הכול על שבץ
מוחי

שבץ מוחי, או אירוע מוחי, הוא מצב רפואי חמור שמתרחש כשאספקת הדם למוח נפגעת. כתוצאה מכך תאי עצב ותאים אחרים במוח מתים, והתפקודים שהם נטלו בהם חלק נפגעים – למשל יכולת הדיבור או הפעלת השרירים. מדובר באירוע מסכן חיים ונפוץ מאוד – לפי פרסומי ארגון הבריאות העולמי הוא היה גורם המוות השני בשכיחותו בעולם בשנת 2019, אחרי אירועי לב. בישראל לבדה ידוע על 18,373 מקרי שבץ בשנת 2020.

בראש הגורמים המעלים את הסיכון ללקות בשבץ נמצא הגיל – שכיחותם של אירועי שבץ מוחי עולה משמעותית מגיל 55 ומעלה. גורמי סיכון נוספים הם לחץ דם גבוה, עישון – שמעלה את הסבירות לחסימה של כלי דם, צריכת אלכוהול קיצונית – שגורמת בין השאר לעלייה בלחץ הדם, ומחלות לב וכלי דם. שבץ קשור גם לגורמים כלכליים וחברתיים: ככל שאדם מגיע ממעמד כלכלי-חברתי נמוך יותר, כך תגבר הסבירות שיחווה שבץ מוחי וסיכוייו להשתקם ממנו יהיו פחותים. ייתכן שההבדל הזה קשור לפערים כלכליים בגישה לשירותי בריאות איכותיים ולכך שבמעמדות הכלכליים-חברתיים הגבוהים קל יותר לשמור על אורח חיים בריא.

סוגים

קיימים שני סוגים עיקריים של שבץ מוחי: שבץ אִיסְכֵּמִי ושבץ הֶמורַגי (דימומי). הנפוץ מביניהם – 90 אחוז מכלל מקרי השבץ – הוא השבץ האיסכמי, שמתרחש כשאחד העורקים במוח נחסם ומפסיק לספק דם המכיל חמצן לחלקים מהמוח. חסימה כזאת יכולה לנבוע מקריש דם או מהצטברות של משקעים שומניים בעורק. כשגורם החסימה נוצר בתוך כלי דם במוח עצמו, קוראים לתופעה "שבץ תְּרוֹמְבּוטי". כשגורם החסימה נוצר במקום אחר בגוף, מתנתק ובסופו של דבר נעצר בעורק צר במוח, קוראים לה "שבץ תסחיפי".

שבץ איסכמי שמונע אספקת דם באופן זמני בלבד מכונה "שבץ איסכמי חולף". אף שלפעמים שבץ כזה לא גורם נזק חמור לרקמת המוח, יש להתייחס אליו בכובד ראש. הופעתו מעידה על סיכון גבוה, וכשליש מהלוקים בשבץ איסכמי חולף ילקו גם בשבץ איסכמי רגיל.

עשרת האחוזים הנותרים של החולים סובלים משבץ דימומי. במצב הזה, אחד מכלי הדם במוח נפרץ ודם רב דולף ממנו לתוך רקמת המוח. גם המצב הזה פוגע באספקת הדם התקינה לחלק מהתאים, ומביא למותם.

אחראי לכ-10 אחוזים ממקרי השבץ. שבץ המורגי (דימומי) | איור: GraphicsRF.com, Shutterstock

סימני אזהרה

בכל מקרה שקיים בו חשש לשבץ מוחי, חיוני להביא את החולה ללא דיחוי לבית חולים כדי לאפשר אבחון מהיר ובמקרה הצורך גם טיפול מציל חיים. טיפול מיידי חשוב גם כדי לעצור את המשך הפגיעה בתאי המוח ולצמצם את הפגיעה בתפקודם של הנפגע או הנפגעת.

מאחר שהשבץ עלול לפגוע בחלקים שונים מאוד של המוח, שממלאים תפקידים שונים, התסמינים משתנים מאוד מאדם לאדם. התסמינים המזוהים ביותר עם שבץ מוחי הם חולשה או שיתוק חלקי של השרירים בצד אחד של הפנים, שלעיתים מובילים לחיוך עקום או לחוסר יכולת לחייך כלל; חולשה בידיים, עד כדי אובדן היכולת להרים יד אחת או את שתיהן; וקשיים בדיבור ובהבנה.

החולשה הלא סימטרית של שרירי הפנים או הגוף בעת שבץ נובעת מכך שהמוח מתחלק לשני חצאים, שכל אחד מהם שולט על תפקודים כמו תנועה רק בצד אחד של הגוף. בדרך כלל רק אחד מהצדדים נפגע מהשבץ, והפגיעה בשליטה על השרירים תתמקד בצד אחד בלבד. תסמינים בולטים שעלולים להתרחש בעת שבץ הם ערפול פתאומי של הראייה, בלבול או אובדן זיכרון.

חולשה בצד אחד של הפנים, חולשה בידיים, קושי בדיבור, בלבול ועוד. סימנים לשבץ מוחי | artbesouro, Shutterstock

האבחון

כשמתעורר חשד לשבץ מוחי נעשות בבית החולים כמה בדיקות לאבחון מצבו של המטופל. נוסף על איסוף מדדים כלליים כמו מדידת לחץ הדם ובדיקת רמות הכולסטרול והסוכר בדם, נהוג לבצע מבחן של בליעת מים. 78-30 אחוז מנפגעי השבץ סובלים מפגיעה ביכולת הבליעה.

אם אכן קיים חשש ממשי לשבץ מוחי, שולחים בדחיפות את המטופל לסריקות דימות של המוח, שנועדו לזהות חסימות של כלי דם או דימומים, כדי לקבוע אילו אזורים במוח נפגעו ומה היה היקף הפגיעה. הדימות נעשה בשני אמצעים עיקריים. טומוגרפיה ממוחשבת (CT) היא סריקה מהירה למדי המבוססת על חתכים רבים של צילומי רנטגן, ומאפשרת אבחון מהיר של דימום במוח שיאפשר טיפול זריז. סריקת דימות תהודה מגנטית (MRI) היא בדיקה איטית ומדויקת יותר, כך שמשתמשים בה כשהתסמינים מורכבים, כשלא ברור איפה בדיוק אירע השבץ, ולאחר הופעתו של שבץ איסכמי חולף. בשני סוגי הסריקות הרופאים יכולים להזריק למחזור הדם של המטופל חומר שישפר את איכות התמונה ויאפשר תיעוד יסודי של כלי הדם שבמוח.

קיימות בדיקות נוספות שיכולות לעזור לרופאים להתחקות אחר מקור השבץ. למשל בדיקת אולטרסאונד מאפשרת לבדוק אם חלה היצרות או חסימה בכלי הדם שבצוואר המובילים דם למוח.

חולה שבץ עם חסימת עורק (שמאל) ולאחר טיפול (ימין) בתרופות ממיסות קרישי דם. תמונת דימות של מוח לפני ואחרי טיפול בשבץ איסכמי | מקור: ZEPHYR, Science Photo Library

טיפול ומניעה

קיימים טיפולים מיידיים שיכולים להקל את מצבו של המטופל ולהתמודד עם השבץ לפני שיחמיר. חיוני לאבחן בצורה מדויקת את סוג השבץ, משום שכל אחד מהם דורש התמודדות אחרת.

במקרה של שבץ איסכמי, נהוג ראשית להשתמש בטיפול תרופתי להמסת קרישי דם, כדי לפתוח את החסימה שנוצרה בכלי הדם שבמוח ולמנוע התפתחות של קרישי דם חדשים. נוגדי הקרישה, שזכו לכינוי הפופולרי "מדללי דם", עלולים להגביר את הסיכון לדימומים, כך שהם עלולים להחמיר את המצב אם משתמשים בהם לטיפול באדם עם שבץ דימומי.

טיפול אחר, פולשני יותר, הוא צנתור של כלי הדם החסום, כדי לפורר את החסימה או לשלוף אותה. צנתור מוח שנעשה בתוך שעתיים מרגע הפגיעה ההתחלתית מעלה במידה ניכרת את סיכויי ההחלמה ואת מהירותה.

לעצירת שבץ דימומי נוהגים להשתמש בתרופות להורדת לחץ הדם, כדי להחליש את הדימום ולאפשר לקרע בכלי הדם הפגוע להתאחות. במידת הצורך קיימת גם אפשרות לניתוח שנועד לעצור את הדימום המקומי. ניתוח כזה יכול לכלול הוצאה של כלי הדם הבעייתי במוח, חסימה של הדם הדולף באמצעות רשת דקה, או "צביטה" של החלק הדולף בכלי הדם במטרה למנוע את המשך הדימום. 

גם לאחר שהשבץ חלף, יש לנקוט אמצעי זהירות. רבע מהאנשים שחוו שבץ אחד יחוו שבץ נוסף בתוך שנה, ולכן יש להקפיד על טיפול נכון שימנע הישנות שלו. אחרי שבץ איסכמי נהוג בין השאר ליטול תרופות למניעת קרישי דם ולמניעת צברים של טסיות דם, מאחר שהטסיות משמשות ליצירת קרישי דם כדי לעצור דימומים. מצד שני, אותן תרופות מעלות את הסיכון ללקות בשבץ דימומי.

כמו כן, כדי להוריד את הסיכוי להישנות השבץ, על המטופל להתאים את אורח חייו לפי גורמי הסיכון לשבץ הרלוונטיים לו. לדוגמה, אם ייתכן שהשבץ נבע מרמה גבוהה של כולסטרול בדם, רצוי לעבור לתזונה דלת-כולסטרול וליטול תרופות להורדת רמות הכולסטרול.

סילוק החסימה בתוך שעתיים מרגע הפגיעה ההתחלתית מגביר את סיכויי ההחלמה. צנתור עורק במוח | איור: Christoph Burgstedt, Science Photo Library

שיקום

בהמשך יש להתייחס לאופי השיקום של נפגע השבץ ולשיפור תפקודו ואיכות חייו, שכן יכולת ההחלמה של המוח מהנזק שכבר נגרם לו היא מוגבלת מאוד, ופעמים רבות נשארות פגיעות ארוכות טווח בכושר הדיבור, בהליכה, בשליטה בשרירים ובצלילות המחשבה. אפשר לשפר את ההתמודדות בעזרת אמצעים כמו ריפוי בדיבור, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. מחקרים בתחום הזה מנסים לבדוק את הדרכים היעילות ביותר לשיקום מרבי של הפגיעה, בשיטות כמו גירוי חשמלי, תרגילי הליכה, טאי צ'י ועוד. עם הזמן, רותמים המטפלים את הידע שנאסף כדי להציע טיפולים משמעותיים יותר שמאפשרים התמדה לאורך זמן רב.

תחום חדש נוסף ומבטיח בשיפור מצבם של נפגעי שבץ הוא הטיפול באמצעות תאי גזע. מדובר בתאים שלא התקבעו עדיין על תפקודם הסופי ויכולים להפוך לתאים מסוגים שונים, כך שאפשר להלכה לבנות באמצעותם מחדש חלקים מרקמת המוח שנפגעה מהשבץ. המחקרים שעוסקים בטיפול הזה מתמקדים כיום בעיקר בעכברים, אך ייתכן שבעתיד ייעשה שימוש בתאי גזע לטיפול בשבץ גם אצל בני אדם.

אם כן, שבץ מוחי הוא מצב מסכן חיים, שיש לנו הרבה ללמוד על דרכי ההתמודדות איתו ועם השלכותיו. שמירה על אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית סדירה וכן תזונה ים תיכונית מאוזנת יכולה להפחית את הסכנה ללקות בשבץ. חשוב מאוד להכיר את התסמינים האופייניים לאירוע מוחי, כדי שנוכל להעניק לנפגעים סיוע רפואי מיידי ולמנוע נזק מיותר.