תרופות מסוגים שונים יכולות להגיב עם אלכוהול, להעלות את הסיכון למחלה ולמוות ולגרום נזק ארוך טווח. אלה הסכנות הנפוצות בשילוב של צריכת אלכוהול עם נטילת תרופות
אלכוהול הוא חומר רעיל וממכר. הוא משפיע ישירות על המוח ועל הכבד, וגם גורר נזק עקיף באמצעות יחסי גומלין עם תרופות מסוימות. צריכה חד-פעמית או צריכה קבועה – לא משנה מה תדירות השתייה של משקאות אלכוהוליים, השילוב שלהם עם תרופות עלול להיות קטלני. לכן, אנשים הנוטלים תרופות באופן קבוע, ובעיקר קשישים, צריכים לנקוט משנה זהירות בשתיית אלכוהול.
מה הבעיה בעצם? צריכה חד-פעמית או צריכת כמה כוסיות של אלכוהול לזמן מוגבל יכולה לגרום לכך שהאלכוהול והתרופה מתחרים על האנזימים שמפרקים את שניהם. התוצאה היא שפירוקם של התרופה ושל האלכוהול מואט, וגדל הסיכון לתופעות הלוואי של כל אחד מהם.
צריכה מתמשכת (כרונית) של אלכוהול דווקא יכולה להפעיל את האנזימים המפרקים את התרופות, וכך השפעתן נחלשת - לעתים גם שבועות לאחר הפסקת השימוש באלכוהול. לכן החולה נדרש ליטול מינונים גבוהים יותר של התרופות מאשר חולה שאינו צרכן אלכוהול כרוני. אלכוהול יכול גם להפעיל אנזימים שהופכים תרופות מסוימות לרעלנים שפוגעים בכבד, וגם להעצים את ההשפעות של תרופות אחרות במערכת העצבים שפועלות במנגנון דומה.
אלה הסכנות הנפוצות ביותר של שילוב אלכוהול עם תרופות:
אלכוהול ותרופות של מערכת העצבים
אלכוהול מגביר את פעילותו של המוליך העצבי המעכב GABA, בדומה לתרופות הרגעה רבות כגון ואליום (דיאזפאם) וקלונקס (קלונזפאם), ובכך מגביר את תופעות הלוואי שלהן. כמה מתופעות הלוואי קטלניות, למשל דיכוי הלב ומערכת הנשימה. תופעות לוואי אחרות, בהן ירידה בתיאום המוטורי, יכולות להיות קטלניות בתנאים מסוימים - למשל בעת נהיגה.
משקאות אלכוהוליים מסוימים מכילים טיראמין, חומר שמעלה לחץ דם. תרופות שנועדו לעכב את הפירוק של המוליכים העצביים דופמין ונוראדרנלין, בהן התרופה לפרקינסון אזילקט שפיתחה חברת "טבע", מעכבות גם את הפירוק של טיראמין בגלל הדמיון המבני שלו לדופמין ולנוראדרנלין. לכן שתיית אלכוהול לאחר נטילת תרופות אלה תגרום לעליית רמת הטיראמין שאינו יכול לעבור פירוק, וכך עולה לחץ הדם של המטופל.
אלכוהול ואנטיביוטיקה
אחת האינטראקציות הבעייתיות ביותר של אלכוהול היא עם תרופות אנטיביוטיות. תרופות אנטיביוטיות מסוימות, המשמשות לטיפול בזיהומים שגורמים חיידקים, מעכבות את האנזים שמפרק בכבד את האצטאלדהיד - תוצר הלוואי של האלכוהול. כתוצאה מכך מצטבר אצטאלדהיד בדם, והוא גורם תופעות כמו בחילה, הקאות, האדמת העור, האצת קצב הלב וקוצר נשימה. לכן הרופאים ממליצים לחולים שמטופלים באנטיביוטיקה מהסוגים הידועים להימנע מצריכת אלכוהול במהלך הטיפול ואחריו.
נזקים לדם ולכבד
צריכת אלכוהול בטווח זמן קצר מאריכה את משך ההשפעה של תרופות נגד קרישת דם וכך מעלה את הסיכון לדימומים, אולם לצריכה כרונית יכולה להיות דווקא השפעה הפוכה והחולים פגיעים יותר להשפעות השליליות של קרישת דם (למשל, חסימת כלי דם).
גם אספירין מדלל את הדם, והשפעתו גדלה עם צריכת אלכוהול. הבעיה היא שאספירין מאריך את משך ההשפעה של אלכוהול, וכך התרופה מעצימה עוד יותר את ההשפעה הזו.
צריכת אלכוהול כרונית מעלה את הסיכון לנזק לכבד שגורמים חומרי הרדמה שניתנים בשאיפה, ומפעילה את האנזימים שמפרקים פרצטמול, שהוא החומר הפעיל במשכככי כאבים רבים כמו אקמול ודקסמול, והופכים אותו לחומר רעיל שפוגע בכבד. זה קורה גם אם פרצטמול ניטל במינון המומלץ לטיפול.
