אדי מים, פחמן דו-חמצני, אבל גם חומרים רעילים ומסרטנים – וכל זה לפני שהתחלנו לדבר על שריפת פלסטיק וצבעים

הקיץ הישראלי מביא עמו כמנהגו שריפות, ואיתן עשן מחניק ומסוכן לבריאות. למרות החשש המוצדק מהאש עצמה, בפועל חלק ניכר מהפגיעות במהלך שריפות נובע דווקא מהעשן. מה מביא איתו העשן הזה, ולמה הוא כל כך מסוכן?

בעירה היא תהליך שבו חומר דלק מתפרק בנוכחות חומר מחמצן – בדרך כלל החמצן שבאוויר. כתוצאה מהבעירה נפלטת אנרגיה רבה בצורת אור וחום ונותרים תוצרים מחומצנים של חומרי הדלק. האנרגיה הזאת מתורגמת ללהבה שאנו רואים ולטמפרטורה הגבוהה של האש.

כצפוי, הרכב העשן נקבע על פי החומרים שנשרפים. עץ, שהוא חומר הבעירה העיקרי במדורות ובשריפות יער, מכיל בעיקר חומרים אורגניים המורכבים מפחמן, מימן וחמצן. כמו כן יש בו רמות נמוכות של חנקן וזרחן וכמות מזערית של יסודות נוספים. כששורפים לחלוטין מולקולות שמורכבות מפחמן, מימן וחמצן התוצרים שמתקבלים הם פחמן דו-חמצני (CO2) ומים (H2O) במצב צבירה גזי – כלומר אדים. גם החומרים האלה מורכבים כמובן מאותם אטומים: פחמן, מימן וחמצן.

לכאורה העשן אמור לכלול את החומרים הללו, שאינם רעילים, ושאר החומרים יימצאו בו ברמה זניחה בלבד. בפועל התמונה מורכבת יותר, מכמה סיבות. הראשונה מביניהן היא שטמפרטורת הלהבות במדורות וברוב שריפות היער אינה גבוהה מספיק, ולכן אינה שורפת את העץ בצורה מלאה. אש כזאת, שנקראת אש מפחמת, מותירה אחריה את גושי הפחם שאנו מכירים.

היות שהשריפה אינה מלאה, לא כל המולקולות מתחמצנות לצורה הסופית של מים ופחמן דו-חמצני. במקום זאת נפלטים גזים שמורכבים מפחמן וממימן, כגון מתאן, אתאן ואתילן, וכן חומרים נוספים כמו אלדהידים, בנזנים, טרפנים ופחמן חד-חמצני (CO). חלק מהחומרים הללו רעילים מאוד – למשל פחמן חד-חמצני, ואחרים מסרטנים – כמו אלדהידים.

העשן מכיל גם חלקיקים קטנטנים שלא נשרפו. הם מורכבים מפחמן ונקראים "חלקיקים נשימים", או בשמם המוכר "פיח". הפיח, שנותן לעשן את צבעו השחור, עלול לחדור לריאות, לשקוע בהן, ולגרום לקשיי נשימה ולמחלות כרוניות.

לא על העץ לבדו

במדורות רבות מצטרפת לכך בעיה נוספת, שחלק מהקרשים שאנו שורפים בהן מצופה בלכה, צבוע בצבע או עשוי מחומר סינתטי דמוי עץ. כששורפים אותם, החומרים האלה מוסיפים עוד רעלים לעשן הנפלט, כגון אקרילטים וציאנו-אקרילטים מצבעים אקריליים, וכן כמה מהחומרים הרעילים ביותר הידועים למדע כמו דיאוקסינים, פוראנים ועוד. במקביל, מסמרים שתקועים לפעמים בקרשים עלולים להתחמצן גם הם בלהבה ולשחרר מעט תחמוצות מתכת.

הבעיה הגדולה ביותר היא שריפה של חומרים שאינם אורגניים, כמו פלסטיק, ניילון, גומי וכדומה, שכידוע מפיצים ריח רע וצובעים את העשן בשחור. במהלך הבעירה החומרים האלה פולטים גזים מסוכנים כגון חומצה הידרוכלורית, חומצה הידרוברומית וחומצה גופרתית, וכן גזים דומים לאלה שנפלטים בשריפת צבע הלכה. המקור לצבע השחור הוא אותם חלקיקים נשימים שנפלטים בשפע במהלך שריפתם של החומרים הסינתטיים.

כשמדליקים מדורה, חשוב לברור היטב את החומרים ששורפים בה כדי לצמצם את הסכנות מהחומרים שייפלטו בעשן. ראשית, אל תכניסו פנימה בשום פנים חומרים סינתטיים כמו בקבוקים פלסטיק ושקיות פלסטיק, שמהם נשקפת סכנה גדולה במיוחד לבריאותכם ולסביבה. בנוסף, ודאו מראש שהקרשים שאתם מכניסים למדורה אינם צבועים וכמה שפחות מעובדים. ומה בנוגע לתפוחי אדמה? איתם אין כמובן שום בעיה - אם מקפידים לצרוך אותם נכון.

תגובה אחת

  • אנונימי

    מידע חשוב ביותר ומונגש היטב

    מידע חשוב ביותר ומונגש היטב למבוגרים. הייתי שמחה לו הייתה לכם גרסה מונגשת גם לילדים בגילאי יסודי, אולי אפילו סרטון הסבר. זה היה יכול להשפיע לטובה על ההתנהגויות של כולם בל"ג בעומר.