא קיימת (אפשר לומר שמי שלא שמע על התופעה יתקשה לשייך את הסימפטומים שלו למשהו כל כך יום-יומי) אך אם נתייחס לתוצאות שהוזכרו בפסקה הקודמת השילוב של העובדות בהחלט לא מחזק את הטענה.

כל האמור לעייל כמובן שלא סותר את העובדה שאנשים סובלים מתסמינים מסוימים אך הוא בהחלט מכוון לגורמים אחרים. רופאים וחוקרים שעוסקים בתחום מצביעים על שילוב של גורמים חיצוניים ופנימיים (נפשיים) המובילים לתסמינים המתוארים. קצב החיים המטורף, הלחץ הרב בו אנו מצויים, חוסר כרוני בשעות שינה, כמות הגירויים האדירה לא אנו נחשפים (גירויים קוליים, גרויי ראיה ועוד) גורמים לרבים לעייפות כרונית; נוסיף על זה אכילה בלתי מאוזנת מחד וחוסר פעילות גופנית מאידך אך עם ישיבה של שעות מול המחשב בתנוחה לא נורמאלית קפואה ונוכל לקבל בעיות רבות.

מאמר סקירה (review) משנת 2006 מצביע אף הוא על העובדה שיש מרכיב נפשי חזק בתופעה המתוארת כבעיית רגישות יתר לחשמל. המאמר גם מביא אסמכתאות ממאמרים אחרים המראים שטיפולים הכוללים תמיכה והכרה במתלונן, קבוצות תמיכה ושיחות (תחום המוגדר כ cognitive behavioral therapy) יכולות להוביל לשיפור משמעותי ואף לפתרון הבעיה. אם זאת הכותב מסייג את דבריו ומציין הנושא עוד לא מוצה דיו ויש לבצע עוד מחקר בנושא.

לסיכום – כל העובדות מצביעות על כך רגישות לשדות חשמליים בעוצמות נמוכות ויום-יומיות לא קיימת. התסמינים המדווחים מקורם כנראה מגורמים אחרים ו/או שילוב של גורמים נפשיים המובילים לסימפטומים גופניים.


תיאור מעט מחויך על כאב ראש (המאה ה 19);תמונה באדיבות ויקיפדיה.

מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מיבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

79 תגובות

  • איריס

    אבי- המחקר עיוור או אתה, זו השאלה.

    אבי

    אתה חושב שאם תכתוב הרבה פעמים את המילה
    "מחקר דאבל בליינד" זה מוציא אותך מדעי
    בלי קשר להקשר שבו אתה טוען את זה?
    יש לך טעות. עכשיו גם אתה מתחיל לדבר על
    דברים לא קשורים. איך הגעת לתרופות?
    במירוץ שלך למחקרי דאבל בליינד נראה שאימצת
    את גישת ה"בליינד".
    אתה יכול לתאר לי את המחקרים שציטטתי,
    שאתה טוען שאתה יודע בדיוק מה כתוב בהם
    ומה לא כתוב בהם? אני לרגע לא חושבת
    שקראת אותם כי אתה כבר ביטלת בהינף יד את
    המחקרים שהם בין המובילים בתחום הקרינה,
    בטענה שהם לא עומדים בקריטריונים
    של תרופות. אתה מערבב נושאים שונים.
    מאיר לא מכיר בנזק מן הקרינה
    באופן כללי, לא רק ברגישות.
    מאיר מכיר בעמדת התעשייה.
    אם כבר באת להגן עליו, תתייחס לכל התמונה.

    פרויקט רפלקס של האיחוד האירופאי
    הוא אחד המובילים בתחום ואחד הפרוייקטים
    שביססו את הקשר בין הקרינה
    לנזק לדנ"א. אולי עליך הוא לא
    מקובל כבר 50 שנה...

    זה שאתה משתמש הרבה
    פעמים במילה "דאבל בליינד
    לא מסתיר את העובדה שאתה מתעלם
    מהעדות הבאה על אותו מחקר
    http://www.mast-victims.org/resources/docs/essex-study-phillip-watts.pdf

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    כל פעם שזה לא מתגלה - נוסף תירוץ אחר

    קראתי. המחקר המצוטט לא מצא שאנשים שטוענים שהם 'רגישים' / מרגישים קרינה אכן הצליחו לזהות מתי יש ומתי אין קרינה (או יותר נכון - טענו שיש קרינה כאשר לא הייתה... סימן שמה שחשים הוא לא הקרינה). ואז - מתחילים התירוצים:
    The reason the OFF scores are less than chance, is because people who are sensitive
    should have been allowed some time in a shielded washout area, this would have
    allowed their nervous system to recover from the journey to the laboratory, before
    testing began.
    עכשיו לא באמת מרגישים חוסר קרינה - בגלל הנסיעה למעבדה. מוזר שלא טענו את זה קודם. עכשיו מה? את רוצה שיחזרו על כל הניסוי, והפעם גם עם התאוששות מהנסיעה למעבדה, שכנראה "עיוותה" את "יכולת" האנשים "להרגיש" קרינה (אגב, מעניין שהטענה הזאת לא הועלתה לפני או בזמן הניסוי...) - הרי הכיוון ברור - לעולם לא תקבלי תוצאות הניסוי שהוא לב-ליבה של השיטה המדעית. אם לא מקבלים ניסויים - אין על מה לדבר. צר לי.

  • איריס

    הגישה שלך לא נכונה

    בשם הלגיטימציה שאתה מעוניין
    לתת לממצא מסוים, או לשיטה מסוימת,
    אתה מתעלם מנושא של חשיפה ומנוחה
    מחשיפה. בשבילך אין משמעות
    להפסקה מחשיפה. כלומר כשאתה
    חשוף לכימיקלים למשל, אתה לא רואה
    את האלמנט של הפסקת חשיפה
    כדי להפחית השפעה.
    אין לך בכלל הכרה באפשרות הזו.
    בעיניך כל מה שהוא כתב
    דורש התעלמות. אבל הוא לא היחיד.
    הנה מה שעוד משתתף כתב על המחקר:
    http://www.next-up.org/pdf/TestimonyBrianSteinAnEssexVictim28072007.pdf

  • NO RADIATION FOR YOU

    זה רק פגם אחד במחקר המדובר ודי בו כדי להראות שאתה לא מבין

    כאבים של רגישות לקרינה אינם נעלמים מייד ברגע הפסקת החשיפה. בדרך כלל לוקח דקות-שעות-ימים (בהתאם לחומרת הרגישות ןסוג האות ורמת השידור) לכאב להעלם. חוסר הבנה בסיסי זה משותף לך ולחוקרים.

    בברכה

    עמיר

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

  • כותבי המחקר טעו...

    כותבי המחקר טעו בחוסר ההבנה שלהם מהי רגישות לקרינה

    המידע הזה נמצא בעולם המדעי וגם ראיונות פשוטים עם הנבדרים היו מעלים את המידע כי לא כל אחד רגיש לכל הסוגים של קרינה ולא לכל רגיש יש את אותו זמן חשיפה - מנוחה.
    החוקרים לא חיפשו את המידע הזה, לכן לא מצאו, ולכן כל המחקר שלהם לקוי ושגוי כי הוא מתבסס על ההנחה השגויה כי כל רגיש לקרינה רגיש לכל האותות וכי כל רגיש לקרינה יכול להרגיש מייד תחילה וסיום של חשיפה.
    לכן המחקר שגוי ואי אפשר להתיחס למסכנתיו.

  • רן

    אתה מתבלבל ביני לבין מישהו אחר, אך למה לבלבל אותך עם עובדות?

    עושה "העתק והדבק" מהארץ, כדלקמן:-
    {
    Print

    w w w . h a a r e t z . c o . i l

    עודכן ב- 21:29 08/07/2007
    9. חוקר להשכיר
    מאת רחל טל שיר

    יש שני דברים שאני מסתייגת מהם בנטייה הגוברת להשמיץ מחקרים מדעיים. ראשית,
    אני מסתייגת מהאופנתיות של ההשמצות. זה הרי לא סוד שחלק גדול מן המחקרים
    המושמצים מוזמנים על ידי היצרן ומממונים על ידיו. וגם אין זה סוד שכמעט כל
    דבר בעולם שלנו אפשר לקנות בכסף. לכן, אין כנראה מוצר, מזיק ככל שיהיה, שאי
    אפשר למצוא לו מדען, רצוי בעל הילה רפואית, שתמורת סכום מפתה יבנה מערך מחקרי
    שיוכיח שהוא דווקא מועיל. לכן הגיוני, שככל שהמוצר יותר בעייתי, יצרניו
    משלמים יותר כסף כדי להוכיח שהוא חף מפשע. בהתאמה, אף אחד לא משקיע כסף בגיוס
    הוכחות שחסה טריה ונקיה מרעלים מיטיבה עם אוכליה.

    דווקא מפני שהעובדות האלה על הקשר וההדוק בין מדע ומסחר כל כך ידועות, יש
    הרבה חוסר טעם וגסות רוח במנהג העכשווי ללעוג למחקרים המלומדים. מי שלועג
    לאנשים ששואבים עידוד ממחקרים מפוברקים ומחפשים בכל הזדמנות אישור מדעי, מי
    שמנסה לקעקע את המחקרים האלה, מתכחש לצורך העמוק שלנו, בני האדם, לפטור את
    עצמנו מאחריות על גופנו ובריאותנו ולמסור אותה לכל מי שמוכן לקחת אותה מאתנו,
    גוף או תאגיד או צוות מחקרי ממקור עלום. המחקרים האלה הרי מספקים נחמה לכל מי
    שמחפש אותה.

    למרות השורה הארוכה של מקרים שבהם התגלה שמחקרים של מומחים בעלי שם שימשו רק
    כדי להכשיר מוצרים מזיקים, אנחנו ממשיכים לסמוך עליהם. שערוריית רמדיה שלקחיה
    קשים וברורים לא גרמה לנו לפנות עורף למחקרים הכביכול מדעיים. דגני הבוקר
    בקופסאות קרטון מושכות ממשיכים לנופף במחקרים על ערכיהם התזונתים המיטיבים,
    למרות היותם בסך הכל ממתקים מעובדים באיצטלה מטעה. גם תחליפי הבשר המפוקפקים
    העשויים סויה מוסיפים להתנאות באישורים של מיני אוטוריטות מדעיות, ומחיות
    הפרי בצנצנות, המיועדות לתינוקות, זוכות להמלצות חמות מצד גופים רפואיים
    למרות ערכם התזונתי הדל. כמוהם גם המשחות שמבטיחות בעלמא להעלים קמטים
    ולהצעיר את העור. אף אחד מהיצרנים לא היה משקיע כסף במחקרים הזויים אם אנחנו,
    הצרכנים, לא היינו מאמינים בהם.

    אין שום קשר בין השכלה אקדמית ומנת משכל לבין הצורך העמוק של האדם להאמין
    למחקרים שמוכיחים ששוקולד ויין וקפה טובים לבריאות. אף אחד מאתנו לא מחוסן
    מפני אותם מחקרים שמכשירים מוצרים שמזיקים לבריאותנו. כולנו פשוט רוצים
    להאמין בתוצאותיהם. אני, שהשתתפתי בכל כך הרבה ויכוחים מתישים על יעילותם של
    מחקרים מטעם, יכולה להעיד שכל אחד מאתנו בתורו נופל לזרועות המחקרים האלה.
    עלי יעידו שקיות החטיפים שנהגתי לקנות לילדי מתוך אמונה שזה מזון ראוי לבני
    אדם ואף ניחן באין סוף יתרונות תזונתיים. ככה העידו המחקרים. העדויות הכביכול
    מחקריות שיכנעו אותי, בניגוד לחושי שאמרו לי שתכולת השקיות האלה מסריחה,
    שמנונית, מותירה טעם רע בפה, מקלקלת את התיאבון וגורמת בעיות עיכול.

    הדבר השני שאינו לרוחי בנטייה העכשווית המתגברת להשמיץ מחקרים מדעיים, הוא
    הטון העצבני שלהם. על פי ההתנפלות עליהם עלול להיווצר רושם שחוקרים הם סוג של
    פושעים שצריך להיזהר מהם. אני מציעה לכל אותם מתלהמים לזכור את כללי הנימוס
    הבסיסיים ולא לשפוט אחרים לפני שאנחנו שופטים את עצמנו. לכן, לפני שמותחים
    ביקורת קטלנית על החוקרים כדאי מאוד להיזכר מי נתן להם את הכוח הזה. אנחנו
    שהאמנו להם בעיניים עצומות מתעוררים עכשיו, וזה מכאיב כמו כל התפכחות
    משיכרון. לכן במקום להטיל את כל האשמה עליהם, כדאי להסתכל קצת פנימה ולבדוק
    מה יש בנו שגורם לנו לאמץ בחום כל מי שמוכן להעניק לנו חותמת סמכותית ולמה
    אנחנו מעדיפים את החותמת המדעית על פני כל המלצה שהגוף הפרטי וההיגיון שלנו
    מספקים לנו.

    כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

    סגור חלון
    }

    אגב, מה השכלתך?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    דבר אחד

    רן

    להעתיק ולהדביק מאמרים מתוך עיתון הארץ (מאמר שאני מסכים לרוב תוכנו, דרך אגב) סוטים מהעניין. הדבר היחידי שהוא לעניין הוא האם ישנו מחקר מדעי שנערך בשיטה של עיוורות כפולה (הן מצד הנבדק והן מצד הבודק) שתוצאותיו חוזרות על עצמן ומראה התופעה או לא? – התשובה היא שעד עכשיו אין. ולכן אין ראיה מדעית שמדובר בתופעה שנגרמת עקב חשיפה ל'קרינה אלקטרומגנטית' / חשמל / מכשירים חשמלייים, כל מה שכתבתי כאן נכון. זה כמובן – לא בא להמעיט בתחושת הכאב שאנשים מסויימים מרגישים – שסביר להניח שהיא מוחשית לגמרי – אך אף מחקר לא מצא אותה קשורה לחשמל.
    גם אם זה לא אתה, אלא דפנה שכתבה על האישור של האיחוד האירופי – אנחנו עדיין ממתינים להוכחה לכך.
    ובקשר לאובססיית ה'השכלה' שלך – כל הכותבים באתר הם או חוקרים או סטודנטי מחקר במכון ויצמן למדע (בהווה או בעבר, האתר קיים כבר מספר שנים רב), ואנו חפים מכל אינטרס כלכלי – האינטרס היחיד שלנו הוא הידבקות לאמת המדעית מחקרית הידועה (אני בעל תואר ראשון בכימיה תרופתית, תואר שני בכימיה פיזיקלית ודוקטור לנוירוביולוגיה – אם זה כל כך מעניין אותך, תוכל למצוא את קורות חיי באתר :-) )

  • רן

    אין לי אובססיה להשכלתך, אלא פשוט רציתי לוודא אם זה אתה

    (אני מכיר אותך מהתקופה שלמדת תואר שני בבן גוריון)

    אגב, אני וזה שכתב מעליי באותו ענף מדובר, גם מחכים מכם לתשובות על ההשמצות שלכם על ווייקפילד.

    ואם אתה מסכים עם הנאמר מהארץ, אז עושה "העתק והדבק" לקובץ שני על מה שווה פרסום מדעי בכתב עת מכובד:-
    {
    Print

    w w w . h a a r e t z . c o . i l

    עודכן ב- 02:24 30/08/2009
    רמאות מקצועית
    * איך הצליחה חברת תרופות אמריקאית להכניס לכתבי עת מקצועיים מאמרים בשבח
    תרופות שלה שהיו למעשה מסוכנות, ועל מי כבר נשאר לסמוך?
    מאת פרופ' אבינעם רכס

    עתירה משותפת של "ניו יורק טיימס" והעיתון המדעי המקוון "הספרייה הציבורית של
    המדע" ()PLoS שדרשה מחברת התרופות "וויית" (Weyth) לחשוף מסמכים פנימיים
    חסויים, גורמת לטלטלה בעולם הרפואה ותעשיית התרופות בארה"ב ובעולם. המסמכים,
    שנדרשו בתביעות אחרות נגד החברה, חשפו כיצד וויית הביאה לפרסומם של מאמרים
    אובייקטיוויים לכאורה, המשבחים את תחליפי ההורמונים שלה המיועדים לנשים בגיל
    המעבר, Premarin ו-Prompro, בכתבי עת רפואיים מובילים.

    וויית היא חברת תרופות רב לאומית. היא מעסיקה כ-50 אלף בני אדם, וממקום מושבה
    בניו ג'רסי, היא פועלת ב-80 מדינות בעולם. מכירותיה נאמדות במיליארדי דולר
    בשנה. על פי טענת העתירה, בשנים 1998-2005 יזמה החברה כ-60 מאמרים מקצועיים
    שהדגישו את הצד החיובי-לכאורה של התרופות, תוך התעלמות מתופעות לוואי
    אפשריות. החברה שילמה כסף רב בעבור כתיבת המאמרים. כתוצאה מכך, אין זה מפליא
    שב-2001 נרשמו כ-130 מיליון מרשמים לתרופות אלו, בעלות כוללת של כשלושה
    מיליארד דולר.

    אולם באותה תקופה נערך מחקר מקיף על השימוש בהורמונים, שמומן על ידי מכוני
    הבריאות הלאומיים בארה"ב (NIH), גוף פדרלי חסר הטיה מסחרית. המחקר הופסק
    ביולי 2002, כשלוש שנים לפני סיומו המתוכנן, מאחר שממצאי הביניים הראו
    שבניגוד לטענת החברה, השימוש בהורמונים מגדיל באופן ממשי את הסכנה לחלות
    בסרטן השד וללקות בהתקף לב או באירוע מוחי. הדבר לא מנע מהחברה ליזום ולפרסם,
    כמה חודשים אחר כך, מאמר מערכת בכתב העת האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה, שסתר
    את מסקנות המחקר הפדרלי ושב וגרס שהשימוש בהורמונים מונע את הופעת סרטן השד.

    מוניטין בחוסר יושר

    כ-8,000 נשים שהשתמשו בהורמונים, כבר הגישו תביעות על נזקי גוף נגד וויית.
    במשפטים שהתנהלו, ובעקבות עתירת העיתונים, נחשפו עובדות מטרידות. מתברר, כי
    מחלקת השיווק של החברה פנתה לחברה מסחרית בשם "דיזיינרייט" (DesignWrite),
    המתמחה בכתיבה רפואית-מדעית, בבקשה שתכתוב מאמרים חיוביים על המוצרים, ותביא
    לפרסומם בעיתונות הרפואית. וויית שילמה לדיזיינרייט 25 אלף דולר, בממוצע, על
    כל מאמר.

    את המאמר, החל מהטיוטה הראשונה, כתבו סופרי צללים, שלא היה להם כל קשר
    לתוכנו, למעט העובדה שנשכרו לכתוב אותו תמורת כסף. המאמר המוכן הועבר לחברת
    התרופות, ונרשם עליו כי "יש למצוא לו מחבר ראוי". בשלב הבא פנתה חברת התרופות
    לרופאים בעלי שם ומעמד אקדמי בולט והציעה להם, במתנה, מעמד של "מחבר אורח" -
    לפרסם בשמם את המאמר המוכן, שלכתיבתו לא תרמו דבר. הסכמתם של הרופאים האצילה
    למאמר יוקרה ואמינות, שהשפיעו באופן מיידי וברור על שיווק ההורמונים. בעת
    פרסום המאמר לא צוין כמובן דבר בנוגע לאופן שבו נכתב, ולכסף שהשקיעה בו
    החברה.

    למרבה הצער, רופאים רבים נתנו יד לפרסומים אלה. גם אם לא קיבלו תשלום בעבור
    השאלת שמם, הרי שזכו שלא ביושר במוניטין מקצועי. וגם אם לא עברו על החוק, אין
    ספק כי מדובר בעבירה מובהקת על כללי האתיקה הרפואית ופגיעה בכבוד המקצוע.

    אמינות המחקר הרפואי אינה מבוססת רק על האמת המדעית המוצגת במאמר שמסכם
    תוצאות של מחקר, אלא גם על היושר והשקיפות במעמדם האישי של כותבי המאמר. על
    הקוראים להיות בטוחים שהמחברים אכן ביצעו בעצמם את המחקר, ומתוך עצמאות
    אקדמית. הדבר חשוב שבעתיים במאמרי דעה או מאמרי מערכת, שעשויים להשפיע אף
    יותר ממאמר רגיל הן על רישום תרופות בידי רופאים והן על קובעי מדיניות
    לאומית. סופר צללים המועסק על ידי חברה מסחרית, מושפע מהאינטרסים הכלכליים
    שלה, והדבר מעוות את האמת המדעית ומטעה במכוון את הרופאים והמטופלים.

    מסיבה זאת, האיגודים הבינלאומיים של עורכי העיתונים הרפואיים קבעו ב-2005
    ו-2006 כללים ברורים בשאלה מי רשאי להיחשב "מחבר" של מאמר מדעי: זהו אדם שתרם
    תרומה ממשית לניסוי, תכנונו, ביצועו, איסוף המידע ועיבודו; זהו גם אדם שעסק
    בניסוח המאמר או תרם תרומה אינטלקטואלית משמעותית לתוכנו. המחבר חייב לאשר את
    הנוסח הסופי של המאמר ולקבל על עצמו אחריות ציבורית לתוכנו המלא. לפי הכללים,
    יש לפרסם את שמו של כל מי שמעורב בכתיבת מאמר רפואי, ועומד בקריטריונים אלו.
    מנגד, חל איסור להעניק במתנה מעמד של מחבר למי שאינו עומד בהם. ניתן לקבל
    "סיוע לשוני" לגרסה מוקדמת, אך את השימוש הנסתר בסופרי צללים גינו עורכי
    העיתונים בכל תוקף, והגדירו אותו כהתנהגות בלתי הולמת, ואף רמאות במחקר.

    כתב עת מפוברק

    מטבע הדברים, לא ברור עד כמה שכיח השימוש בסופרי צללים. רק לעתים נדירות,
    לרוב בבית המשפט, אנו זוכים להצצה נדירה לעולם נסתר זה. במסמכים שנחשפו
    בתביעות שהוגשו נגד חברת "פייזר" בשל נזקים לכאורה שנגרמו עקב שימוש בתרופה
    נגד דיכאון "זולופט", עולה כי מתוך 85 מאמרים על התרופה, 55 נכתבו על ידי
    סופרי צללים, ושאר ה-30 מומנו על ידי החברה. אין זה מפתיע, שכל המאמרים
    דיווחו על תוצאות חיוביות של התרופה.

    חברת "מרק", מצדה, הסתירה במשך שנים מידע חיוני בדבר תופעות לוואי קטלניות של
    התרופה "ויוקס". התרופה הכניסה כשני מיליארד דולר בשנה, עד שהחברה נאלצה
    להוריד אותה מהמדפים ב-2004 בגלל הביקורת הציבורית. בבית המשפט נחשפו מסמכים
    שהעידו שגם מרק השתמשה בסופרי צללים. החברה אף הגדילה עשות, ויחד עם ההוצאה
    לאור "אלסווייר", הקימה עיתון צללים, שפורסם ב-2002 עד 2005: כתב העת
    האוסטרלי לרפואת העצמות והמפרקים. הביטאון הוצג כמדעי, אך בפועל, חברי
    המערכת, הכותבים והתכנים נשלטו בידי מרק.

    כדי להתגבר על הסכנות, נדרש כיום כל מחבר מאמר לחתום על הצהרה שבה הוא מפרט
    את תרומתו האישית למאמר, תוך התייחסות לכל ניגוד עניינים אקדמי או כספי. הוא
    גם מצהיר שהוא מקבל עליו אחריות אישית לתוכן המאמר. המחברים נדרשים לחשוף אם
    נעזרו ב"כותב מקצועי", מה זהותו ומה זהות הגוף המסחרי שעומד אחריו.

    הסנאטור הרפובליקאי צ'רלס גרסלי החל באחרונה בחקירה מקפת של התופעה. הוא הטיל
    על מכוני הבריאות הלאומיים להכין כללים חדשים, נוקשים בהרבה מהקיימים. עם
    פרסומם, יש לקוות כי תיפתח במחקר הרפואי תקופה חדשה נטולת פניות, תקופה של
    שקיפות ויושר, כפי שהיה המצב עד לפני עשרים שנה, קודם שהכסף הגדול של תעשיית
    התרופות קנה את היושר האקדמי.

    הכותב הוא פרופ' לנוירולוגיה ב"הדסה" ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית
    בישראל

    כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

    סגור חלון
    }

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    באתר

    רן - חבל שאתה לא גולש קצת יותר באתר, לפני כחודש פרסמנו כתבה בדיוק על כך: 'איך לא עושים מדע' - שמדברת בדיוק על העיוותים של חברות תרופות (כאשר גונזות מחקרים ומטות סטטיסטיקה) - ואיך אפשר לזהות אותם. בקשר לחיסון - בכתבה על החיסונים (ואם לא תמצא את התשובה בכתבה ובתגובות - אתה מוזמן להגיב שם - למען הסדר הטוב).
    מובן - שלשני העניינים אין קשר לנושא כתבה זו.

  • איריס

    אתה זה שכותב על תרופות

    ומאיר כותב על כל דבר שבעולם.
    בוודאי שאין לזה קשר לנושא הכתבה.
    אז למה אתם מעלים נושאים אחרים
    בלי קשר לכתבה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    מה???

    מזל שכל מתועד עם זמנים לא אני העלתי את נושא התרופות או החיסונים.
    הויכוח באמת נהייה כבר מטופש, אם אפילו לזמן וסדר פרסום תגובות יש התכחשות, באמת שאין לי רצון לדבר יותר, חבל על זמני.

  • איריס

    אכן אתה כתבת על תרופות

    כתבת לי שמחקרים על קרינה
    לא עומד בקריטריונים
    של מחקר על תרופות
    כבר 50 שנה.

  • רן

    באמת מזל שהכל מתועד עם זמנים

    חיסונים
    --------
    נושא: כמה חבל שלא ניתן לנהל דיון רציני
    הוגש ע"י מאיר (לא נבדק) ב־ב', 30.07.2012 , 22:51.
    ציטוט:- "כדי לא לתת את הרושם שלדעתי עצם העובדה שמאמר מתפרסם בעיתון מדעי טוב הופכת אותו לנכון אתן כאן דוגמא הפוכה (אשמח גם פעם אחת לשמוע מאחד מהמגיבים התוקפניים הודעה כלשהי בטעות בצד שלהם אך מנסיון של שנים רבות אני יודע שזה נדיר עד בלתי אפשרי; וזאת (שוב) עוד סיבה מדוע אני שמח שאני נמצא בצד המדעי של המתרס – הצד ששם את האמת כמטרה העיקרית ולא את היוקרה והאינטרסים האישיים שלו). אנדרו ויקפילד היה רופא שפירסם מאמר פורץ דרך באחד העיתונים המובילים בעולם (The Lancet) על הסיכון שבחיסון המשולש לילדים..."

    תרופות, הומאופתיה, רייקי ועד חטיפות ע"י חוצנים
    ---------------------------------------------------------
    נושא: הויכוח כאן הוא מדעי - ואין כל הוכחות מדעיות
    הוגש ע"י מאיר (לא נבדק) ב־ב', 30.07.2012 , 00:37.
    ציטוט:- "אני לא מסוגל לספור את מספר הפעמים שבהם אנשים התווכחו איתי בנושאים שונים ומשונים (מהומאופתיה, רייקי ועד חטיפות ע"י חוצנים) בהם הטענה ש" אני מכיר בעצמי אנשים שלא האמינו עד שזה עבד עליהם...." (או משהו כזה) מועלת בשלב זה או אחר.
    הבעיה עם טענות אלו הן שהן סוביקטיביות לחלוטין בעוד שמחקר טוב ואמיתי חייב להיות אוביקטיבי וחף מכל הטיות. אדם שהולך להומאופט למשל ויקבל טיפול, סביר מאוד שכאשר ישאל לאחר מכן הוא יטען כי חל שיפור במצבו –..."

  • רן

    להזכירך, אתם הסטתם את הדיון לנושאים אלו

    אם יותר לדייק, אז כותב הכתבה מאיר הוא זה שהסיט את הדיון לנושאים אלו כאשר לו היה לו מענה לשאלות הגולשים

  • רן

  • אברהם טחובר

    חבל על הזמן

    לך ללמוד את הנושא . לקרוא אתה יודע .
    דפנה תשלח כל חומר שגם אתה יכול להגיע איליו בעצמך .
    50 שנה מדענים כמוך הכחישו שעישון פסיבי אינו מסרטן היום הם נעלמו לאן ? מועצת אירופה קובעת ששEHS היא מחלה שנגרמת מקרינה וגורמת לתופעות קשות . למה צריך להתווכח איתך ?
    אתה בחור טוב ולא יותר מזה .

  • NO RADIATION FOR YOU

    למתקשים והבעיה האמיתי

    הבעיה האמיתי היא כאן שלאנשי מדע לוקח שנים להכיר בעובדות. הדרך בה עובד המדע לקבלת הסכמה על נושא מסויים היא איטית מאוד ולוקח שנים להוכיח מעל לכל ספק קיומה של תופעה או בעיה. הבעיה מחריפה כאשר גופים איטרסנטים מציגים מידע שגוי וחלקי כדי לעקב עוד יותר את ההכרעה. הבעיה מחריפה עוד יותר כאשר מדענים לא קוראים מחקרים אלא רק את הכותרת שלהם ולא מבין קשלים טכניים ולוגיים במחקרים ששוללים רגישות לקרינה או השפעות ביולוגיות של קרינה.

    באתר שלי ובבלוגים יש קישורים למחקרים המקוריים ודברי הסבר.
    אלו הם הבסיסיים במחקרים.

    מחקרים ומאמרים על רגישות לקרינה:
    * http://andrewamarino.com/PDFs/165-IntJNeurosci2011.pdf
    * http://www.csn-deutschland.de/blog/en/electromagnetic-hypersensitivity-a...
    * Electromagnetic hypersensitivity: Fact or fiction? - Stephen J. Genuis a, Christopher T. Lipp -2011
    * http://www.scribd.com/doc/11245630/Electromagnetic-Hypersensitivity-in-S...

    * המחקרים של מרינו ודופום הם חדשים ועדיין לא חזרו אליהם (משנת 2012)

    מחקרים המראים על שינויים פגיעה ונזק כתוצעה מקרינת רדיו ברמות שלא גרמו לחימום:

    * שבירת מחסום דם מוח - סלפורד 2003 - http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1241519/pdf/ehp0111-000881.pdf

    * נזקים ל DNA - לאי 1996 - http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/8627134

    * דחק חמצוני ושינוי תקשורת בתא - פרידמן 2007 - http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17456048

  • מאיר ברק

    הבעיה אינה בעיה אלא דווקא ייתרון

    אתה קורא לזה בעיה בעוד שאני חושב שזהו יתרון. לא קיים עוד תחום בעולם (חוץ מהמדע) שבו דין "חבר" צעיר וטירון הוא כדין "חבר" ותיק ומנוסה. אפילו אלברט איינשטיין (גם לאחר שהתפרסם) היה צריך לעבור ביקורת עמיתים כדי שמאמריו יתפרסמו כאשר הביקורת היא לרוב סמוייה (קרי – הקוראים לא יודעים מי הכותב), וכל חוקר באשר הוא צריך לגבות את טענותיו בעובדות אחרת הן לא ייתקבלו. יש לכך דוגמאות אינספור והסיבה היא פשוטה – כד למנוע טעויות ו/או רמאויות ככל הניתן. אין הדבר אומר שהמדע חף מטעויות או רמאויות, אך שבניגוד לתחומים אחרים – גם מדען מפורסם שירמה וייתפס יוקא מחוץ לקהילה המדעית (אני רוצה לראות מקרה דומה קורא בין אנשי הדת או אצל ה"מרפאים" מתחום ההומאופתיה וכדומה). העובדה היא שנכון להיום אין שום הוכחה מדעית שקרינה אלקטרומגנטית גורמת לרגישות בבני-אדם. אין זה אומר שאנשים המתלוננים על הבעיה אינם סובלים מבעיה כלשהי אך לא הוכח שום קשר לקרינה האלקטרומגנטית (ולא חסרים מחקרים המראים שאנשים שטענו שהם רגישים לקרינה אלקטרומגנטית אך נחשפו לה ללא ידיעתם כלל לא הרגישו בתסמינים או לחילופין שחוו תסמינים קשים כאשר נאמר להם שנחשפו לקרינה אלקטרומגנית למרות שבפועל היו באזור מוגן). פרופסור מרינו אולי פרסמם מאמרים חדשים בשנת 2012 אך הוא מפרסם מאמרים כבר משנת 1966 – כלומר מדובר על 46 שנות מחקר והוא עדיין לא הצליח לשכנע חוקרים אחרים למרות שפרסם מעל 150 מאמרים. יתרה מזאת ניסויים דומים למחקרים שהוא ביצע שנערכו ע"י חוקרים אחרים ובוצעו בסמייות כפולה (מבחן עיוור כפול) נתנו תוצאות הפוכות לחלוטין.
    לא קשה כיום למצוא היכן שהוא ברשת תמיכה לכל רעיון או נושא (כולל שכדור הארץ שטו, שהוא חלול או שהיהודים שולטים בעולם) אבל "אוריינות מדעית" היית המאפשרת לנו להבין שאם חוקרים אחרים לא מסוגלים לחזור על הניסוי ולקבל אותן תוצאות הרי שהן כנראה שגויות.

    למרות האמור לעייל יש מקרים רבים בהם העולם המדעי כולו האמין במשהו אחד עד שבא חוקר והראה את ההפך. אחת הדוגמאות הכי חדשות היא ההוכחה שאולקוס נגרם ע"י חיידק. במקרה הנ"ל חוקר אחד (או קבוצה קטנה של חוקרים) "התמודדה" כנגד העולם המדעי כולו וניצחה לבסוף, היא עשתה זאת ע"י מחקר ארוך ומדוייק והוכחות חד משמעיות שתמכו בטענות שלהן (הוכחות שחוקרים אחרים יכלו לאשש בעצמם במחקר דומה). התהליך לקח הרבה פחות מ 50 שנה. במקרה של רגישות לקרינה אלקטרומגנטית יש טענות ועדויות כבר למעלה מ50 שנה ועדיין אין שום הוכחה– אולי זה מרמז על משהו.

    כדוגמא אני יכול להביא את הפריחה בנושא חוצנים ועבמי"ם שהתרחשה בשנות ה50-80. היו עדויות רבות, תאוריות קשר ועוד. היום הנשוא יחסית אזוטרי – מדוע? יש לכך הרבה סיבות אך אחת מהן היא ההתפתחות המדעית שמאפשרת לנו לזהות הרבה מהתופעות הנ"ל ולהראות שהמקור שלהם טבעי ולא מחוץ לכדור הארץ (תעתועי אור, השתקפויות, כוכבי לכת ועוד). יש לי תחושה (ואולי אני טועה) שהרגישות לקרינה אלקטרומגנטית תלך באותה דרך שהחוצנים והעבמי"ם הלכו בה (כפי ששדים, רוחות ועוד תופעות כמעט נעלמו מחיינו), אבל אל דאגה – בדבר אחד אני בטוח – תופעה או תופעות חדשות יצוצו במקומה.

  • NO RADIATION FOR YOU

    יש הוכחות כבר היום כי רגישות לקרינה היא אמיתית וקשורה לקרינה

    יש הוכחות כבר היום כי רגישות לקרינה היא אמיתית ושהתסמינים נגרמים מחשיפה לקרינה. אני מכיר עשרות רגישים בארץ ומאות בעולם.

    עם היית מסתכל לתוך המחקרים במראים שאין קשר בין רגישות לקרינה וקרינה והיית מבין קצת בקרינה הייתה מבין מייד שהמחקים מותים ושגויים.

    תראה למשל את מחקר ESSEX. הכותרת שלו היא שלא נמצא קשר וכי רגישים לקרינה לא יכולים לזהות מתי מקרינים אליהם ומתי לא, אבל המספרים שלו מראים שרגישים לקרינה נתנו יותר תשובות נכונות מאשר קבוצת הביקורת. תוכל גם לראות שרגישים רבים לא הצליחו לסיים את הבדיקות (כי הרגישו רע) ותושובותיהם הושלחו לפח. אולי תוכל להבין שיש רגישים לGSM ויש רגישים ל WIFI או UMTS (ריבוי תדרים) ולא כולם רגישים להכל, ובמחקר ה ESSEX אם רגיש לקרינה לא זיהה גם את ה GSM וגם את UMTS התשובה שלו לא נחשבה כתשובה נכונה.

    במחקר הזה יש עוד כמה שגיאות קשות שכל מי שקצת מבין יראה אותם מייד. חבל שרוב האנשים לא מצליחים לקרא את מחקר, חבל שהתעשיה משווקת אותו כמחקר מוביל וחבל שאנשים כמוך קונית את זה.

    על המחקר תוכל לקרא בבלוג שלי:
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2280333

    תוצאות המחקר:
    http://www.essex.ac.uk/psychology/EHS/pages/on_off_judgements_breakdown.htm

    נ.ב. - שים לב שלא התיחסת למחקרים שהבאתי עד עכשיו, אלו הם מחקרים מוביל בתחום ועל כל השלושה חזרו (על חלקם חזרו במימון התעשיה). מכחישי נזקים לא אוהבים את המחקרים הללו כי הם מראים בפירוש את המנגנונים הגורמים לפגיעה של קרינה. מדענים רבים לא אוהבים את המחקרים הללו כי הם מראים שהם מחזיקים בדעה שגויה!

    שבת שלום
    עמיר

  • מאיר

    לגבי מחקר אסקס

    קראתי את הקישור ששלחת והוא רק מוכי את מה שטענתי. לצערי אתה טועה קשות בהבנה של התוצאות המדעיות. התוצאות מראות שאין כל הבדל מובהק סטטיסטי בין הקבוצות וזה אומר שזה שהרגישים "נחשו" קצת יותר טוב מאלו שלו זה רק במקרה. תסתכל על התוצאות - הן קרובות לראנדומלי וזה גם מה שהסטטיסטיקה מראה. אם תיקח קוביה ותזרוק אותה פעמיים ותקבל פעמיים 2 האם תחשוב שמדובר בנס? ברור שלא כי זריקות הקוביה לא תלויות זו בזו והסיכוי לקבל בכל זריקה 2 הוא בערך 16%. הייתי מציע לך (בכל הרצינות והכבוד - ללא כוונה לזלזל) לנסות להבין מעט סטטיסטיקה בסיסית לפני שאתה מחליט לקרוא תגר על המדע. באותה מידה שאתה לא היית מתחשב בדעתי יותר מידי אם היית בא להתווכח איתך בנשואי חשמל כשאין לי מושג מה זה חוק אוהם.

  • מאיר

    הויכוח כאן הוא מדעי - ואין כל הוכחות מדעיות

    שלום עמיר,

    צר לי אך התגובה שלך והיחס שלך לנושא רווי בטעויות בסיסיות שאנשים רבים עושים כאשר הם עוסקים בנושאים מדעיים. אני לא מסוגל לספור את מספר הפעמים שבהם אנשים התווכחו איתי בנושאים שונים ומשונים (מהומאופתיה, רייקי ועד חטיפות ע"י חוצנים) בהם הטענה ש" אני מכיר בעצמי אנשים שלא האמינו עד שזה עבד עליהם...." (או משהו כזה) מועלת בשלב זה או אחר.
    הבעיה עם טענות אלו הן שהן סוביקטיביות לחלוטין בעוד שמחקר טוב ואמיתי חייב להיות אוביקטיבי וחף מכל הטיות. אדם שהולך להומאופט למשל ויקבל טיפול, סביר מאוד שכאשר ישאל לאחר מכן הוא יטען כי חל שיפור במצבו – כך המוח שלנו בנוי וכך בני אדם מתנהגים (וזה כבר שייך לתחום הפסיכולוגיה). על תופעה זאת מבוססת תרופת הפלאסבו – בעשרות/מאות מחקרים הראו שאנשים שקיבלו טבליות סוכר אך חשבו שקיבלו תרופה דיווחו על שיפור במצבם (כמובן שהבעיה לבסוף לא נפתרה ממתן טבליות סוכר, אך התחושה הסוביקטיבית של המטופל לאחר הטיפול הוא שהוא עזר). [במאמר מוסגר אציין שבמקרים רבים עצם השיחה עם המטפל שמקשיב ומתעניין עוזרת מאוד למטופל – כי סוף סוף מישהו מקשיב לו; וזאת תעודת עניות למערכת הבריאות שהפסיקה להקשיב ולטפל בחולה אלא רק ב"סימפטומים" (אבל זה כבר נושא אחר שלא קשור כרגע לעניננו)].
    העובדות נכון לעכשיו ששום מחקר שבוצע על פי קנה המידה המדעיים המחמירים ביותר לא הצליח לאשש את הטענות לרגישות לקרינה אלקטרומגנטית. פרופסור מרינו אותו אתה מרבה לצטט פרסם כבר 150 מאמרים מדעיים בכמעט 50 שנה והוא עדיין נמצא בשולי המדע והוא לא הצליח לשכנע אף מדען מחוץ למעבדתו בטענות שלו. האם אתה באמת מאמין שיש איזו תאוריית קשר חובקת עולם שמתעלמת מהמחקר של חוקר פורץ דרך זה? והיכן כל העיתונאים שתעבים לסקופים שירימו את הכפפה – יקראו את מחקריו ויצאו לעולם בכותרות גדולות על התגלית המרעישה שהתעלמו ממנה ב 50 השנה האחרונות? אני מניח שאתה מבין לאן אני חותר.

    הוספת בתגובה החדשה עוד קישורים למאמרים וכתבות אבל זהו משחק של חתול ועכבר שאין לו סוף (אני אקרא את המאמר הנ"ל אסביר לך את הבעיות בו ואז תבא עם מאמר אחר וחוזר חלילה). הנה אתן לך דוגמא – נניח שאתה טוען שיש מספרים זוגיים שהם ראשוניים (מלבד 2) ואני אומר שלא. אתה תביא כדוגמא את המספר 4 ואני אומר לך שהוא מתחלק גם ב2 ולכן אינו ראשוני. אז תבוא ותשאל מה עם 6, ואח"כ 8 וכך עד אינסוף. במקום זה אני פשוט יכול לומר לך שכל מספר זוגי מתחלק ב2 ולכן כל מספר שגדול מ2 לא יכול להיות ראשוני וכך פתרנו את הבעיה. ההקבלה ברורה.
    אין אדם יחיד בעולם כיום שמסוגל לקרוא את כל החומר שמתפרסם בנושא מדעי מסויים. כמות המאמרים שהתפרסמו בנושא רגישות לקרינה אלקטרומגנטית (בעד ונגד) מגיעה למאות רבות ומאמרים נוספים ימשיכו להתפרסם בעתיד ללא ספק. אבל כאן באים לעזרתנו העקרונות המדעיים המחמירים – ניסוי צריך לעשות בצורה עיוורת כפולה: הנבדקים לא יודעים האם הם בקבוצת הביקורת או בקבוצת הטיפול וגם החוקרים אסור שידעו זאת. המחמירים גם יאמרו שהניסוי צריך להיות עיוור משולש – שגם מי שיבדוק את התוצאות לא ידע מי קבוצת הביקורת ומי קבוצת הטיפול (כלומר שיסומנו כ"קבוצה א'" ו"קבוצה ב'" ולא כטיפול וביקורת). השלב הבא חייב להיות שהתוצאות יהיו מובהקות סטטיסטית ולבסוף השלב האחרון הוא שהניסוי הזה יוכל להעשות שוב ושוב ושוב ע"י חוקרים שונים ובכולם התוצאה תחזור על עצמה.
    רגישות לקרינה אלקטרומגנטית כשלה במבחן מדעי זה ואין כיום שום גוף בינלואמי או ארגון לאומי של מדינה שמכיר בבעיה הזאת (למעט שבדיה שמכירה בבעיה בצורה מוגבלת וסיבותיה עימה). הוקמו מספר וועדות שעברו על המחקרים שהראו קשר בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית ובעות בריאותיות (כולל המאמרים של פרופסור מרינו) והמסקנות שלהן היו שלא ניתן להראות קשר.
    אני אחדד אתהנקודה הזאת (שכבר הזכרתי בעבר). אני לא טוען כאן שאותם אנשים משקרים או שחלקם אינם סובלים מבעיות בריאותיות – הטענה היא שאף אחד לא הצליח להוכיח בצורה מדעית שהסיבות לבעיה הם הקרינה האלקטרומגנטית.
    אם תבוא ותטען שהמדע לא מספיק מתקדם לאתר את הקשר אאלץ לא להסכים איתך אך אוסיף ואומר שבכל מקרה ברגע שאתה טוען שהמדע לא מסוגל להוכיח נושא מסויים – אתה עובר מויכוח מדעי לויכוח על אמונה ואז אין שום הבדל בין זה לבין דת.

    רק לסבר את האוזן אתן לך דוגמא נוספת שקיבלה לאחרונה המון כותרות: הגילוי של בוזון היגס. למעשה ההגדרה אינה נכונה כי הבזון לא התגלה אלא "אושר" בניסוי. בוזון היגס כבר נחזה לפני כמעט 50 שנה (כמעט כמו הזמן שפרופסור מרינו מפרסם). על פי חישובים שעשו פיזיקאים – בוזון היגס, ועוד 3 חלקיקים אחרים שלא היו מוכרים בזמנו, צריכים להיות קיימים עם התאוריות המדעיות שאנו מכירים היום נכונות. למרות שכול החישובים הראו שהחלקיקים היו חיבים להיות קיימים שום פיזיקאי לא טען שהם קיימים – כי במדע צריך הוכחה ולא מספיק תאוריה. במהלך השנים נבנו מאיצי חלקיקים גדולים יותר ו3 מתוך 4 החלקיקים החזויים "התגלו" בהתנגשויות שבוצעו. שוב, היינו יכולים לחשוב שהמדענים יגידו: החישובים הראו קיומם של 4 חלקיקים חדשים והצלחנו להראות 3 מהם ולכן ברור שהרביעי קיים; אבל הם לא עשו זאת. גם כאשר המאיץ הגדול בצרן נבנה ותוצאות החלו לזרום, תוצאות שהראו סבירות גבוה שהחלקיק קיים – אף אחד לא קפץ. רק לאחר נסיונות רבים שהראו בסבירות של 1 למליון (אני חוזר 1 ל 1,000,000) שהתוצאות הן טעות – רק אז החוקרים יצאו בהכרזה שהחלקיק "אושר" בניסוי.
    ראוי לנו שנלמד מהם.

    ולעובדה שאתה מציין – שמאמר מדעי מסויים לוקה בחסר: בוודאי, אין חולק על כך שיש מאמרים גרועים. גם במדע מתבצעים מחקרים פחות טובים ונכתבים מאמרים גרועים. אבל גם כאן השיטה המדעית מראה את כוחה. מאמר גרוע או ניסוי גרוע שלא ניתן לאישוש ע"י חוקרים אחרים פשוט יעלם בתהום הנשייה של הארכיונים המדעיים וישכח. לא קראתי את המאמר המסויים שהזכרת ויכול להיות שהוא באמת ביצע עבודה גרועה. אבל העובדה היא שיש מאמרים רבים אחרים שכן בצעו עבודה טובה והם כולם מראים את אותם תוצאות – שאין הוכחה שקרינה אלקטרומגנטית גורמת לרגישות באנשים, ועל סמך אותם מחקרים ארגון הבריאות העולמי ומסודות אחרים קבעו את דעתם.

  • NO RADIATION FOR YOU

    מאיר אתה מספר סיפורים, אנא ממך תענה לעניין

    אנחנו לא מדברים על חוצונים או הומופטיה, אנחנו מדברים על רגישות לקרינה ועל מנגנונים ביולוגים בהם קרינת רדיו משפיעה על הגוף, מנגנונים שיכולים להיות תחילתו של נזק ויכולים להסביר רגישות לקרינה ונזקים מקרינה.

    אנחנו מדברים על מחקרים מובילים בתחום!
    שברים ב DNA (לאי 1996), דחק חימצוני (פרידמן 2007) ופגיעה במחסום דם מוח (סלפורד 2003) הם עובדות מדעיות.

    כל התיחסות שלך ללא קריאה של המחקרים היא לא רצינית והיא דומה להכחשה מכוח אמונה. כך עושים רוב מכחישי הנזקים מקרינה. לא קוראים את המחקרים, לא מבינים את המנגנונים, לא מבינים את הנזק, לא מכירים בהשפעות של הקרינה ולא מסוגלים להבין שהם טועים. רובם עדיין חושבים שאם לפוטון בודד אין מספיק אנרגיה לחולל נזק מיידי אזי הקרינה בכללותה (מילירדי פוטונים על פני משך זמן) לא מזיקה בכלל, לעולם ולתמיד.

    עמיר

  • יובל

    ביזיון שמכון ויצמן מפרסם מידע שגוי בלי מינימום מחקר

    כל ילד היה יכול למצוא את כל המחקרים שהצביעה עליהם עו"ד דפנה טחובר.
    לפעמים חיפוש פשוט בגוגל יכול לעשות פלאים, מכון ויצמן.

  • דפנה טחובר

    המאמר שלכם מטעה ואינו נכון עובדתית ומדעית

    המאמר שלכם מטעה ואינו מכון מדעית ועובדתית.
    האחריות הציבורית שלכם מחייבים אותכם לספק מידע אמיתי.
    ברור הוא שאינכם מכירים את מחקרו של פרופסור מרינו מ-2011
    ברור שאינכם מודעים להכרת האיחוד האירופי ב- EHS מ-2009
    ברור שאינכם מכירים את המחקר של בלפום שמצא כי מחסום דם-מוח נפרץ וזאת לאחר שבדק 1000 חולי EHS
    ברור שאינכם מודעים לקביעת מועצת אירופה מ-2011 כי EHS היא מחלה אמיתית, לא פסיכומטית ולא נפשית הנגרמת מקרינה אלקטרומגנטית.
    ברור שלא קראתם את המאמר מ-2006 שהוא בזיון מדעי ואם קראתם אותו ועדיין ציטטתם אותו הרי שהרשלנות שלכם אף חמורה יותר.
    ברור שאינכם מכירים גם את ההנחיות לרופאים של איגוד הרופאים האוסטרי המסבירים לרופאים כיצד לאבלן EHS
    אני מפצירה לכם לתקן את המסך שמהווה רשלנות מקצועית וכן הוצאת דיבה ואם לא ננקוט בהליכים רשמיים.

    לידעתכם המאמר הוא הוצאת לשון הרע ואם לא ישונה, נםתח בהליכי
    אשמח לעזור לכם בכתיבת מסמך אחראי ונכון.

    אשמח לעזור לכם לכתוב סיכום אחראי ונכון עובדתית.

    בושה למכון וייצמן.

  • אסף

    למה?

    לא כתבת מדוע המאמר מ2006 הוא ביזיון. אם הייתי צריך לקבל חוות דעת על תקפות של מאמר מדעי הייתי מקשיב לחוקר ממכון ויצמן לא למישהי שמגיבה באינטרנט. ואיך בדיוק יש כאן הוצאת לשון הרע ומי בדיוק האנשים שיפתחו בהליך משפטי? אם את חושבת ברצינות שיש לך עילה לתביעת דיבה כנראה שגם אי אפשר לסמוך על הידע המדעי שלך כי שכל זה לא הצד החזק שלך.

  • אישחד

  • NO RADIATION FOR YOU

    רגישות לקרינה אמיתית ונגרמת מחשיפה לקרינה

    הדעה של כותב המאמר כאן למעלה היא שגויה ונובעת מבורות, חוסר ידע והסתמכות על מקורות לא מדויקים.

    המחקרים שלא הצליחו להראות על קשר בין רגישות לחשיפה לקרינה היו שגויים. בחלק מהמחקרים הללו חשפו את הרגשים לקרינה בלי מתן זמן התאוששות מספק, בחלק חשפו אותם לכמה סוגים של קרינה בלי להבין כי כל רגיש לקרינה רגיש לסוגים אחרים. דוגמא למחקר שגוי כזה הוא מחקר ה ESSEX. ראו ביקורת על המחקר הנ"ל :
    http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2280333

    במחקר שמובע בכתבה לעיל מצוינות התוצאות: "Headache severity increased during exposure and decreased immediately afterwards." כלומר כל הנבדקים הרגישו כאבי ראש בחשיפה לקרינה, ולא רק הרגישים לקרינה. זה לא אומר שרגיש לקרינה יכול או לא יכול להרגיש קרינה, זה אומר שכולם יכולים, וכולם סבלו מהקרינה, לא רק הרגשים.

    מחקר שהתפרסם בשנת 2011 הוכיח כי רגישה אחת לקרינה (כדי להוכיח כי רגישות לקרינה היא דבר אמיתי ולא פסיכוסומטי מספיק אדם אחד) : http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2090169

    קבוצת מדענים מובילים בראשות פרופסור דופום (Professor Belpomme) חוקרת בשנים האחרונות את הרגישות לקרינה ותפרסם בקרוב את מחקריה. בהרצאה שקישור אליה מובא בהמשך ניתנים פרטים על בדיקות של כ 400 רגישים לקרינה, מאפיינים ותוצאות מייצגות.
    תוצאות הבדיקות מוכיחות כי רגישות לקרינה היא אמיתית ואיננה בעיה פסיכוסולוגית או פסיכוסומאטית.
    http://www.csn-deutschland.de/blog/en/electromagnetic-hypersensitivity-a...

    עוד פרטים על רגישות לקרינה (כולל חומר מדעי נוסף) ניתן לקרא באתרי:
    http://www.norad4u.co.il/ehs-h

  • להקת MGMT

    מתאים לשיר המדהים שלנו "Electric Feel " ...האזנה מחשמלת...!

    oh girl, shock me like an electric feel "
    Baby girl, turn me on
    " with your electric feel

  • עמודים