מה קורה לנו
כשאנחנו מתייבשים?

כולנו יודעים שבימים חמים חשוב במיוחד לשתות הרבה, אחרת נתייבש. אבל מה זה בעצם אומר? מה קורה לגוף שלנו כשאנחנו מאבדים יותר מדי מים, בזיעה או בדרכים אחרות? כדי להבין את זה עלינו לדעת איך עובדת מערכת ויסות המים של הגוף, ולמה היא חשובה כל כך.

במצב תקין, גוף האדם מכיל כ-55 אחוז מים. רוב המים האלה נמצאים בתוך התאים ומאפשרים להם לתפקד. יתרת המים – כ-7.5 אחוזים – נמצאת בנוזלים חוץ-תאיים, ובמיוחד בדם. הדם האנושי מורכב מנוזל שנקרא פלזמה, מתָאִים (למשל תאי הדם האדומים, שמובילים חמצן לכל חלקי הגוף) ומחומרים שהומסו בתוך הפלזמה. גוף האדם מווסת את הצריכה וההפרשה של המים בתגובה לריכוז המומסים בנוזלי הגוף, במטרה לשמור על הריכוז הזה פחות או יותר קבוע.

אחד ההורמונים שאחראים על כך נקרא וזופרסין (Vasopressin), והוא מופרש מאזור במוח שנקרא היפותלמוס בתגובה לעלייה בריכוז המומסים בדם, ובמיוחד יוני נתרן. הוא נקרא גם "הורמון אנטי-משתן" (ADH), שכן הוא מעודד את הכליות לספוג מחדש יותר מים, וכך מקטין את כמות המים שאובדת בשתן ובדרכים אחרות. כך הגוף מגדיל מחדש את נפח הנוזלים בדם, ומפצה על העלייה בריכוז המומסים.

מערכת ויסות המים מתרכזת בשתן, שכן זוהי הדרך העיקרית בה בני אדם מאבדים מים. אך היא אינה היחידה, ואנחנו מאבדים נוזלים גם בצואה, בנשימה ובהזעה. בישראל התייבשות היא תופעה נפוצה במיוחד בימים חמים: אדם בוגר שעושה פעילות פיזית מאומצת באקלים חם ויבש עשוי להזיע בין ליטר לשני ליטרים של נוזלים בשעה. 

כדי לפצות על כך צריך לשתות הרבה, אבל לשתייה יש מחיר: אם שתינו המון מים, ריכוז המומסים בדם יירד, ועל כן ההיפותלמוס יפריש פחות וזופרסין ואנחנו נפלוט יותר מים כשתן. השתן שנפריש במצב כזה יהיה עם ריכוז מומסים נמוך ולכן ייראה יותר שקוף מהרגיל. גם המצב הנגדי נכון: כשלגוף חסרים נוזלים, נפח השתן יורד והוא נהיה מרוכז יותר וצהוב יותר. לכן צבע השתן הוא מדד אמין להתייבשות. בהתייבשות קיצונית עלולה להתרחש אנוריה – עצירה מלאה של מתן שתן.

אומנם בארץ התייבשות מזוהה בעיקר עם חום והזעה, אבל למעשה אחת הסיבות העיקריות להתייבשות היא אובדן מים עקב הקאות או שלשולים, שקורים פעמים רבות בגלל זיהום נגיפי או חיידקי במערכת העיכול או הרעלת אלכוהול. לכן, אם אתם משלשלים או מקיאים, הקפידו לשתות הרבה, כדי להחזיר את הנוזלים שאיבדתם. ככלל, הקאות ושלשולים הן גורם להתייבשות, ולא תסמין שלה.

אדם בוגר שמתעמל באקלים חם ויבש עשוי להזיע בין ליטר לשני ליטרים של נוזלים בשעה. אישה שותה מבקבוק מים |  Soloviova Liudmyla, Shutterstock

תסמינים: מצמא ועד אובדן הכרה

התייבשות קלה מוגדרת כאובדן של עד כ-5 אחוזים ממשקל הגוף, כלומר 3-2 ליטרים אצל אדם מבוגר. בדרך כלל תתלווה למצב הזה תחושת צמא, אי-שקט או עצבנות, ותחול ירידה בתפקוד הכללי. כדי לפצות על הירידה בנפח הדם, הדופק שלנו יעלה, ולפעמים נרגיש גם בחילה וכאב ראש.

מדוע כאב ראש? כאב הוא אות עצבי כמו כל תחושה אחרת, וקולטני כאב מפוזרים ברוב חלקי הגוף. עם זאת, דווקא במבנים המרכזיים של המוח שלנו אין קולטני כאב בכלל – לכן אפשר לבצע חלק מניתוחי המוח בהרדמה מקומית בלבד, כשהמנותח נמצא בהכרה. אך רקמות כמו קרום המוח וחלק מכלי הדם שמספקים למוח חמצן וחומרי מזון, בכל זאת מכילים קולטני כאב. שינוי בנפח הנוזלים של הגוף עלול לגרום לשינויי לחץ ברקמות האלה, וייתכן שהתחושה תתורגם לכאב.

התייבשות בינונית, בעקבות אובדן מים בכמות שעולה על 5 אחוזים ממשקל הגוף, תתבטא בסחרחורות, יובש קשה בפה, חולשה וקושי בתנועה. גמישות העור שלנו תלויה בכמות המים שיש בו, לכן העור של אדם שסובל ממחסור במים יהיה יבש ולא גמיש. גם כלי הדם בעורנו יתכווצו עקב הירידה בנפח הנוזלים בגוף, כדי לנסות לאזן את לחץ הדם, שיורד כשנפח נוזל הדם יורד. לכן העור של אדם שסובל מהתייבשות יהיה קר וחיוור.

התייבשות קשה, שמוגדרת כאובדן מים של מעבר ל-11 אחוז ממשקל הגוף (מעל 7 ליטרים אצל אדם בוגר) עלולה להתבטא בהכרה מעורפלת, קשיים בראייה ובשמיעה, הזיות, ובסופו של דבר אובדן הכרה ואפילו מוות.

 כדי להקל על תסמיני ההתייבשות מומלץ לחדול מיד מכל מאמץ גופני, לשתות ולנסות לקרר את הגוף. הטיפול בהתייבשות קשה מחייב ברוב המקרים עירוי של נוזלים דרך הווריד, ולכן מוטב לפנות כמה שיותר מהר את האדם שהתייבש לבית החולים.