מותו של המתאגרף מוחמד עלי הזניק שוב את הנושא לכותרות: האם מחלתו נגרמה בשל העיסוק באיגרוף? ומה עם הרקע הגנטי שלו?
מוחמד עלי, אלוף העולם באגרוף שלוש פעמים, "הגדול מכולם", הלך לעולמו בגיל 74. המתאגרף האגדי, שהיה ידוע בשחצנותו ונהג לומר שהוא "מרחף כפרפר", איבד בשנים האחרונות הרבה מיכולת הדיבור והתנועה שלו, בשל תסמונת פרקינסון (פרקינסוניזם) שסבל ממנה. הוא אובחן ב-1984, כשהיה בן 42 בלבד, אך התסמינים החלו עוד לפני כן. האם מקצועו הוא שגרם לו לחלות? אי אפשר לדעת בוודאות, אך הראיות לכך שאיגרוף קשור למחלות נוירולוגיות מצטברות והולכות.
מחלת פרקינסון נגרמת בשל מוות של תאים מייצרי דופאמין באזור מסוים בעמקי המוח, הנקרא "החומר השחור" (substantia nigra). אזור זה חשוב במיוחד לשליטה מוטורית, ומות התאים מוביל לתסמינים המוכרים ביותר של המחלה – רעד בלתי רצוני, האטה בתנועה, חוסר יציבות בהליכה והפרעות בשיווי משקל. בנוסף יכולות להיות הפרעות במצבי רוח, התנהגות ויכולות קוגניטיביות. עדיין לא ידוע בוודאות מה גורם למות התאים. התיאוריה המובילה מאשימה בכך הצטברות של החלבון אלפא-סינוקלאין.
תסמונת פרקינסון (או פרקינסוניזם), שממנה סבל עלי, היא הגדרה רחבה יותר, הכוללת כל מצב שבו מופיעים התסמינים האופיניים לפרקינסון. תסמינים אלו יכולים להיגרם בשל דלקות מוח מסוג מסוים, חשיפה לרעלנים, מחלת האיידס, ועוד. ככל הנראה, הם יכולים גם להגרם בשל מכות חוזרות ונשנות בראש.
הרעיון שמתאגרפים עלולים לסבול מנזק מוחי בשל הפגיעות הרבות בראשם אינו חדש. ב-1963 נטבע לראשונה הביטוי boxer’s encephalopathy - מחלת המוח של המתאגרף, במאמר שפירט תסמינים קוגניטיביים, פסיכיאטריים, וגם תסמינים מוטוריים המזכירים פרקינסון, שבהם לקו מתאגרפים רבים. מחקרים רבים שנערכו מאז הראו שאכן, פגיעות ראש מגבירות את הסיכון למחלת פרקינסון ולפרקינסוניזם, כמו גם למחלת אלצהיימר ולתסמונות נוירולוגיות נוספות.
הנזק המצטבר מצטרף למרכיב הגנטי וגורם לתסמינים נוירולוגיים רבים. מוחמד עלי (מימין) מתאגרף | מקור: וויקיפדיה
בתוך הקופסה
למוח שלנו יש כמה שכבות הגנה, המונעות ממנו להיחבל מכל מכה קטנה. החשובה ביותר היא כמובן קופסת העצם המקיפה אותו – הגולגולת. בתוך הגולגולת נמצא הנוזל המוחי-שדרתי (Cerebro-Spinal Fluid, CSF), שבו צף המוח. כאשר אנו סופגים חבטה בראשנו, הנוזל מונע מהמוח להתנגש בדפנות הגולגולת בעוצמה ולהיפגע. אבל אם החבטה עזה מספיק, נוצרת בכל זאת פגיעה, המכונה "זעזוע מוח". נוסף על כאב ראש חזק, זעזוע מוח עלול לגרום לבחילות והקאות, סחרחורות, טשטוש ראייה, איבוד זכרון ואף איבוד הכרה. כל אלו עוברים בדרך כלל תוך זמן קצר, אך העובדה שהסיכון למחלות נוירולוגיות שונות עולה בעקבות פגיעה כזו (ובעיקר בעקבות פגיעות חוזרות ונשנות), מעיד על כך שיש גם נזק לטווח ארוך.
המנגנון של נזק זה עדיין אינו ברור לחלוטין. ככל הנראה, מרכיב חשוב הוא נזק שנגרם לאקסונים. אלה חלקים מוארכים של של תאי-העצב, האמונים על התקשורת עם תאי עצב אחרים. מחקר בעכברים הראה כי הפגיעה באקסונים עשויה להיות נרחבת, אפילו במוח שנראה ממבט ראשון בריא לחלוטין. בעקבות הפגיעה מצטברים חלבונים שונים במוח, ביניהם הסינוקלאין הקשור למחלת פרקינסון, ועמילואיד-בטא הקשור לאלצהיימר.
כמובן, לא כל מי שחטף מכה לראש יפתח תסמינים כאלו. הסיכון קשור למספר הפגיעות שהראש ספג, אך גם לגנטיקה של בעל הראש. לאלצהיימר, לפרקינסון ולמחלות נוירולוגיות נוספות יש בסיס תורשתי, והימצאותם של גֶנים מסוימים מגדילה את הסיכון לחלות בהן. גם בקרב מי שספג חבטות לראשו, הרקע הגנטי משפיע על הסיכון לתפתחות נזקים ארוכי טווח. מאמצים רבים מוקדשים למחקר בתחום זה, והיום אנו יודעים על כמה גֶנים שמעורבים בתסמונות הנוירולוגיות, אך עדיין איננו יכולים לקבוע בוודאות מי יפתח מחלה ומי לא.
הסיכון לנזקים נוירולוגיים ארוכי טווח אינו מוגבל למתאגרפים בלבד. ספורטאים רבים אחרים נמצאים בסיכון – במיוחד שחקני רוגבי, פוטבול אמריקאי והוקי קרח, החוטפים מכות וזעזועי מוח לעיתים קרובות מאוד. המודעות ההולכת וגדלה לבעיה, ולתוצאות ההרסניות שעלולות להיות לה, הביאה רבים לדרוש שינויים בחוקים של ענפי הספורט האלה, או לכל הפחות ביחס לשחקנים, שלעיתים נדרשים לחזור לשחק ימים אחדים לאחר זעזוע מוח. הנושא עלה לכותרות בארה"ב לפני כשנתיים, כאשר הנשיא אובמה אמר בראיון שאילו היה לו בן, לא היה נותן לו לשחק פוטבול מקצועני, בדיוק מסיבה זו. באיגרוף, כמובן, אי אפשר לאסור על מכות. עם זאת, מחלתו של עלי והסיקור הנרחב שלה תרמו לקידום המודעות לנושא, וכן לפיתוח רפואת הספורט והטיפול בפגיעות ראש.
עלי לא היה היחיד במשפחתו שסבל מפרקינסוניזם – סבו ודודו לקו במחלה גם הם, אף על פי שלא היו מתאגרפים, ולכן סביר שהרקע הגנטי שלו העמיד אותו בסיכון גבוה לחלות מלכתחילה. אי אפשר לדעת מה היה קורה אלמלא בחר באיגרוף כמקצוע – אם היה חולה, ובאיזה גיל. גם אם סיבת המחלה אצל אדם מסוים תישאר תמיד מוטלת בספק, העדויות לקשר בין פגיעות ראש ובין מחלות נוירולוגית ברמת האוכלוסיה חזקות וברורות. המקרה של עלי העלה את הקשר הזה לכותרות – על העוסקים בענפי הספורט השונים מוטל להחליט מה עליהם לעשות ביחס לכך.
