השימוש בטלפון החכם הפך נפוץ ביותר עד כדי כך שמגדירים אותו כ"התמכרות". האם אכן מדובר בהתמכרות? נראה שלא

בשנים האחרונות נכנס לחיינו מכשיר חדש, שאפשר להחזיק בכף היד – טלפון חכם. בניגוד לטלפונים הניידים מהדור הישן, שאפשרו רק קיום שיחות וכתיבת הודעות תוכן, הטלפון החכם למעשה מאפשר לבצע את כל הפעולות שפעם יכולנו לבצע רק במחשב ומבחינה זו הוא למעשה מחשב כף יד. רבים מאיתנו לוקחים את הטלפון לכל מקום, מסתכלים בו כל כמה דקות, ושומרים אותו לידינו אפילו בלילה.

בקרב החוקרים יש מחלוקת בשאלה אם פעילויות שונות כמו הימורים, משחקי מחשב, ושימוש בטלפונים חכמים יכולים להיחשב להתמכרות, בדומה להתמכרות לחומרים כגון אלכוהול, סיגריות וסמים אחרים, אותה תיארנו בכתבה קודמת. התנהגויות אלו אינן משפיעות על מבנה המוח כמו חומרים ממכרים, אבל העוסקים בהם עושים זאת באופן תמידי ומקדישים להם זמן - ובמקרה של הימורים, גם משאבים כספיים ניכרים – על חשבון דברים אחרים. אין ספק ששימוש מתמיד בטלפונים חכמים נתפס בצורה שלילית על ידי רבים, אבל האם אכן הוא ראוי להיחשב כהתמכרות? ואולי חשוב יותר: מהן השפעותיו השליליות של שימוש יתר בטלפונים חכמים?  

אילוסטרציה של טלפון חכם על מוח אנושי | Science Photo Library
לוקחים את הטלפון לכל מקום, מסתכלים בו כל כמה דקות, ושומרים אותו לידינו אפילו בלילה | Science Photo Library

לא כמו התמכרות לחומרים 

מאמר סקירה מ-2018 בחן את השימוש בטלפונים חכמים ביחס לקריטריונים של התמכרויות שהוגדרו במדריך האמריקאי לאבחון הפרעות נפשיות (DSM). החוקרים בדקו את תשובותיהם של משתמשי טלפונים חכמים לשאלונים שמתייחסים למרכיבי ההתמכרות, למשל, עד כמה אתה מסכים לאמירה: "אני מאריך את משך השימוש שלי בטלפון החכם ומוציא עליו יותר כסף ממה שהתכוונתי". מסקנת המאמר היתה שאין להתייחס לשימוש יתר בטלפונים חכמים כאל התמכרות. צריך לזכור עם זאת שבמחקרים כאלו יש לא מעט בעיות - הרבה מהאמירות בשאלונים מנוסחות באופן עמום וגם התגובות עליהן מבוססות על דיווח עצמי שהוא, מטבע הדברים, סובייקטיבי. 

אחד המאפיינים של תלות פסיכולוגית – לאו דווקא התמכרות לחומרים – הוא היעדר שליטה בצורך לבצע את הפעולה, שאכן קיים במקרה של שימוש בטלפונים חכמים. אך מכיוון שלהתנהגות הזו אין לרוב השפעות חמורות המפריעות למהלך החיים, ולפעילות שמתקיימת בטלפון החכם יש אף תועלת מסוימת, אבדן השליטה הזה אינו מעיד על "הפרעה" (disorder). 

מאפיינים נוספים שייחודיים להתמכרות לחומרים הם: סבילות (tolerance) – הצורך להעלות את מינון השימוש כדי להגיע לתחושת סיפוק, ובולטות (salience) – כלומר, עיסוק תמידי במחשבה על הפעילות שמתמכרים אליה. האם אלו מתקיימים בשימוש יתר בטלפון חכם? באשר לסבילות, קשה לקבוע אם עלייה במינון השימוש בטלפון החכם מייצגת היחלשות של תחושת הסיפוק שנחוותה בהתחלה, כיוון שהשימוש בטלפון החכם הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום. בנוסף,ההגדרות של סיפוק ושל הנאה אינן טריוויאליות, ומושגים אלו נתונים לפרשנות. מסיבה דומה קשה לקבוע אם העיסוק המחשבתי בשימוש בטלפון החכם – בולטות - אינו אלא שיקוף של העובדה שחלק ניכר מהחיים החברתיים, המקצועיים והאישיים של כל אדם מתווכים על ידי הטלפון החכם, ולכן אין זה מפתיע שאדם יחשוב עליו, ואין הדבר מעיד דווקא על התמכרות לו.

לבסוף, התמכרות חייבת להיות מצב מתמשך. צריכת כמויות גדולות של אלכוהול בסוף שבוע בלבד לא תיחשב כהתמכרות. כיוון שלא נעשו די מחקרי אורך על משתמשי טלפון חכם, קשה לקבוע אם מדובר במצב מתמשך, וכיצד משתנה תדירות השימוש לאורך זמן. 

גם אם לא התמכרות – עדיין בעייתי

שימוש יתר בטלפון חכם אולי אינו נחשב להתמכרות, אך אין זה אומר שאין בו בעיות, לרבות בעיות בריאותיות, גם אם אלו קלות באופן יחסי - למשל, דלקת גידים קלה כתוצאה משימוש בפרקי האצבעות, או הפרעות שינה. אחת ההשלכות הנוספות שיש לשימוש יתר בטלפונים חכמים היא הידבקות מחיידקים: מחקר של בית החולים “Queen Mary” בלונדון מצא שאחד מכל שישה טלפונים חכמים מזוהם בחומר צואתי, שכולל גם חיידקים פתוגניים כמו E.Coli, שעלולים לגרום לשלשול. זה הגיוני לאור העובדה שאנשים משתמשים בטלפונים החכמים שלהם בתנאים שונים ובמקומות שונים ובכך מקלים על מעבר חיידקים ממקום למקום. 

עם זאת, דווקא הקרינה הסלולרית, שמעוררת אצל רבים את הדאגה טלפגדולה ביותר, לא נמצאה כבעלת השפעות בריאותיות מרחיקות לכת. גם לא נמצא ביסוס לאמונה הרווחת בציבור, שלמשך הזמן שמתבגרים מבלים מול המסכים – לא רק טלפונים חכמים אלא גם מחשב וטלוויזיה – יש קשר לרווחתם. בנוסף, אותם מחקרים שמראים קשר בין שימוש בטלפון החכם לבין בעיות נפשיות ספציפיות יותר כמו דחק נפשי ודיכאון, לא הצליחו להוכיח שמדובר בקשר סיבתי בכיוון מסוים, כלומר שהשימוש בטלפון החכם גורם לבעיות נפשיות – ולא להיפך. לשם כך נדרשים מחקרי אורך, שכאמור, אינם דבר שכיח כאשר מדובר בתחום השימוש בטלפונים סלולריים.   

נראה שלמרות השפעות בריאותיות שליליות מסוימות של השימוש בטלפונים חכמים, ואף שהשימוש הזה נראה חסר נימוס כשהוא נעשה באופן מוגזם – בייחוד במפגשים חברתיים או בישיבות עבודה שבהם נדרשת תקשורת מילולית – אין כיום די נתונים כדי להגדירו כ"התמכרות". כותבי מאמר הסקירה הציעו להחליף את המונח "התמכרות" במונח שימוש בעייתי או תלות בטלפונים חכמים מדווחת על ידי המשתמש . צריך גם לזכור, שאחרי ככלות הכול, הטלפון החכם הוא בסך הכול  אמצעי פיזי לביצוע פעילויות שיכולות להיות חיוביות או שליליות – לדוגמה, הרחבת דעת או הימורים, בהתאמה. לכן גם ההגדרה של השימוש בו כ"בעייתי" צריכה להיות תלוית פעילות והקשר. הגדרות מדויקות יותר של התופעה יסייעו לטיפול בה ולהתמודדות עם ההשלכות השליליות שלה טוב יותר מאשר הגדרות כלליות, שאינן משקפות היטב את המציאות. 

 

0 תגובות