ספורטאים שסופגים חבטות רבות בראשם עלולים לסבול מזעזועי מוח ומפגיעות מתמשכות. האם זה נכון גם לכדורגלנים?

כדורגל הוא ללא ספק המשחק הקבוצתי הפופולרי ביותר בעולם. למרות שמו של המשחק, חלק חשוב מהמגע בכדור עושים השחקנים דווקא באמצעות ראשיהם. נשאלת השאלה האם הנגיחות הללו גורמות נזקים מוחיים?

כבר שנים ידוע ששחקני פוטבול בארצות הברית חשופים לפגיעות ראש חמורות. אולם הסכנה בהחלט אינה מוגבלת רק לפוטבול האמריקאי האלים – גם בפוטבול הרגיל, כלומר כדורגל, 5-1 אחוז מהפציעות של שחקנים הן זעזועי מוח. אומנם מרבית השחקנים חוזרים למשחק תוך שבעה עד עשרה ימים, אך 15 אחוז מהם עלולים לסבול מתסמיני פגיעת הראש  למשך שבועות ארוכים ואפילו חודשים.

עם זאת, שוררת עדיין מחלוקת בשאלה אם יש קשר בין כדורגל לנזק מוחי כרוני. על כך ניסה לענות מאמר סקירה מ-2017, שבחן שלושים מחקרים על 1,691 שחקני כדורגל בסך הכול, בניסיון להבין אילו שינויים מבניים, ביוכימיים וחשיבתיים מתרחשים אצל מי שעוסקים במשך שנים רבות בכדורגל.

מחקרי דימות

הסקירה מגלה שסריקות מוח של כדורגלנים זיהו שלושה שינויים מבניים עיקריים במערכת העצבים שלהם: ירידה בעובי של קליפת המוח אצל שחקני עבר, לעומת בני אותו מין וגיל שעסקו בספורט שאינו דורש מגע פיזי בין שחקנים; ירידה בכמות החומר הלבן – המעטפת של סיבי תאי העצב - במוחם של שחקנים; וירידה בצפיפות ובנפח של החומר האפור  (גופי תאים) בקליפת המוח. השינויים המבניים הללו היו גדולים יותר ככל שהשחקן נגח יותר בכדור בראשו במהלך הקריירה. עם זאת, מחקר אחר מ-1996, לא מצא קשר בין מספר הנגיחות לשינויים המבניים במוח אצל עשרים הכדורגלנים שנבדקו.

סריקת מוח אחרת מצאה שינוי כימי: עלייה ברמה של חומר כימי שמעיד על הפעלה של תאי גלייה – תאי התמיכה של מערכת העצבים – באזור במוח שאחראי על עיבוד מידע חושי, תנועתי ורגשי. הממצא עשוי להעיד על נזק למוח שתאי התמיכה מנסים לתקן. ואכן נמצא שככל ששחקן נגח יותר, כך השינוי היה גבוה יותר.  

במחקר אחר, שבו עקבו במשך עונה שלמה אחרי תלמידות תיכון שמשחקות כדורגל, נמצאה ירידה ביכולת של כלי הדם במוח להגיב לשינויים ברמות הפחמן הדו-חמצני, דבר שיש לו השלכות על אספקת החמצן למוח. השינויים הללו נותרו גם ארבעה-חמישה חודשים לאחר סיום עונת הכדורגל, אך לא שמונה חודשים לאחר סיומה, כך שנראה שמוחן החלים לבסוף מהפגיעה. ככל שהכדורגלניות נגחו יותר, כך התגברה הירידה בתגובתיות של כלי הדם במוח.

המחקרים אינם חד-משמעיים לגבי נזק בלתי הפיך. כדורגלן שנפגע בראשו מטופל על המגרש | צילום: Shutterstock
המחקרים אינם חד-משמעיים לגבי נזק בלתי הפיך. כדורגלן שנפגע בראשו מטופל על המגרש | צילום: Shutterstock

השפעות על התפקוד השכלי

במחקרים שמצאו ירידה בכמות החומר הלבן ובעובי קליפת המוח נמצא גם קשר בין המדדים האלה לירידה בתפקוד השכלי. עם זאת, מרבית המחקרים שבדקו קשר בין מספר הנגיחות במהלך הקריירה לבין תפקוד שכלי (11 מתוך 17) לא יכלו להצביע חד-משמעית על קיומו של קשר כזה. יתר על כן, המחקרים שמצאו קשר כזה סבלו מבעיות מתודולוגיות משמעותיות יותר ממחקרים שלא מצאו ראיות מספיקות לקשר. בהתאם לכך, לא בטוח עד כמה המחקרים שמצאו קשר בין נגיחות לפגיעות מוחיות אכן משקפים את המציאות.

אם כן, העדויות בספרות לשינויים ארוכי-טווח בתפקוד קוגניטיבי ובמבנה המוח בעקבות נגיחות, ובייחוד לקשר בין שכיחות הנגיחות אצל שחקנים במהלך הקריירה שלהם לתפקודם הקוגניטיבי, הן חלשות. כדי לשפוך אור על הקשר האפשרי שבין עיסוק בכדורגל לבין מבנה המוח ותפקודו נדרשים מחקרים גדולים יותר, שישלבו בדיקות תפקודיות ומבניות ויקחו בחשבון הטיות כתוצאה מפגיעות ראש קודמות ותנאים רפואיים אחרים. בנוסף חסרה לנו כיום סוללת מבחנים תקניים שיאפשרו להשוות בין מחקרים שונים.  מחקרי אורך יסייעו לקבוע אם השינויים המבניים שנמצאו פוגעים לאורך זמן גם בתפקוד של השחקנים, או שהם מתפוגגים עם הזמן.

נראה שההשפעות ארוכות הטווח של עיסוק בכדורגל על המוח הן פחות דרמטיות ממה שרואים בסוגי ספורט אחרים שבהם פגיעות ראש נפוצות יותר, כמו אִגרוף. נכון להיום, לא נראה שהממצאים בספרות המדעית מצדיקים למנוע ממי שחולם להיות מסי או רונאלדו הבא לממש את חלומו.

 

הכתבה מספקת מידע כללי בלבד ואין לראות בתוכנה תחליף לייעוץ רפואי אצל אנשי מקצוע

 

2 תגובות

  • סיגל

    לינק שגוי

    הלינק למאמר הסקירה מפנה למאמר אחר

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאיתי נבו

    תודה סיגל, החלפנו את הקישור -

    תודה סיגל, החלפנו את הקישור - עכשיו זה המאמר הנכון. כל הכבוד על העירנות!