אחת המגמות הבולטות של המאה העשרים היא העלייה החדה בכמות הבשר שאנשים אוכלים. מאז שנות ה-60 חלה עלייה של 50 אחוז בכמות הבשר שכל אדם אוכל בממוצע, וכעת הייצור העולמי של בשר עומד על כ-300 מיליון טון בשנה.
הדרך היחידה להשביע את התיאבון הגובר של המין האנושי לבשר הייתה להקים "מפעלים" גדולים שבהם מגדלים חיות משק וקוצרים אותם לצרכי בשר. למעשה, כמעט כל בשר שנמכר בעולם יוצר במפעל כזה. תנאי המחייה של החיות במפעלים הללו ידועים לשמצה בשל הצפיפות והטיפול הלקוי בחיות. לתרנגולות, למשל, נוהגים לקצוץ את המקור ללא הרדמה כדי שלא ינקרו את שכניהן. גם לולי הסוללה זכו לגינויים רבים וכן גם עוד שורה ארוכה של פעולות ותנאים שגורמים מצוקה רבה לחיות שאנו מגדלים.
ההתקדמות הרבה שהושגה בשנים האחרונות במדעי הגנטיקה והנוירוביולוגיה מעלה את האפשרות המעשית של ייצור חיות משק שלא ירגישו כאב. כבר כיום ידועים לא מעט גנים ורצפטורים שאחראים למסלולי כאב והטכנולוגיה להחליפם בגנים עם מוטציה שגורמת להיעדר כאב כבר קיימת.
במדעי הרוח יש מי שטוענים שאם אי אפשר לעצור את התיאבון הגובר שלנו לבשר, חובה עלינו מבחינה מוסרית לפחות לפעול כדי להפחית את הסבל שאנו גורמים לחיות המשק. הסבל הזה יופחת, לטענתם, אם נייצר חיות משק שאינן רגישות לכאב.
זה איננו מדע בדיוני. בכתב העת המדעי Nature פורסם מחקר שהציג שישה ילדים משלוש משפחות פקיסטניות שיש להם מוטציה מסויימת בדנ"א שגורמת להם לא לחוש כאב. הילדים האלה באמת ובתמים לא חשו כאב מעולם.
אולם הילדים האלה הם גם הבסיס לאחד הטיעונים המרכזיים נגד ההצעה. כולם היו מכוסים שריטות וחבורות רבות על גופם. אחד מהם, שהתפרסם בכך שהלך על גחלים והעביר סכינים דרך ידיו, קפץ לבסוף אל מותו מגג של בניין. כלל זה ממחיש היטב שכאב הוא אחד המנגנונים הטבעיים שנועדו להזהיר אותנו מסכנה וכך לשמור על בריאותנו.
עם זאת, מחקרים עדכניים בתחום חקר הכאב מצביעים על כך שתחושת הכאב עצמה וחוסר הנעימות שהיא גורמת לנו הן שתי תופעות נפרדות לחלוטין. לכן אולי נוכל בעתיד להנדס חיות משק שאמנם מרגישות כאב אך לא סובלות ממנו. בדומה לאנשים שנוטלים מורפיום, הן ירגישו כאב, אך הוא יפריע להם הרבה פחות.
קיימות ראיות מדעיות שמעידות שזה יכול לעבוד אצל חיות. קיים למשל אזור במוח שנקרא ACC, שכאשר הוא ניזוק תחושת הכאב לא נעלמת אך הכאב פחות מפריע. בניסוי שנעשה בעכברים שנפגע להם ה-ACC, נתנו לעכברים הפגועים (אך מרגישים כאב) ולעכברי ביקורת שתי אופציות: להישאר בחושך (עכברים מעדיפים חושך), שם יקבלו שוק חשמלי, או להימנע מהשוק בכך שיעברו לתא מואר יותר. העכברים עם ה-ACC הפגוע העדיפו הרבה יותר מעכברי הביקורת להישאר בחושך, למרות השוקים החשמליים, אם כי הוכח שהם אכן הרגישו אותם. הניסוי מחזק את ההשערה שהעכברים הללו מרגישים כאב אך הוא אינו מפריע להם.
נזק דומה ל-ACC אפשר לחולל גם באמצעות הנדסה גנטית. בשנים האחרונות זוהו גנים רבים שמתבטאים רק ב-ACC במוח וקשורים לדיפרנציאציה בין תחושת הכאב לבין הרמה שבה היא מזיקה לנו. על ידי הנדסה של הגנים האלה אולי נוכל לייצר זן של חיות משק שהכאב אינו מפריע להן, וכך נקל מעט את מצפוננו על הסבל שאנו גורמים להם.
אופציה אחרת לפתרון הבעיה יכולה להיות הנדסה גנטית של בני אדם, שתפחית את השפעת המצפון על פעולותינו. לחלופין, אפשר לשקול צמחונות.
תובל בן יחזקאל
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
