מה עדיף– לשתות ולזרוק לפח, או לשטוף את הספל לשימוש נוסף? התשובה פחות חד-משמעית מכפי שנדמה לנו
מי שרוצה לשמור על הסביבה, מוטב שלא ישתמש בכוסות חד-פעמיות - את הכלל הזה כולנו מכירים, ולרוב לא חושבים להטיל בו ספק. אולם מחקרים שלוקחים בחשבון את כל תהליכי הייצור, ההובלה והשימוש השוטף, מראים שהכלל כנראה נכון, אבל לגמרי לא מובן מאליו.
כשמחשבים את השפעת השימוש בכוס על הסביבה, צריך לקחת בחשבון יותר מרק את השפעת הפסולת שהיא יוצרת. החישוב הנוגע לכוסות חד-פעמיות, שעשויות נייר מצופה בפלסטיק או רק פלסטיק, מתחיל בייצור חומרי הגלם ושינועם, עובר בייצור הכוסות, אריזתן והובלתן, ולבסוף מתחשב גם בדרכי השימוש בהן ובהשלכתן לאשפה.
לגבי כוסות רב-פעמיות, העשויות זכוכית, חרס או פלסטיק, החישוב דומה, אך מצטרף אליו שלב משמעותי מאוד מבחינת השפעתו על הסביבה: ניקוי הכוסות. כאן צריך לקחת בחשבון את תהליכי ייצור חומרי הניקוי, אריזתם והזרמתם לביוב, ואם נעשה שימוש במדיח כלים חשמלי – גם את היעילות האנרגטית שלו ואת החשמל הדרוש להפעלתו ולחימום המים.
לקחת בחשבון יותר את כל ההשפעה על הסביבה - לא רק את הפסולת. כוס פלסטיק מוטלת על החוף | Shutterstock
מדד השימושים החוזרים
אם נשווה שימוש יחיד בכוס חד-פעמית לשימוש יחיד בכוס רב-פעמית, הכף תיטה דווקא לזכות הכוס החד-פעמית, שכן הנזק הנגרם מסך שלבי ייצורה והשלכתה לאשפה פחות מזה שנגרם מכוס רב-פעמית. אחרי הכול, הייצור שלה מורכב יותר והשטיפה מזרימה לביוב דטרגנטים וצורכת מים.
כמובן, היתרון הגדול של כוסות רב פעמיות הוא שניתן להשתמש בהן מספר רב של פעמים. כמה שימושים דרושים כדי להטות את הכף לטובת הכוס הרב-פעמית? התשובה על כך שנויה במחלוקת. אם נשווה בין כוס חד-פעמית לשתייה חמה מקצף פוליסטירן לבין ספל קרמיקה, נגלה שמחקר ישן מ-1994 מצא שצריך לשתות קרוב לאלף פעמים מהכוס הרב-פעמית לפני שמאזן הזיהום ייטה לטובתה. כלומר, מהמחקר הזה עולה שאם שתינו מספל רק 400 פעמים לפני שהוא נשבר, כבר היה עדיף מבחינת זיהום הסביבה אילו היינו שותים ב-400 כוסות קלקר. מחקר אחר, משנת 1998, הציב את הרף על 260 שטיפות, ואילו מחקר מ-2014 מצביע על מספר נמוך יותר: בין 70 ל-110 שימושים חוזרים.
הירידה שחלה עם השנים במספר השימושים הדרוש כדי להטות את הכף נובעת בעיקר מהשיפור ביעילות של מדיחי הכלים, אך גם משינויים במרכיבי החישוב. כלומר, במחקרים העדכניים יותר נוספו גורמים משפיעים חדשים שחסרו בקודמיהם.
בנוסף, המספרים הללו תלויים גם במקום בו ערכו את המחקר. מחקר שנעשה בקליפורניה לוקח בחשבון את אופי המקורות שמהם מפיקים שם חשמל, כלומר שיעור החשמל שמגיע מתחנות כוח פחמיות, גרעיניות וכו'. בישראל תמונת מקורות החשמל שונה, כך שגם מספר השטיפות הדרוש כדי להטות את הכף לטובת שימוש חוזר בכוסות יהיה שונה. כמו כן, בארצות הברית כמעט לא ממחזרים כמעט כוסות חד-פעמיות. במדינה ששיעור המיחזור בה גבוה יותר, גם החישוב יהיה שונה.
בנוסף, יש סוגים רבים של נזק לסביבה שעלול להיגרם כתוצאה מייצור ושימוש בכוסות, ואפשר להשוות בין ההשפעה של סוגי כוסות שונים על מדדים כמו תרומה לשינוי האקלים, פליטת פחמן דו-חמצני, פגיעה באוזון, שימוש במים וכו'. ייתכן שבמדד אחד יככב סוג אחד של כוס ואילו מדד אחר יראה שעדיף להשתמש בכוס אחרת. כדי לקבל תמונה כוללת צריך לשקלל את כל המדדים, והכוס המנצחת לא תהיה בהכרח הטובה ביותר בכולם.
המסקנה העולה מהמחקרים העדכניים היא שהתשובה אינה חד-משמעית, ויש גורמים רבים שצריך לקחת בחשבון. בסופו של דבר, השאיפה צריכה להיות להשתמש בכל כוס כמה שיותר, כדי לנצל אותה באופן מיטבי. בנוסף, מוטב להשתדל לצמצם עד כמה שניתן את מספר השטיפות ולשתות שוב מהכוס המשומשת אם לא התלכלכה יותר מדי. אם חייבים לשטוף, מוטב להשתמש במדיח ולא לשטוף ידנית בכיור - מחקרים הראו ששטיפה כזו צורכת פחות מים ואנרגיה. ולבסוף, כאשר היא סיימה את ימיה, רצוי למחזר אותה בצורה היעילה ביותר.