היסודות החדשים – שלב השמות

בתחילת 2016 אישרה ועדה של האיגוד העולמי לכימיה טהורה ויישומית (IUPAC) את קיומם של ארבעה יסודות כימיים חדשים, בעלי המספרים האטומיים 113, 115, 117 ו-118. כמו כל היסודות הכבדים יותר מפלוטוניום, היסודות החדשים אינם קיימים בטבע. אפשר לייצר אותם לשברירי שניות במעבדה, או ליתר דיוק במאיץ חלקיקים, באמצעות התנגשויות יזומות בין גרעיני אטומים.

את הקרדיט על ייצור היסודות החדשים ברמת יציבות שמאפשרת להכיר בהם, קיבלו במשותף מעבדות מחקר ביפן, ברוסיה ובארה"ב. הקרדיט הזה גם הקנה לחוקרים את הזכות לבחור את שמותיהם של היסודות שמצאו. ליתר דיוק, הם רשאים להציע שמות, ו-IUPAC יאשר אותם אם לא יתקבלו התנגדויות לכך בתוך כמה חודשים. השמות המוצעים אמורים לעלות לאישור סופי בנובמבר 2016

לפי הכללים למתן שמות ליסודות כימיים, היסודות יכולים להיקרא על פי העקרונות הבאים:

• על שם דמות מיתולוגית או גרם שמימי. אורניום (92) נפטוניום (93) ופלוטוניום (94), למשל, קרויים על שם שלושת גרמי השמיים אורנוס, נפטון ופלוטו, שבעצמם נושאים שמות של דמויות מהמיתולוגיה הרומית.
• על שם מינרל או חומר דומה. למשל היסוד ליתיום (3) קיבל את שמו מהמילה היוונית "ליתוס" (אבן), משום שהתגלה בחומר מינרלי; היסוד ניקל (28) קרוי על שם הניקוליט – מינרל שמכיל אותו.
• על שם מקום או אזור גיאוגרפי. מארי קירי העניקה ליסוד שגילתה את השם פולוניום (84), על שם מולדתה פולין. הקליפורניום (98) קרוי על שם מדינת קליפורניה, הסיום (108) על שם מדינת הסה בגרמניה ולוטטיום (71) על שם פריז בירת צרפת, שהרומאים קראו לה לוטטיה.
• על שם תכונה של היסוד. מקור השם כרום (24), למשל, הוא במילה היוונית "כרומה" שמשמעותה צבע, בשל תוצריו הצבעוניים. לעומת זאת, שמה של המתכת קובלט (27) נגזר מהמילה הגרמנית "קובולד" – רוח רעה, בגלל האוויר הרעיל ששרר במכרות הקובלט והיה אחראי למותם של רבים מהכורים. קריפטון (36) קיבל את שמו מהמילה היוונית "קריפטוס", שפירושה חבוי או נסתר, משום שהוא גז אציל ואינו מגיב עם חומרים אחרים ולכן התגלה מאוחר יחסית.
• על שם מדען. איינשטייניום (99) קרוי על שם אלברט איינשטיין, בוריום (107) על שם נילס בור, קיריום (96) על שם מארי ופייר קירי והיסוד פרמיום (100) על שם אנריקו פרמי.

זכו לקבל יסוד על שמם עוד בחייהם. גלן סיבורג (מימין) ויורי אוגנסיאן | מקור: ויקיפידיה

ואלה שמות
שמותיהם של שלושה מהיסודות החדשים חולקו בין המדינות השונות. היסוד 113 ייקרא ניהוניום (Nihonium או Nh), שנגזר מהמילה "ניפון", שמה של יפן ביפנית; היסוד 115 יקבל מהרוסים את השם מוסקוביום (Moscovium או Mc) על שם בירת רוסיה, מוסקבה; יסוד מספר 117 ייקרא על שם מדינת טנסי, מקום מושבם של כמה מוסדות מחקר בולטים בתחום פיזיקת החלקיקים, ביניהם המעבדה הלאומית האמריקאית באוק רידג', שהשתתפה בגילוי היסודות החדשים. שמו יהיה טנסין (Tennessine, או Ts).

יסוד מספר 118, לעומת זאת, ייקרא אוגנסון (oganesson או Og), על שמו של הפיזיקאי הרוסי יורי אוגנסיאן (Oganessian או ליתר דיוק Оганесян) בן ה-83, מוותיקי המכון הגרעיני בעיר דובנה שברוסיה, שהוביל את ייצור היסוד הזה – הכבד ביותר שקיומו אושר עד כה. אם השם הזה יאושר, אוגנסיאן יהיה האדם השני בהיסטוריה שזכה לכך שיסוד כימי ייקרא על שמו בעודו בחיים. הוא יכפיל בכך את הרשימה המצומצמת מאוד הכוללת בינתיים רק את גלן סיבורג (Seaborg), שהיה פיזיקאי באוניברסיטת ברקלי האמריקאית ושותף בייצורם של כעשרה מהיסודות הכבדים. על שמו נקרא יסוד מספר 106, סיבורגיום.

פיזיקאים בעולם אינם מסתפקים בקיומם של 118 יסודות וממשיכים כל העת במאמצים לייצר במאיצי חלקיקים יסודות כבדים יותר ויותר. התקווה היא שאחד מהיסודות האלה יהיה לא רק גדול מאוד אלא גם יציב, כלומר לא יתפרק בתוך שברירי שניות. יש חוקרים שטוענים שזה אפשרי, אחרים שוללים את האפשרות ואומרים שכוחות הדחיה בתוך הגרעין לא יאפשרו את קיומו של יסוד יציב כבד כל כך. רבים ממשיכים לנסות בכל מקרה, בתקווה להנציח יום אחד את שמם על גבי אחד מסלעי היסוד של המדע – הטבלה המחזורית.