ל"ג בעומר, חג המדורות והאש. אבל מה בעצם אנו יודעים על אש?

הנה חמש הדגמות מדליקות ומפתיעות בנושא אש:

אז מה קורה בסרטון?

1. אש מתחת למים
 כדי שאש תבער אנו צריכים שלושה גורמים, המכונים משולש האש: חומר דליק, חומר מחמצן וחום. ברגע שאחד הגורמים חסר, האש אינה יכולה לבעור. אם שלושתם מתקיימים – יש אש, בלי קשר לסביבה החיצונית.
רבים טועים לחשוב ש"חייבים" גז חמצן בשביל אש, אבל האמת היא שלא: מה שבאמת דרוש לנו הוא חומר מחמצן, שיכול להיות אפילו מוצק, כמו בזיקוקי יום ההולדת שבסרטון. זיקוקי יום הולדת מכילים תערובת של חומרים דליקים (אבקות של מתכות כמו מגנזיום ואלומיניום ואבקות של פחם וגופרית) וחומרים מחמצנים (בעיקר חנקת אשלגן ואשלגן פר-כלורטי) הדבוקים יחדיו. כלומר, הזיקוקים אינם זקוקים לחמצן שבאוויר כדי לבעור. כשמכניסים למים זיקוק בודד, המים מצליחים לקרר אותו וכך שוברים את מעגל האש. אבל אם כורכים עשרה זיקוקים ביחד בנייר דבק, המסה המשותפת שלהם יוצרת כמות חום שהמים לא מצליחים לקרר עד כדי כיבוי, ולכן האש ממשיכה לבעור.

2. נוזל ששורף כל מה שהוא נוגע בו
כלורט האשלגן, הידוע גם בכינוי מלח ברטולטי, הוא חומר מחמצן חזק, ואנחנו חיממנו אותו מאוד, עד שהוא הפך לנוזל לוהט. כלומר, בתוך המבחנה כבר יש שניים מהרכיבים הדרושים כדי לקיים אש: חום וחומר מחמצן. לכן כל מה שצריך כדי להדליק אש זה חומר דליק שייגע בנוזל. כל חומר בעל תכולת קלוריות גבוהה הוא דליק, כמו החטיף שרואים בסרט. בגלל תכונותיו המיוחדות, כלורט האשלגן הוא אחד המרכיבים בראשי גפרורים.

3. בועות סבון דליקות
מימן הוא הגז הקל ביותר שיש. הוא קל עוד יותר (כלומר צפוף פחות) מגז הליום, המשמש למילוי בלונים. לכן בועה או בלון מלאים במימן נעים כלפי מעלה באוויר, בדיוק כפי שמצוף קלקר עולה אם משחררים אותו בקרקעית של בריכה. מימן הוא גם זול יחסית להליום, ובעבר השתמשו במימן אפילו כדי למלא ספינות אוויר להטסת נוסעים. הבעיה היא שהמימן דליק מאוד, ולכן גם מאוד לא-בטיחותי. בשנת 1937 ספינת האוויר הינדנבורג, שהייתה מלאה במימן, עלתה בלהבות ו-36 מנוסעיה נספו. אז אפשר להבין מדוע עברו להליום, שאינו דליק.

אם מזרימים גז מימן דרך תמיסת סבון מתאימה, כמו בסרטון, הבועות שנוצרות קלות מן האוויר ומתרוממות מאליהן. כפי שאפשר לראות בסרטון, הן גם דליקות מאוד.

4. קמח בוער כמו מבער
כאמור, בשביל אש אנחנו צריכים שלושה גורמים: חומר דליק, חומר מחמצן וחום. במצבם הרגיל, הקורנפלור והקמח לא כל כך דליקים – פשוט כי אינם באים במגע עם מספיק חמצן כדי לאפשר אש. אבל אם מפזרים אותם באוויר, יוצרים אבקה שמוקפת בהמון חמצן. אבקה כזו יכולה להתלקח בקלות כמו גז. מהסיבה הזאת, טחנות קמח ומחסני קמח נוקטים אמצעי זהירות רבים מאוד כדי למנוע כל ניצוץ של חשמל סטטי. ניצוץ בשילוב עם ענן קמח יכול לגרום לשרפה ואפילו לפיצוץ של כל המחסנים. בסרטון אנו מדגימים כיצד אפשר להדליק ענן כזה של אבקה.

5. אש בלי מקור חום חיצוני
לפעמים לא צריך מקור חום חיצוני כדי שאש תפרוץ: תגובה כימית יכולה לספק את החום הדרוש. אם מערבבים סוכר – שמשמש כחומר דליק – עם כלורט האשלגן, מיודענו המשמש חומר מחמצן, התערובת הזאת רק ממתינה למעט חום כדי להתלקח. אפשר לספק אותו באמצעות גפרור, אבל אפשר לעשות זאת גם באמצעות תגובה כימית. טיפה אחת של חומצה גופרתית תתחיל תגובה כימית עם הסוכר, תגובה שפולטת חום רב. החום יתחיל את מעגל האש: ההתלקחות תיצור עוד חום, שיאפשר עוד אש וחוזר חלילה, עד שהסוכר יתכלה. 

אהבתם את הסרטון? רוצים לראות עוד ניסויים שדווקא כן אפשר לנסות בבית? - בקרו במדור ניסויי מדע בבית.