הצד האפל של אוזני המן

שמועה עממית אומרת כי אכילת מאכלים עם פרג, גורמת למי שאכל מהם מספיק, להיכשל בבדיקת סמים. אפילו בסדרה סיינפלד היה פרק העוסק בכך. לכבוד פורים יצאנו במכון דוידסון לבדוק את הנושא על עצמנו, צפו בסרטון:

כפי שרואים בסרטון, אכילת פרג עלולה לגרום לכישלון בבדיקה של סמים ממשפחת האופיום.

מה הוא האופיום? זה השרף שמופרש מהלקט הזרעים של צמח הפרג, הלקט שנוצר אחרי שהפרח מרהיב העין מופרה ועלי הכותרת שלו נושרים:

שרף מופרש משריטה שנעשתה בהלקט זרעים של פרג האופיום – הוא הסם אופיום | צילום: KGM007, ויקיפדיה, נחלת הכלל

האופיום הוא תערובת של חומרים רבים, בראשם מורפין וקודאין, המשפיעים על מערכת העצבים בגוף האדם. ברפואה הם משמשים משככי כאבים חזקים מאוד, ובמינון מופחת גם כחומרים נוגדי שיעול ונוגדי שלשול. משפחת התרופות האופיאטיות נחשבת ל'קו האחרון' בטיפול בכאבים, אחרי שאף תרופה אחרת לא עובדת. בצד השלילי של העניין – החומרים ונגזרותיהם החצי-סינטטיות, כמו הרואין, משמשים גם סם נרקוטי ממכר ביותר. במינון גבוה אופיאטים יכולים להוביל לדיכוי מערכת הנשימה ולמוות. בשנים האחרונות מתחוללת בארצות הברית ממש 'מגיפה' של התמכרות לתרופות אופיאטיות, הגורמת למותם של עשרות אלפי אמריקאים בשנה!

החומרים הפעילים באופיום מפעילים קולטנים (רצפטורים) שנמצאים באופן טבעי במערכת העצבים שלנו. קשירת החומרים האלה לקולטנים מפעילה שרשרת של תגובות בתא העצב, והן מובילות להשפעה החזקה של החומרים על הגוף. למעשה סמים רבים פועלים במנגנון דומה. החומרים הם מעין מפתח, וכשהם נכנסים לחור המנעול (הקולטן) הם מעוררים את התא לפעולה. מדוע בשרף של צמח כזה או אחר נמצא 'מפתח' – שמעורר תגובה חזקה כל כך במערכת העצבים של בן אדם? התשובה היא ככל הנראה, שהצמחים מייצרים את החומרים הללו כדי למנוע מבעלי חיים לאכול אותם. השימוש בחומרים כתרופות (או סמים) הוא בכמות מזערית, ובכמות גדולה מעט יותר הם יגרמו למותו של האוכל אותם. הצמח מנצל מנגנון טבעי הקיים בגוף שלנו. הגוף עצמו מפריש חומרים שפועלים על אותם קולטנים, וגורמים לשיכוך כאבים כשאנו נחבלים. החומרים האלה מכונים 'אנדורפינים' כלומר מורפינים עצמיים או פנימיים. המורפין מהצמח פשוט נקשר לאותם קולטנים שכבר פעילים במערכת העצבים של בעלי החיים.

פרג כמזון

בתוך הלקט הזרעים – נמצאים זרעי הפרג שהם משמשים אותנו למאכל. גם בתוך זרעי הפרג, כמו בשרף נמצאים חומרים פעילים / נרקוטיים. ההבדל הוא במינון – בעוד השרף מכיל עד 92 אחוז של חומרים פעילים, זרעי הפרג מכילים לכל היותר חצי אחוז. זה ריכוז נמוך מכדי להוביל לכל השפעה רפואית, ולכן אין כל בעיה באכילת הזרעים. אפילו לא באכילת עוגת פרג שלמה: לפני הניסוי תהיתי מה ארגיש לאחר אכילת עוגה כזו, והתחושה העיקרית שפקדה אותי בלילה לאחר אכילת העוגה הייתה... צרבת.

הזרעים מכילים הרבה פחות אופיום מהשרף. הלקטים יבשים של פרחי פרג וזרעים | צילום: Avriette, ויקיפדיה

פירוק בגוף

כאשר סמים ותרופות חודרים לגוף, לא משנה אם דרך מערכת העיכול או בזריקה, הגוף מיד מתחיל לפרק אותם באמצעות אנזימים שנמצאים בעיקר בכבד, וגורמים להם להיות מסיסים כדי שבסוף יופרשו בשתן. לא משנה אם אנו אוכלים עמבה, בולעים כדור אקמול, אוכלים פרג או מעשנים משהו – החומרים שהוכנסו לגוף ימצאו את דרכם לשתן תוך שעות אחדות או לכל היותר ימים אחדים.

בדיקת סמים בשתן

בדיקות הסמים בשתן מבוססות בדיוק על העובדה שאפשר למצוא בשתן עקבות כמעט של כל חומר שנצרך. הבדיקה עצמה מבוססת על עוד מנגנון טבעי של הגוף –ייצור נוגדנים. כאשר מוכנס חומר זר לגוף, בכמות גדולה, לא רק שהאנזימים מתחילים לפרק אותו, מערכת החיסון מתחילה ליצר נוגדנים שייקשרו אליו. נוגדנים הם חלבונים שמצליחים לקשור אליהם חזק מאוד מולקולות מסוימות. כשחיידקים או נגיפים פולשים לגוף, הנוגדנים נצמדים למולקולות מסוימות על פניהם ומביאים להשמדתם.

בבדיקת הסמים מנצלים את יכולת הקישור יוצאת הדופן של הנוגדנים לחומר מסוים. כדי לייצר נוגדנים נגד סם מסוים, מזריקים אותו לבעל חיים ומסננים מדמו את הנוגדנים המבוקשים.

בערכת הזיהוי הנוגדנים מוספגים בשני אזורים על מקלון בדיקת הסמים. בקצה התחתון של המקלון יש אזור רווי בחומר צבע, שגם יכול להיקשר לנוגדני הסמים, אולם בצורה חלשה. כאשר טובלים את המקלון בשתן, הוא נספג ועולה במעלה המקלון, ומעלה איתו את הצבע. כך השתן והצבע מגיעים לפס הבדיקה הראשון. אם השתן מכיל שאריות סם – הן נקשרות בחוזקה לפס הנוגדנים הראשון, והצבע והשתן ממשיכים לנדוד הלאה במעלה מקל הבדיקה. אם אין שאריות סם בשתן, חלק מהצבע נקשר לקולטנים – ונוצר פס צבע אחד. השתן והצבע ממשכים לנדוד במעלה המקלון בכוח הנימיות עד שהם מגיעים לפס הבדיקה השני – שרווי גם הוא בנוגדנים. הם תופסים את הצבע ויוצרים בכל מקרה פס בקרה. אם נוצרים שני פסים – סימן שהשתן היה נקי משאריות סם. אם נוצר רק פס אחד – סימן שהיו שאריות סם שנקשרו לקולטנים במקום הצבע.

בדיקת הסמים שלי לאחר אכילת עוגת פרג – פס אחד, משמעו 'חיובי' לסמים ממשפחת המורפינים/אופיאטים (MOP) | צילום: ד"ר אבי סאייג

רף הבדיקה

לפי העלון שצורף לערכת הבדיקה, רף הזיהוי שלה נמוך מאוד: 300 ננו-גרם, כלומר 300 מיליארדיות הגרם של שאריות סם במיליליטר אחד של שתן. זו כמות זעירה, שאם היינו שומרים אותה כמוצק, כלל לא היה אפשר לראותה בעין. הכמות הקטנה מעידה על הרגישות הרבה של בדיקה בשיטת הנוגדנים. הרף הזה כה נמוך, שאפילו אכילת כמות קטנה של פרג תגרום לתוצאה חיובית שקרית –כלומר, תצביע על כך שהנבדק צרך סם ממשפחת האופיאטים, למרות שלא עשה כך. כלומר (וכפי שהראינו בסרטון), הפרק בסיינפלד בו איליין נכשלת בבדיקת סמים בגלל אכילת פרג מבוסס על תופעה אמיתית. מהסיבה הזאת, בשנת 1998 העלו בארצות הברית את הרף הפלילי מ-300 ל-2,000 ננוגרם שאריות אופיום במיליליטר שתן. ובישראל? חיפוש זריז בגוגל העלה שבשנת 2006 כמה חיילות בחיל הרפואה נאלצו לשבת במעצר על לא עוול בכפן, בגלל אכילת לחמניות עם פרג.