אביב רום, מדריך בתכנית תחקירנות במדע וטכנולוגיה, מספר איך פגש את הדור הבא של מדעני ישראל
הפגישה הראשונה עם משתתפי תכנית תחקירנות במדע וטכנולוגיה מתקיימת בכניסה למכון ויצמן למדע אחרי שכבר חולקו לקבוצות של ארבעה תלמידים, על מנת לאפשר יחס אישי ולתת מקום לכל אחד להתבטא ולשאול את כל אשר על לבו. בדרך מנקודת המפגש למעבדה אני מנסה להכיר אותם ברמה האישית – מה שמם, מהיכן הם, מה מעניין אותם ואילו חוויות צברו בתחום המדעים. שיחת ההיכרות חשובה מאוד, משום שהיא מאפשרת להוריד חסמים ומקנה לתלמידים תחושת נינוחות.
כשאני פוגש את התלמידים בפעם הראשונה תמיד אופפת אותי התרגשות, ולנגד עיניי ניצבת מטרה אחת – לעורר בהם את הסקרנות, שהיא ללא ספק הגורם המוביל לפריצות דרך ולחדשנות מדעית. לסקרנות תפקיד נוסף, חשוב לא פחות: היא הדלק המניע אותנו, המדענים, ונותן לנו את התמריץ להתגבר על המשוכות הרבות שאנו נתקלים בהן במהלך המחקר.
העבודה המעשית במעבדה מחדדת את את התיאוריה שבה דנים. בתמונה: אביב רום | צילום: באדיבות הכותב
תחילה אני מסביר מהו שיבוט ואיך אנו פוגשים את השיטה בחיי היומיום. אני מראה להם ששיטת השיבוט היא כלי רב חשיבות שמאפשר לנו לענות על שאלות מחקר רבות, ומפגיש אותם עם הכלים שבהם ישתמשו על מנת לשבט גן ספציפי. אני מרגיש שההתעניינות שלהם גוברת ככל שאנו נכנסים לעומק השיטה ולניסויים שהיא מאפשרת לעשות. לעתים אנו גולשים לשיחות שחורגות מההיבטים הטכניים של הניסויים, ונוגעות בשאלות וברעיונות שמעניינים את התלמידים, שמראים הבנה רבה ומציגים חשיבה יצירתית.
לאחר מכן אנו ניגשים לעבודה המעשית. אין ספק שהעבודה הזו היא חלק בלתי נפרד מתכנית התחקירנות, מפני שהיא מספקת תרגול שמחדד את התיאוריה שבה דנו כמה דקות קודם לכן. התלמידים שואבים הנאה רבה מהעבודה עם הכלים שעליהם דיברנו, והם גם רואים תוצאות מוחשיות לתהליכים ביוכימיים שמתרחשים במבחנה.
בעיצומה של העבודה אנו יוצאים לכמה הפסקות שבמהלכן אנו מחדדים פרטים שלא היו ברורים די הצורך בזמן הניסוי. לאחר מכן אנו מדברים על המחקר שאני עושה והם מבררים באיזה אופן השיטה שהצגתי בפניהם עוזרת לי להתמודד עם שאלת המחקר. שיתוף התלמידים בהיבטים המעשיים של שיטת השיבוט בהחלט תורם לעניין ההולך וגדל מצדם.
מהלך הניסוי מחולק לשני מפגשים. במפגש השני התלמידים סורקים מושבות חיידקים עבור מקטע ה-DNA ששיבטו, המשמש סממן להצלחת הניסוי שערכו במפגש הראשון. אני מכין את התלמידים לתרחיש של כישלון הניסוי שכן זהו חלק בלתי נפרד מהמציאות המדעית, ומסביר להם שהדרך להצלחה רצופה משוכות שעליהן צריך להתגבר. מיד אני רואה את הסקרנות בעיניהם, והיא מזכירה לי את עצמי ברגעים לפני סיום הניסויים שאני עורך. ברגע הזה, שבו הבנת התיאוריה והסקרנות שלהם נפגשים, אני מבין שהשגתי את מטרתי במפגש. משם אני שואב את סיפוקי האישי.
הכתבה פורסמה בגיליון מס' 4 של מגזין התחקירן המסכם את פעילות שנת תשע"ז בתכנית
